בחירות 2019: כנראה שהחזק בדיגיטל ינצח בקלפי; וגם: לאן נעלם מצע הבחירות?

הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל במיל' בני גנץ, 'שבר' שתיקה והשיק את קמפיין הבחירות עם סרטונים שהפיצה מפלגתו 'חוסן לישראל' תחת הסיסמאות: 'רק החזק מנצח' ו'ישראל לפני הכל'. ההכרזה על כך שגנץ התחיל לדבר הייתה לפחות כמו הכרזה על שבירת צום או לפחות משבר בדיאטת פחמימות. ההתבטאות הראשונית ויחידה של גנץ בעניין המשקף את עמדותיו הייתה ביום שני שעבר בסוגיית חוק הלאום. "אפעל לתיקון חוק הלאום", הצהיר בפתח ביתו בראש העין, לעיניהם של פעילי המטה לתיקון החוק. בכך קרץ גנץ לקהל בוחרים פוטנציאלי - בני העדה הדרוזית. 

פעם היה נרטיב. היו כותבי נאומים. גם היום יש אבל הם יותר כותבי ציוצים ופוסטים. ואפרופו, בעידן של ציוצים מידיות התגובות היא כנראה סוג של רפלקס הכרחי עבור מי שרוצה לשחק במגרש הפוליטי. באופן די ביזארי יש לומר, אם הוא לא מצייץ או עונה בשלוף - הוא נוסק בסקרים, אבל כשהוא כבר פותח את הפה – הוא מאכזב. ככה זה. התמכרנו לצורך בזמינות מיידית. כבר לא אכפת לנו שהיא יוצרת זילות לדיבור, למילים ולמשמעותן. הרי מה משנה מה גנץ יאמר? העיקר שיאמר משהו. ואנחנו חשבנו שאם הוא כבר שתק כמה ימים – זאת בוודאי חייבת להיות אסטרטגיה או שיש לכך לפחות סיבה טובה. התקשורת 'הרימה' לגנץ בגלל שהוא לא רץ להתראיין. להבדיל, מעניין מה היו אומרים על משה רבנו, המנהיג הכי גדול שאי פעם היה לעם ישראל, שבכלל היה מגמגם. הלוואי והיינו ראויים למנהיג מגמגם.

  * * *

שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן השיק ביום ראשון את קמפיין מפלגת ישראל ביתנו, ומלבד הבחירה לתקוף את ראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא תקף, איך לא, גם את החרדים. ליברמן עשה סיבוב גם על החמאס. מזל שעכשיו יש מתיחות בצפון.  ב- 2019 קמפיין שמתמקד בחרדים ונתניהו – זה ממש יאיר לפיד של בחירות 2015. צריך להתקדם.                                                                

חוץ מזה, בחירות 2019 מספקות הצצה לתעלומה - לאן נעלם המצע? זוכרים שפעם היה מצע מפלגתי? הוא כבר מזמן עטוף בנפטלין, שאומנם נאסר לשימוש, אבל פעם כולם היו שמים אותו בארונות. לפחות ברמה ההצהרתית יכולנו לדעת בעד מה ומי אנחנו מצביעים. ב- 2019 אין בחירות על המהות, יש קמפיין בחירות על הדיגיטל. הקרב הוא על התודעה, זאת הייתה יכולה להיות סוג של מחמאה, אלמלא התודעה היחידה שעליה נלחמים המתמודדים היא מי יפיק את הסרטון הכי דה בסט, עם הסלוגן הכי פגז. למה הם מזלזלים בנו כל כך? פעם לפחות היו משקיעים על חוגי בית, היו יורדים לפריפריה, מצטלמים עם העם, אוכלים מופלטה במימונה וכיוצ"ב.

בהרבה מובנים הבחירות הקרובות כבר הוכרעו, אלא אם תקרה דרמה ממש ענקית, לא מאולצת כמו השתיקה של גנץ. אבל נכון לומר שסופית הם יוכרעו בפייסבוק ודומיו - זירת הקרבות הכי לא אנושית. אחת הסכנות בטמונות בבחירות הקרובות היא שהן מאפשרות לנו, העם, לחוש שכולנו שווים, ולכולנו יש את אותן בעיות. טכנית תחושת השוויון המדומה היא טריק של הרשתות החברתיות. כולם נגישים לכולם. אם פעם היית צריך לעבור 10 עוזרים כדי להגיע לחברת כנסת – היום אתה מגיע אליו בלחיצת מקש. שוויון כזה מסוכן ולו בגלל שהוא מטשטש ומסתיר את הפערים האמיתיים. ככה אפשר לחמוק משיח על הנושאים שבוערים באמת. ככה אפשר לייצר ולהכתיב סדר יום מדומה, שמתמקד, איך לא, כנראה בדברים האחרונים שיעסיקו אותנו בשנים הקרובות. ואנחנו? האם נמשיך לקטר? הלוואי ונקטר. הפעם האחרונה שיצאנו לרחובות כדי למחות כמו שצריך הייתה ב-2011. מאז חלפו 8 שנים, ולא בטוח שהחיים שלנו נהיו טובים יותר. זה צריך להדליק לנו כמה נורות אדומות, אחת מהן היא ששנאת חרדים היא בעצמה קמפיין. ממתי שנאת אנשים באשר הם יכולה להיות קמפיין? זאת חציית קו אדום, תלוי של מי.