תפילות, סגולות ורפואות מבית הרבנית בת שבע קנייבסקי

מלבד ברכות, עצות, סיפורי צדיקים ודברי עידוד חמים, קיבלו רבים מאמא הוראות שונות כסגולות לישועה.

הסגולות שיצאו מפיה של אמא, אשר חלקן התפרסמו בכל רחבי תבל, מקורן בדברים שהגיעו אליה במסורת מבעל ה'לשם', או ששמעה אותם מהחזון איש, מסבא רבי אריה, מחמיה הסטייפלר, מאביה הרב אלישיב, מאבא וממקורות מהימנים אחרים. כשהיו אנשים מבקשים מאבא סגולות, היה אומר: 'סגולות אצל הרבנית!' הסגולות היו בדוקות ומנוסות, וסיפורים רבים מהלכים על אודותיהם. מובן, כי אין הסגולה אלא דבר המסוגל להועיל, כאשר מצטרפים אליו זכויות ומעשים טובים.

כאשר מדברים על הסגולות של אמא, חשוב להבחין כי רובן היו עניינים רוחניים, ולא סגולות בעלמא. אמא לא חיפשה 'פתרונות' באמצעות סגולות כלשהן. מעל הכל עמדו תפילה, אמירת תהלים, קבלות רוחניות וכיוצא באלו. על כל צעד ושעל, על כל דבר קטן או גדול – בראש ובראשונה היתה אומרת לנו ולאחרים כי יש להקדים ולשפוך שיח בתפילה נרגשת מלב הומה ולהתחזק בעניינים הטעונים חיזוק.

ברם מטבע היותה אוהבת חסד ושואפת להיטיב עם הפונים אליה, חיפשה ומצאה גם סגולות שונות שיש ביכולתן לסייע ולהועיל, והיתה מסתייעת בהן כדי להביא ישע ומזור לזקוקים להם. ואכן, כל אחת ואחת שעזבה את ביתנו יצאה עם משהו ביד: חוברות וקונטרסים של פרקי תהלים מסוימים, 'נשמת', 'אשר יצר' וסגולות אחרות.

נקודה חשובה נוספת: בכל עצותיה וסגולותיה של אמא הודגשה האמונה ביכולתו הבלעדית של בורא עולם, אשר אין עוד מלבדו. אין משמעות לנתונים הנראים בעיני בשר ודם; אין זה משנה כמה סיכויים נותנים הרופאים. ה' יתברך הוא כל יכול, וישועתו כהרף עין. רק מתוך מבט שכזה יכולה הסגולה לפעול את פעולתה.

תפילה

כפי שכתבתי, בראש ובראשונה הורתה אמא: תפילה! פעמים רבות היתה אמא מייעצת לפונות אליה: "אם ברצונכן בישועה, הוספנה תפילה על תפילותיכן – מי שלא התפללה עד עתה, תתפלל תפילה אחת ביום; מי שהתפללה תפילה אחת ביום, תתפלל מעתה שתי תפילות, וכן הלאה. ועוד דבר – להתפלל מתוך סידור. על ידי כך תראינה, בעזרת ה', ישועות גדולות!"

אמא היתה מרבה לספר את הסיפור הבא:

אישה באה לביתי עצובה ודואגת. היא סיפרה לי על צרתה: אצל בתה בת השתים עשרה התגלה גידול בגזע המוח. המקום רגיש, ואין כל אפשרות לנתח, אולם הגידול הולך ומתפשט, וחובה להוציאו. לפי הנתונים הללו אין סיכוי שהילדה תבריא!

הספר ''בית אמי'', על ביתה של הרבנית בת שבע קנייבסקי

"מה אעשה?" זעקה האישה במר לבה. כאבתי מאוד את צערה של האישה וחיפשתי סגולה לרפואת הילדה. שאלתי את האישה האם היא שומרת שבת, ומשהשיבה בחיוב, הוספתי לשאול: "האם את מתפללת?"

"לא", ענתה האישה."יש לי ילדים קטנים בבית, ואיני מוצאת זמן פנוי לתפילה".

בשומעי את דבריה, ביקשתי ממנה כי תתפלל לפחות פעם אחת ביום מתוך הסידור, ובכוונה רבה, והיא קיבלה זאת על עצמה.

טרם יצאה האישה מביתי, ביקשתי ממנה כי תעדכן אותי מדי פעם במצבה של הילדה. וכך, כל כמה ימים הגיע אחיה הקטן של החולה אל ביתי, ודיווח לי כי מצבה של אחותו הולך ומשתפר, עד שבא ובישר לי כי כבר ניתן לבצע את הניתוח...

הסיפור לא הסתיים. הם נסעו עם הבת לחו"ל כדי לבצע את הניתוח על ידי מומחה מפורסם לניתוחי ראש. והנה, כאשר עברה סדרת צילומים לקראת הניתוח, התברר כי אינה זקוקה לו כלל, והיא בריאה לחלוטין.

ראו מהו כוחה של תפילה!

עוד סיפרה אמא: לפני מספר שנים הגיעה לביתנו נערה בוכייה. היא סיימה את לימודיה בבית הספר היסודי, נרשמה לכמה סמינרים טובים, אבל אף אחד מהם לא קיבל אותה. פניתי אל בעלי-הרב והתייעצתי אתו. הוא אמר שאם היא בוכה ואף יש לה דמעות, מוטב שתנצל זאת לתפילה על חתן ירא שמים. הנערה סברה וקיבלה. בכל פעם שעניין הסמינר העיק עליה והיתה פורצת בבכי, היתה מבקשת מה' שיראה בצערה, ירחם עליה וייתן לה חתן טוב.

עניין הסמינר הסתדר לבסוף ונשכח מהלב. כעבור מספר שנים, כשהגיעה הנערה לפרקה, הוצע לה בחור מצוין מאחת הישיבות החשובות ביותר. היא התארסה עמו והם נישאו. הנערה באה ממשפחה פשוטה ולא מוכרת, ואף היא עצמה לא נחשבה כבעלת מעלות מיוחדות, כך שהכל התפלאו על הצלחת השידוך. רק מעטים ידעו את הסיבה האמיתית לכך...

תהלים

ספרו של 'נעים זמירות ישראל', דוד המלך ע"ה, הוא ספר התפילות והתחנונים בעבור כל אדם בכל מצב.

אמא הרבתה באמירת תהלים על כל הפונות אליה. פעם שחה למישהי: "וכי את סבורה שאם אני אומרת למישהו כי לא יאונה לו כל רע, יש בכך כוח להועיל? אלא מה, אחרי שהוא הולך, אני פותחת ספר תהלים ואומרת פרק אחד מתוך השתתפות בצרתו; התהלים הם המועילים!"

כשילד בבית לא הרגיש טוב, נכד או נין, היתה אומרת: "אני אומַר עליך פרק תהלים". גם לאחרים הורתה אמא להרבות באמירת תהלים, ובכך סייעה להביא ישועות גדולות.

אשר יצר

בביתנו היו כמויות גדולות של ברכונים מעוטרים ובהם ברכת 'אשר יצר'. את הברכונים הללו הביא ר' שמשון הלפרין כדי שאמא תחלקם. אלפים-אלפים מהם חילקה אמא לנשים, תוך שהיא מעודדת אותן לומר את הברכה מילה במילה ובכוונה רבה (אמא אף תלתה בבית את נוסח הברכה באותיות מאירות עיניים והקפידה לברך מתוכו. אף אבא מקפיד על כך). לדברי אמא, נשים שהתחזקו באמירת הברכה מתוך הכתב ובכוונה, ראו ישועות גדולות. אמא היתה ממליצה על סגולה זו לבעיות שונות, ובמיוחד לבעיות עיכול.

סיפרה אמא:

אישה מבנות חוץ לארץ באה אל ביתי ושחה לי על בעיות הפוקדות אותה בזו אחר זו. רציתי מאוד לעזור לה, וסיפרתי לה על סגולת 'אשר יצר', שהועילה לרבים. הצעתי לה שתקבל על עצמה לומר את הברכה בכוונה ומתוך סידור. באתי לספר לה על מעלת הברכה, ולמעשה היא סיפרה לי... היא התרגשה מאוד ואמרה: "מי כמוני יודעת על מעלתה הגדולה של הסגולה!"

וכה סיפרה לי האישה:

"לפני חצי שנה חלה אבי ונאלץ לעבור ניתוח מורכב בלבו. אחר הניתוח יצא אלינו הרופא ונד בראשו. הוא אמר בחשש כי ייתכן שאבי נפגע בניתוח, והוא לא יוכל לשלוט בצרכיו. הדברים נחתו עלינו כמהלומה קשה. לא ידענו מה לעשות. באין פתרון אחר, החלטתי לפנות ליושב מרומים... חפצתי להתחזק בעניין כלשהו שיעמוד לזכותו של אבי.

היות שקשה לי מאוד להתפלל בלשון הקודש, ואת כל תפילותי אני אומרת באנגלית, קיבלתי על עצמי כי את ברכת 'אשר יצר' אקפיד לברך בלשון הקודש ומתוך סידור. אם חשבתי שזוהי קבלה קלה, הרי שהתבדיתי – היא היתה קשה מאוד. כל ברכה נמשכה בערך חצי שעה, ולפעמים היה זה באמצע הלילה, כשקורי שינה אוחזים את עיני!

אולם", סיימה האישה, "הסגולה נשאה פרי, ולאחר כשלושה שבועות נרפא אבי לגמרי!".

נשמת כל חי

רבים שבאו לבקש את ברכתו של סבא הסטייפלר כאשר היו נתונים בסכנה או שרויים בצרה, שמעו מפיו את ההוראה הבאה: "דבר ראשון תתפללו, כי אין כמו תפילת החולה על עצמו, ובנוסף – קבלו על עצמכם, בלי נדר, כי כאשר תצאו מכלל סכנה, תאמרו 'נשמת כל חי'! כולל 'ישתבח', עד הברכה". סגולה זו מקובלת מהרבי רבי העשיל, רבו של הש"ך.

אני זוכרת, שכאשר אחת מבנות המשפחה היתה שרויה בסכנה ועמדו לקחתה לבית חולים, מיהר סבא למקום והורה לכל הנוכחים, שיקבלו על עצמם, בלי נדר, לומר 'נשמת' כאשר תשוב הביתה בריאה ושלמה.

פעם הגיע יהודי לסבא הסטייפלר ובכה לפניו על אשתו המקשה בלידתה. סבא הורה לו לומר לאשתו, כי תקבל על עצמה, בלי נדר, לומר את תפילת 'נשמת כל חי' בכל יום במשך חצי שנה. מיד לאחר שקיבלה זאת על עצמה, ילדה תינוק בריא ושלם. הוראה דומה הורה למי שבא לשאול אותו על חלום רע שחלם.

אף אבא ואמא אימצו הנהגה זו באופן קבוע. לפני כל לידה וכן בעת מחלה של ילד, או בזמנים אחרים שהיו זקוקים לישועה – קיבלו על עצמם בלי נדר כי כשתבוא הישועה, יאמרו את התפילה. כמו כן בכל עניין שראו בו ישועה, נהגו לומר מיד את תפילת 'נשמת'. דבקותה של אמא בה' גרמה שבכל יום ראתה את יד ההשגחה, ולפיכך בכל ערב היתה אומרת 'נשמת', כהודאה לה' על היום הטוב שחלף!

אמא פרסמה את הסגולה בקרב הנשים הבאות לביתה, ועל כל צרה היתה אומרת: "קבלי על עצמך בלי נדר לומר 'נשמת' לאחר שתבוא הישועה!" אמא אף חילקה מדי יום עשרות ספרונים של התפילה, למען תהיה בהישג יד של כל החפצה בכך.

סיפורים רבים סופרו על ישועות ונסים של ממש שבאו הודות לקבלה זו.

הנה סיפור אחד: ילד קטן נפל מגובה וריסק את רגלו. הוא הובהל לבית החולים, והרופאים קבעו כי עליו לעבור סדרת ניתוחים, ועם כל זאת לא הבטיחו שיצליחו להחזיר את הרגל למצבה הקודם...

הדאגה היתה רבה. סבתו של הילד מיהרה לאמא ושחה לה בכאב על מצבו של נכדה. אמא שמעה, הורתה לה לומר 'נשמת', וקראה: "לא יהיה צורך בניתוח!" כל אותה תקופה התעניינה אמא במצבו של הילד והורתה לומר 'נשמת' על כל שיפור ושיפור. כנגד תחזיותיהם הקודרות של הרופאים, החלים הילד לגמרי ללא כל ניתוח!

שתי הלכות בספר 'חפץ חיים'

סגולה ידועה היא ללמוד מדי יום שתי הלכות של שמירת הלשון. הסגולה נמסרה על ידי הגאון הצדיק רבי יהודה זאב סגל ממנצ'סטר, והיא מועילה לישועות בכל העניינים. אמא השתמשה בסגולה פעמים רבות לבעיות שונות: לשידוך טוב, לרפואה, לזש"ק וכדומה. הסגולה חוללה נפלאות בכל התחומים. מעשה באישה שהיתה נשואה שבע שנים ולא זכתה להיפקד בילדים. אחר שהרופאים נואשו, באה לביתנו, ואמא הורתה לה ללמוד מדי יום שתי הלכות בספר 'חפץ חיים'. כעבור תקופה קצרה נפקדה האישה בבת, ואחריה נולדו עוד שלושה ילדים!

אף אמא עצמה הקפידה ללמוד מדי יום כמה הלכות בספר 'נצור לשונך'.

באחד הערבים שבה אמא מחתונה וסיפרה למקורבותיה: "רקדתי עתה בחתונתה של כלה שבעבר נפגעה בתאונת דרכים קשה. במשך שבועיים שכבה מחוסרת הכרה, וכשהתעוררה היו מילותיה הראשונות: "אמא, כמה זמן ישנתי? לפני מספר חודשים קיבלתי על עצמי ללמוד מדי יום שתי הלכות מספר 'חפץ חיים', ועלי לדעת כמה להשלים".

הסיפור נודע לנו, ובעלי הרב ואני התרגשנו מאוד. אני בטוחה כי אפשר לזקוף את החלמתה המהירה של הנערה לקבלתה זו! הבטחתי להורים כי עוד ארקוד בחתונתה, והערב קיימתי את הבטחתי"...

מתוך הספר "בית אמי" על הרבנית בת שבע קנייבסקי, מאת בתה, ר. צביון. לרכישת הספר לחצו כאן.