קבלות רוחניות, בדיקת מזוזות וריבת אתרוגים: הסגולות של הרבנית קנייבסקי

לעתים היתה אמא אומרת כי כדי לזכות לישועה, יש לקבל קבלה רוחנית מיוחדת. כאשר היה מדובר בשואלת שאינה שומרת תורה ומצוות, היתה אמא מציעה לה לקבל על עצמה מצווה שיש בה שייכות לעניין שבו היא זקוקה לישועה. כך למשל, לאישה שנתגלה אצלה גידול בראש רח"ל, הציעה אמא להקפיד על כיסוי ראש. לאחרת שהתלוננה על כאבי רגליים, אמרה להקפיד על גריבת גרביים צנועים. לשלישית, שסבלה מפצעים בידיים, הורתה להקפיד על שרוולים המכסים את היד כדין.

צרה נוראה נחתה על משפחה מארה"ב: בנם בן החמש עשרה התחבר לנערי רחוב עד שהפך לאחד מהם. ההורים, שחזו בכאב בהידרדרותו של בנם, שפכו את לבם בתפילה והחליטו כי האם תיסע לארץ ישראל, להתייעץ עם הרבנית קנייבסקי.

אמא השתתפה בכל לבה בצערה של האישה, ויעצה לה לקבל קבלה אשר תהיה בבחינת 'קרבן לה'' לזכותו של הבן, ובעזרת ה', הוא עוד ילמד תורה בירושלים. האישה קיבלה על עצמה כי מעתה תהדר בכיסוי ראישה, ואכן, הבן שב לדרך הישר, וכפי שבירכה אמא, הוא לומד תורה בירושלים...

יהודי חילוני מאחד המושבים בצפון, שאשתו חלתה במחלה, נועץ במכריו הדתיים מה לעשות לזכותה של אשתו. הם המליצו לו לפנות לרבנית קנייבסקי. אמא קיבלה את בני הזוג, שמעה בצער רב על מחלתה של האישה, והציעה להם כי הבעל יקבל על עצמו מצווה אחת אשר תעמוד להם לזכות לרפואתה של אשתו.

הבעל קיבל על עצמו לשמוע ברכת כהנים בציבור. כדי למלא את הקבלה בשלמות תר אחר בית כנסת חרדי יותר מזה שבקיבוץ, עד אשר התגלגל והגיע לישיבה קדושה בצפון, שם קבע את מקום תפילתו. מתוך כך קירבוהו בני הישיבה, הסבירו לו יסודות שונים ביהדות, הצמידו לו פעיל, ואט-אט שב בתשובה עם אשתו, אשר הבריאה לחלוטין.

ילדה קטנה נפצעה קשה מאוד בתאונת דרכים, ואמהּ מיהרה לביתנו לספר לאמא על מצבה החמור של הפעוטה ולקבל ברכה: "הרופאים נואשו מחייה והרימו ידיים – הם לא נותנים סיכוי!"

אמא הגיבה מיד: "וכי הרופאים נותנים חיים או נוטלים חיים? המוות והחיים נתונים אך רק בידיו של ה'ריבונו של עולם'! קבלו עליכם לשמור שבת, ותזכו לישועה!"

האם שבה לבית החולים, והנה, הילדה התעוררה...

בראותה את אמהּ, פנתה אליה הילדה: "בבקשה אמא, תשמרי שבת!"

האם נדהמה מצירוף המקרים, ועל אתר קיבלה על עצמה לשמור שבת כהלכתה. ואכן, בניגוד לתחזיותיהם של הרופאים הנדהמים – החלימה הילדה, כדבריה של אמא.

בדיקת מזוזות

במקרים מסוימים היתה אמא ממליצה לבדוק את המזוזות בבית: לפעמים היה זה בעת שתכפו בעיות בזו אחר זו ('כאשר יש צרות רבות בבית, הרי זה סימן שהבית איננו מוגן על ידי המזוזה'...), לפעמים היה זה כאשר התעוררו בעיות 'שלום בית', לפעמים היה זה לזוג שלא זכה לזרע של קיימא, ועוד.

הספר ''בית אמי'', על ביתה של הרבנית בת שבע קנייבסקי

פעם הגיעה אל אמא אישה מסורתית, ממררת בבכי: בעלה עזב אותה, והיא מעוניינת שישוב הביתה. אמא הורתה לה לבדוק את המזוזות תכף ומיד! האישה עשתה כדברי אמא ומיהרה להשיג מזוזות מגמ"ח כדי להשתמש בהן באופן זמני, בזמן שהמזוזות שלה תהיינה בבדיקה. לתדהמתה, כשבאה להחליף את המזוזה שבפתח המטבח, התברר לה כי בית המזוזה ריק... אחר שקבעה את המזוזה שקיבלה מן הגמ"ח, שב הבעל הביתה!

אדם בא לאבא וסיפר לו על בנו, שאוכל ללא הפוגה – הוא אוכל, אך אינו שבע. אבא הורה לו לבדוק את המזוזה, ומצאו כי המילה 'ואכלת' כתובה פעמיים, ללא המילה 'ושבעת'...

ריבת אתרוגים

מעלתה של ריבת אתרוגים ידועה ומפורסמת לכל כמסוגלת ללידה קלה. סגולה זו התפרסמה על ידי אמא, וכפי ששמעה מאבא, מקורה קדום.

ואכן, בספר 'יפה ללב' (חלק שני סימן תרס"ד אות ט"ו), נאמר לגבי ארבעת המינים לאחר חג הסוכות: "והאתרוג עושין אותו רוקח מרקחת בסוקאר (בסוכר) אחר החג, להעלותו על השולחן בליל ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, בכלל הפירות שיברכו עליו מאנשי הבית איש או אישה, ומזלה גרם אם היא הרה ללדת, וגם ליתן ממנו למקשה לילד, שאומרים שהיא סגולה שתלד ברווח ולא בצער ויצא הוולד בר קיימא לחיים טובים ולשלום, כשאוכלת ממנו באותה שעה".

עיקרה של הסגולה אינו ריבת אתרוגים כשלעצמה, אלא ריבה מאתרוגים שבירכו עליהם בחג הסוכות וקיימו בהם את מצות ארבעת המינים. עולה מהדברים, כי ככל שמברכים על האתרוגים בכוונה גדולה יותר, סגולתם גדולה יותר. משום כך 'סגולה מהודרת' היא להשתמש בריבה שנעשתה מאתרוגיהם של גדולי תורה ותלמידי חכמים, צדיקים ועובדי ה'.

את הריבה החלה אמא להכין שנים רבות קודם שהתפרסמה הסגולה. היא היתה מבשלת את מרקחת האתרוגים בעבור סבא הסטייפלר, שהיה מתבל בה את מאכלו הדל. ברבות השנים, אלו שידעו על הסגולה ביקשו מאמא כי תעניק להם מן הריבה, ואמא, כדרכה, לא זו בלבד שנענתה בחפץ לב, אלא אף טרחה והכינה עוד ועוד כדי לספק את מבוקשם של כל הפונים. אט-אט עשתה לה הסגולה כנפיים, וכמויות הריבה שהכינה הכפילו ושילשו את עצמן, עד שהגיעו לסדר גודל תעשייתי...

מיד לאחר חג הסוכות היתה אמא מבקשת מכל צאצאיה שיביאו לה את האתרוגים שבירכו עליהם בחג. אף גדולי תורה רבים, ובהם סבא הרב אלישיב, העניקו לאמא את אתרוגיהם, כשבשנים קדומות יותר היתה מצרפת גם את אתרוגו של סבא הסטייפלר. בסיר ענק ממדים היתה אמא מרתיחה את האתרוגים שבע פעמים. בכל פעם היתה מחליפה את המים, ולאחר שפגה המרירות היתה מבשלת את האתרוגים בסוכר. את הריבה המוכנה חילקה למנות קטנות, עטפה כל חתיכה בנייר אלומיניום והקפיאה. מדי יום עשו את דרכן עשרות חתיכות כאלו אל היולדות הזקוקות להן, ללא תמורה כמובן.

מפעל החסד הענק של חלוקת ריבת האתרוגים הצטרף לשרשרת הארוכה של מעשי מסירות הנפש של אמא למען הזולת, ואף עלה עליהם: בעוד יתר מעשיה של אמא נתחמו במסגרות זמן מוגדרות – פחות או יותר – לא כן היה באשר לריבת האתרוגים. כל שעה ביממה היתה כשרה לדפיקות של יולדת העושה את דרכה לבית החולים ומבקשת ריבת אתרוגים. ערב ובוקר, חצות לילה והנץ החמה – בכל עת ובכל שעה. וכי יעלה על הדעת שאישה תיסע לבית החולים ללא הריבה? אין צריך לומר כי לריבה נלוו גם דברי ברכה ועידוד מאמא כיד ה' הטובה עליה. (אמנם לאלו שבאו לבקש בשבת הסבירה אמא כי אין לטלטל את הריבה, וכי באמתחתה סגולות אחרות שאינן כרוכות בטלטול).

הביקוש האדיר גרם שכבר בחודשי החורף הראשונים אזלה כל הכמות...

שנה אחת לאחר סוכות פנו לאמא בני משפחת שרלין משכונת 'רמת אלחנן' בבני ברק, וביקשו ממנה את אתרוגו של אבא. התברר כי הם מנהלים גמ"ח לריבות אתרוגים במקביל למפעלה של אמא. עוד התברר לאמא, כי הם מכינים את הריבה לאורך כל השנה כולה! (הם אף יודעים אימתי בדיוק תמו ריבותיה של אמא – כאשר מספר הפונים אליהם מזנק בפתאומיות...) משפחת שרלין החלה 'מְגַבָּה' את אמא בריבות האתרוגים. כאשר אזלו לאמא הריבות, היו הם מספקים לה אותן מדי חודש בחודשו, עד לחג הסוכות הבא. המפעל המשותף הניב ומניב תצרוכת עצומה של אלפי-אלפי מנות בשנה.

הסגולה עשתה לה כנפיים, חצתה ימים ויבשות, וקופסאות הריבה הגיעו אל כל קצוות תבל.

רופא בכיר מאמריקה פקד פעם את ביתה של אמא בשעה שאנשים רבים נכנסו לבקש את ריבת האתרוגים. הוא תמה לנוכח הבקשה וחקר על אודותיה. כששמע מאמא על הסגולה, שמח מאוד: במקצועו הוא עוסק בלידות מורכבות, ולראשונה נודע לו על משהו שמסוגל לעזור. "ברצוני לנסות את הסגולה", אמר. אמא העניקה לו צנצנת ריבה, ומאז הקפיד להשתמש בריבה, ואכן, ראה ישועות מופלאות בעבודתו.

יום אחד הופיעה אישה בביתנו. היא הציגה את עצמה כאשתו של אותו רופא וסיפרה מה הביא אותה אל אמא: "בערב פסח, כשניקיתי את המקפיא, הבחנתי בחבילה בלתי מזוהה. לא ידעתי מה היא מכילה והשלכתיה לפח. לא ידעתי שהיתה זו ריבת האתרוגים. לאחר פסח, כשגילה בעלי את גודל האבידה, ביקש ממני לטוס לארץ ולהביא ריבה נוספת, שהרי בלעדיה אין הוא יכול להמשיך בעבודתו"...

אמא מסרה לה צנצנת ריבה אחרת, והיא שבה לארצות הברית. יש לציין את הסייעתא דשמיא המופלאה שליוותה את האישה: היא הגיעה אחרי פסח, בתקופה שכבר אזלו לאמא הריבות, אולם בגלל סיבה מסוימת טרחה אמא להכין ריבה חדשה, וממנה קיבלה אשת הרופא.

מתוך הספר "בית אמי" על הרבנית בת שבע קנייבסקי, מאת בתה, ר. צביון. לרכישת הספר לחצו כאן.