איך מעבירים ביקורת בלי לשבור את הילד? הרב זמיר כהן בהדרכה מבריקה

בעת התנהגות שלילית של הילד, הדחף הראשוני של ההורה והמחנך הוא למתוח ביקורת. והסיבה פשוטה, אם לא אומר לו במה הוא טעה, כיצד יידע לתקן את מעשיו?

העיקרון נכון. אולם יש לזכור תמיד כי: ביקורת נכונה – בונה. בלתי נכונה – מענה.

משום כך יש לשקול היטב כל מילה בעת הבעת דברי ביקורת, מה לומר, ובעיקר מה לא לומר ואיך לומר.

את כללי היסוד של הגישה הנכונה בשיחה עם הילד, בעת מתיחת ביקורת כלפיו, נוכל ללמוד מהפסוקים הבאים אשר אינם אלא מדגם מתוך רבים דומים, המופיעים בספרו של החכם מכל אדם, ספר משלי. הבה נתבונן בהם:

"בְּנִי, תּוֹרָתִי אַל-תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ. כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ" (משלי ג, א-ב).

"בְּנִי, לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה, לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ, אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ. כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא" (משלי ג, כ-כב).

"כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי, רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי. וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי, יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ, שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה" (משלי ד, ג-ד).

"שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי, וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים" (משלי ד, י).

"בְּנִי, שְׁמֹר אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ. שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ" (משלי ז, א-ב).

"וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ... כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'." (משלי ח, לב).

בפסוקים אלה בולטים שני מאפיינים עיקריים, אותם מלמד החכם באדם:

1. הפנייה לילד מתחילה בקריאה: 'בְּנִי'. כלומר, פניית אהבה של אב לבנו. אתה בני, ואני אוהבך. ורק משום כך ברצוני לומר לך משהו.
2. מסר חזק של: אם תשמע לי, אתה תרוויח. הוראתי ובקשתי היא אך ורק למענך ולטובתך!

פנייה של אוהב, משפיע ונותן, שכעת מנחה ומכווןאך ורקלהצלחת הילד ולטובתו, פועלת בנפש הילד, משפיעה עליו ובונה אותו.

ואכן, כלל גדול הוא בהדרכת הילד. אם בעת הפניה לילד לסייע בסידור חדרו מקבל הוא מאמו את המסר: "העבודה הזאת כבדה עלי. אינני מוכנה לבצע אותה, ולכן עשה זאת אתה", עלול הוא להתנגד ואפילו להתמרד. אולם אם המסר בשעת השיחה הוא לטובת הילד ומתוך אהבה ודאגה כנה, הדברים יתיישבו על לבו באותה שעה, ועם הזמן גם יופנמו ויתקבלו לחלוטין עד שיהיו חלק בלתי נפרד מאישיותו.

הנה שתי דוגמאות:

1. האמא פונה לילד הבלתי מסודר ואומרת לו: "בני אהובי, כשהחדר אינו מסודר, אינך מוצא את חפציך... הנה זכור שכמעט איחרת אתמול לבית הספר, בגלל שלא מצאת את הנעל השנייה. או: כמעט איחרת לטיול הכיתתי, בגלל שלא מצאת את החפץ שהיה עליך להביא איתך. סדר את חדרך, וכשכל חפץ יהיה במקומו, חייך יהיו טובים ונעימים וגם מסודרים יותר. אני אומרת זאת רק בגלל שאתה בני ואני אוהבת אותך ורוצה בטובתך. ובכלל, גם לא ראוי שאמא תעשה זאת במקומך".
2. "בני אהובי, אם תתארגן לשינה ותיכנס למיטתך מוקדם יותר, ייקל עליך לקום בזמן מבלי לאחר ללימודים, וגם תהיה ערני ומרוכז במשך היום ולא עייף וישנוני. בני, שמע לי, רק תרוויח מזה".

הרי לנו שרק באמצעות המסר: "שמע לי לטובתך! אתה בני, אני אוהבת אותך, ואנו ההורים רוצים בטובתך", ניתן להגיע ליעד הנכסף בחינוך: "גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב, ו).

אמנם מן הסתם הילד לא יפנים את המסר מיד בפעם הראשונה, וגם לא בפעם השניה, אולם מידי פעם הוא ייזכר בדברים ויאמר לעצמו: "אמי צודקת. הרי בשבוע שעבר לא שמעתי לעצתה וכך גם אתמול, ורק הפסדתי. אנסה לעשות כדבריה". וכך עם הזמן הוא יקנה את הדברים לעצמו, יזדהה איתם ויפנים אותם, עד לשינוי המיוחל.

לעומת זאת, הורה הפונה בביקורת כלפי הילד באופן שנראה כאילו הוא דורש את טובת עצמו, מצייר את ההורה בעיני הילד כאדם טרדן שרק יודע להציק ללא הרף, לדרוש לתבוע ולהעניש באופן שרירותי. ומכאן קצרה הדרך ליצירת מערכת יחסים עכורה בעלת תוצאה הרסנית. הילד יִראה את עצמו כמשוחרר מהצורך להשתנות, ואדרבה, יפתח צורך להתריס כנגד הוריו. שהרי תחושתו היא שכל פניותיהם אליו אינן אלא מערכת מטרידה של דרישות, תביעות ועונשים, אשר כל מטרתן היא השגת טובת ההורה ומילוי רצונו. לא פלא שבמקרים אלה, הנפוצים למרבה הצער, מנתק הילד את רגשות אהבה הטבעיים שבליבו כלפי הוריו, והוא פונה לבנות את חייו בכוחותיו הדלים ובעזרת חבריו חסרי הניסיון.

"הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ!"

עצה חכמה נוספת אודות הדרך הנכונה בביקורת, מלמדנו החכם מכל אדם בספר משלי (ט, ח): "אַל תּוֹכַח לֵץ - פֶּן יִשְֹנָאֶךָּ. הוֹכַח לְחָכָם - וְיֶאֱהָבֶךָּ".

ביאור פשט הפסוק: אל תוכיח אדם לץ שכל דבר רציני מושם על ידו לצחוק וללעג, כי הוא ישנא אותך. שהרי אינו מחפש אמת, וחי בעולם של דמיונות. אלא תוכיח אדם חכם, והוא, אשר חי בעולם של אמת מציאותית, ישמח מהביקורת שהעמידה אותו על האמת. אדם זה יאהב אותך, ויודה לך על שהפנית את תשומת ליבו למה שטוב ונכון.

וברובד הסבר נוסף, מלבד ההדרכה את מי להוכיח, מלמדנו שלמה המלך במילים אלה כיצד יש להוכיח. וכך הוא אומר:

"אַל תּוֹכַח לֵץ" - אל תוכיח אדם במילים: אתה לץ; אתה שלילי; אתה גרוע; "פֶּן יִשְֹנָאֶךָּ" שהרי פגעת בו. אלא "הוֹכַח לְחָכָם" - שבח אותו ורומם אותו, אמור לו: אתה חכם, ומעשה זה אינו ראוי למעלתך הגבוהה, "וְיֶאֱהָבֶךָּ".

לפיכך, כאשר מעוניינים להעיר לילד על מעשיו, הכלל הוא: "הוֹכַח לְחָכָם". אמור לו: "אתה ילד כל כך טוב ונפלא", הוסף הוכחות על כך, רומם ושבח אותו בדברים נכונים, ואז עבור לדברי הביקורת: "לא מתאים לילד נפלא כמוך להוציא דבר שהוא לא נכון מהפה".

וכשמשבחים את הילד ומרוממים אותו, הוא מקבל כוחות ורצון וחשק להשתנות לטובה, והוא גם אוהב אותך, את המוכיח.

היהלום וליטושו

כל העוסק בליטוש יהלומים מודע היטב לעובדה שכדי לסלק את פגמי היהלום הגולמי מבלי להזיק ליהלום עצמו, יש לסמן תחילה בדייקנות רבה את מקומו של הפגם שמבקשים לטפל בו, ולהשתמש בכלי ליטוש עדינים הבאים במגע רק עם המקום הפגום. עיקר אומנותם של מלטשי היהלומים האיכותיים מתבטאת ביכולתם לטפל כראוי בפגם עצמו, מבלי לפגוע בטעות בחלקים הטובים שבאבן היקרה. 

מלטש יהלומים חסר רגישות המסתער על היהלום בכלים מגושמים וחובט ללא מחשבה במקום הפגום, יאבד במהרה את הרכוש יקר הערך שבידו. עובד כזה, יפוטר ויסולק מיד מהעבודה המחייבת אחריות וזהירות רבה.

דברים אלה, הפשוטים לכל אדם בר דעת, נעלמים משום מה אצל הורים ומחנכים רבים, כאשר הם מנסים לתקן פגמים חינוכיים המתגלים ביהלום יקר הערך הנקרא: ילד.

בעיני הילד, עולם המבוגרים נראה בממדים גדולים ביותר. כאשר ילד שומע דברי ביקורת מאדם מבוגר, ובפרט מאחד מהוריו, הדברים נשמעים אצלו גדולים, ענקיים ועוצמתיים הרבה יותר מכפי שהם באמת אצל המבוגר.

על דרך המשל, המבוגר שומע את עצמו כפי שהוא דיבר, ואילו הילד שומע את הדברים, מההיבט הנפשי, כמו מרמקול רב עוצמה.

מבוגרים רבים התנסו בחוויית ביקור בבית ילדותם לאחר עשרות שנים שלא ביקרו בו. הם מופתעים לגלות שהכל נראה להם קטן בהרבה מהזכור להם. מובן שדבר לא השתנה באמת, הכל כפי שהיה. השינוי היחיד חל בנקודת התצפית שממנה מביט המסתכל.

בעיני הילד, עולם המבוגרים נראה בממד ענק. והדבר בולט יותר מכל, באופן שבו הוא רואה את הוריו. הם החשובים מכל בעולמו, וכל אשר יאמרו לו ייחרט עמוק בנפשו. אם הם יאמרו לו שהוא לא יגדל אם לא יאכל ירקות מסוימים, הוא בטוח שיישאר כל חייו בגובה מטר ועשרים. אם יגידו לו שהוא תלמיד חלש או עצלן, הוא יקבל זאת כאמת לאמיתה. המסר העובר מההורה אל הילד מוטמע בתוכו - בדיוק כמו שהסידן שבמזונו נספג בעצמותיו והופך להיות חלק ממנו. ומכאן האחריות הרבה של ההורים והמחנכים וכל אדם מבוגר, לשקול כל משפט וכל מילה הנאמרים ממנו לילד, הן מצד תוכנה והן מצד טון דיבורו, מבע עיניו ושפת גופו בעת הדיבור (על פי לשון מרפא עמ' 34).

המאמר מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "המדריך המלא לחינוך ילדים". להזמנה לחצו כאן.