הרכב התנגש בעוצמה במשאית, אך הזמרת מישל (אלבז) רוזן קיבלה הזדמנות נוספת

הזמרת והיוצרת מישל (אלבז) רוזן נפצעה בתאונת דרכים והיא מאושפזת בבית החולים עם שברים באגן ובצלעות. "אני נס מהלך", היא אומרת ימים אחדים אחרי התאונה, "העובדה שאני חיה, ויצאתי מהתאונה עם פציעות יחסית מינוריות, זאת הוכחה לכך שפעילותי בזיכוי הרבים עמדה לזכותי בשמיים".     

רוזן, בתו של הזמר בני אלבז ואחותו של הזמר גד אלבז, החלה בתהליך שיקום, ומקווה לחזור לפעילות בהקדם. הראיון איתה נערך כשהיא במיטת בית החולים. התאונה התרחשה ביום חמישי שעבר לפנות בוקר. רוזן הייתה בדרכה חזרה מהופעה בפני נשים. היא התנגשה במשאית ומצאה עצמה חסרת אונים, כשמסביבה זכוכיות מנופצות. מעוצמת הכאב היא איבדה הכרה והובהלה לבית החולים. "אנשים לא יוצאים בחיים מתאונה כזאת, יש לי אופי של פייטרית, של לוחמת".

רוזן בת ה-28 מתגוררת בראשון לציון ונשואה לאברך כולל, להם ארבעה ילדים (9,7,6,2). "ביום חמישי לפנות בוקר הייתי בדרכי חזרה הביתה מהופעה לבנות מדרשיה", היא משחזרת את התאונה, "במרחק של כמה רחובות ליד הבית שלי יש אתר בנייה, וכנראה שנכנסו חולות ומים לתוך הגלגלים. לחצתי על דוושת הברקס, איבדתי שליטה וכתוצאה מכך האוטו הסתובב לצד השני, והתנגש במשאית חונה. מהעוצמה עפתי לצד השני של הדלת, לכיוון הצד שהתנגש עם המשאית. נגרם נזק רציני לרכב, כל החלון התנפץ עליי ושברתי אגן וצלעות. בשלבים הראשונים לא כל כך קולטים מה קורה. מרגישים כאב, אבל לא רואים כלום. אני יודעת שהגיעו לחלץ אותי אחרי שהשכנים הזעיקו עזרה. בזמן שחלף מהתאונה ועד החילוץ חלף זמן רב. אני לא זוכרת כלום ממה שקרה שם. אני רק יודעת שלקחו אותי באמבולנס לבית החולים, התעוררתי אחרי בדיקות כשבעלי, אמי ואחותי ממתינים לתוצאות".

האוטו אחרי הפגיעה (צילומים: שגיא רוזן)

לדברי רוזן, החשש שהתעורר הוא שנגרם לה נזק בלתי הפיך, כך שייתכן שהיא תישאר עם מוגבלות פיזית לצמיתות. "חשבו שאצטרך לעבור כמה ניתוחים, לא ממש ידעו מה יקרה איתי, מה ההשלכות של התאונה. בני משפחתי העתירו עליי בתפילות, והשמועות על התאונה עברו מהפה לאוזן. הייתי מטושטשת עם העיניים נשואות למעלה לבורא עולם. בסופו של דבר היו ניסים. אומנם הייתי מיועדת לעבור ניתוח, אבל בסופו של דבר לא היה ניתוח, ואני משתקמת כעת משברים בצלעות ובאגן. אומנם זה מאוד כואב, אבל ב"ה אני מודה להשם. אנשים לא יוצאים בחיים מתאונה כזאת, כל הזכוכיות עפו עליי, ואני ספגתי את הפגיעה מהמשאית. מי שראה את הרכב היה המום שאני חיה עם כאלה פציעות. היה  לי נס, הרגשתי שכל זיכוי רבים שאני עושה עם נשים לא הולך לריק".

שוחחת עם אביך ואחיו שמתגוררים בחו"ל?    

אחי שמתגורר במיאמי ארה"ב שמע על התאונה ממישהי מברזיל, ודיבר איתי. הוא ביקש לחזק אותי. גם אבי איחל לי רפואה שלמה, ואמר לי שלא סתם זה קרה לי, אני מזכה את הרבים וב"ה שמרו עליי מלמעלה. פניתי גם לרב פירר, והוא בירך ועודד אותי, ואמר לי: 'את אימא חזקה לארבעה ילדים'.

"יש שליחות להוביל, להנהיג ולהשפיע על נשים"

יומיים אחרי התאונה, רוזן החלה להתמודד עם ההשלכות: "התחלתי לבכות בגלל שנאלצתי לבטל הופעות. בעלי אברך כולל, ואני למעשה מפרנסת יחידה. צריך הרבה ביטחון ואמונה בבורא עולם בסיטואציה שנוצרה. הרב פירר נתן לי כוחות ועודד אותי. גם להתאושש משבירת אגן זה לא פשוט. הבנתי שכל עוצמת הריפוי שלי צריכה להגיע ממני. אני לוחמת, כך שגם הריפוי יגיע ממני. כנראה שבשמיים מצפים ממני. יש לי שליחות להוביל ולהנהיג. אני צריכה להיות חזקה ואיתנה, לא משנה מה קורה. אין לי זמן להישבר גם אם הפגיעה היא פיזית. למרות שאני מודה שהיו רגעי כאב קשים מנשוא, אלה כאבים תופת וכלום לא עוזר מלבד משככי כאבים בעוצמה גבוהה.

"נכון שהסבל בלתי נסבל, אבל כשיש לך ביטחון אמונה בורא עולם, את מבינה שאת צריכה להיות איתנה. אחרי טיפול פיזיותרפיה התחילו לגעת במקומות הכי קשים וכואבים, ובגבורה לא הפסקתי לבכות ולומר: 'ברוך הנותן ליעף כוח'. מילות השיר שמחזקות אותי עכשיו הן של הרב אברהם יצחק הכהן קוק: 'בֶּן אָדָם, עֲלֵה לְמַעְלָה עֲלֵה. כִּי כֹּחַ עַז לְךָ יֵשׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים. אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יכחשו לְךָ. דּרושׁ אוֹתָם – ויימצאו לך מיד'".

"הקב"ה נותן כוחות להתמודד עם מצבים, הוא נותן ים של כוחות, צריך רק לדרוש ולמצוא אותם בך. פתאום אני מסתכלת על עצמי, יש לי אופי של פייטרית. אני משפיעה אנרגיות חיוביות, אמונה וביטחון. ומתי אדם נמדד? רק בשעת מעשה. אחד הדברים שהבנתי בעקבות התאונה זה להפסיק להתלונן. היה לי משבר קטן סמוך לתאונה. היו לי תהיות וחוסר בהירות לגבי מה שקורה בעולם. אני סופגת המון מאנשים שאני מאזינה להם. לפעמים יש מקרים קשים. זה לא פשוט. יש הרבה צרות. שאלתי את הקב"ה: 'בשביל מה צריך את העולם הזה? שיבוא משיח וזהו, נסיים עם זה'. שעה אחר כך מצאתי את עצמי בבית חולים, אחרי תאונה. הבנתי ש'ברית כרותה לשפתיים'. צריך להיזהר בדיבור, זה לא פשוט. ב"ה עכשיו כשאני עם כאבי תופת - אני יודעת שאחזור חזקה יותר.

"לאדם שמזכה את רבים באים ניסיונות לא הגיוניים, כדי שיוכל להעביר את האמונה הלאה. לכל אדם יש שליחות, כל עוד הוא חי יש לו תיקונים גדולים. צריך להאמין באמונה שלמה שהכל לטובתו הנצחית של האדם, גם מה שנראה לך כניסיון בלתי אפשרי, שאת לא מסוגלת לעמוד בו. מהמקום הכי קשה ונמוך - צריך לצעוק את הצעקה הכי גדולה לקב"ה".

מה עם ילדייך? איך הם מתמודדים?

 "לא ראיתי אותם, אבל דיברנו דרך שיחת וידאו. הסברתי להם שכשאימא תחלים היא תראה אותם. אני לא רוצה שהם יראו אותי שבורה. ב"ה הם מתמודדים, מדברים איתי ומתגעגעים. במובן מסוים הם רגילים לחוסר של אימא שלא נמצאת כל יום בבית. הקב"ה נותן לכל אחד מה שהוא יכול להתמודד ולעמוד בו. זכיתי שלכך שילדיי יגדלו לא על כפית של דבש, אלא מתוך חוזק וחוסן נפשי. בתור ילדה, אבא היה שלי גם היה נעדר בגלל שהוא היה בהופעות, וכשהוא היה בא הוא היה משלים את הפער. יש משפחות שצריכות שגרה, ויש משפחות של זיכוי הרבים, בהן את הרוב משפיעים החוצה".

הקב"ה מנהל את העולם

בצעירותה עברה רוזן תאונת דרכים, ממנה יצאה ללא פגע."הקב"ה מאותת לנו. עכשיו הבנתי ביתר שאת – יש מי שמנהל את העולם, וזה הקב"ה. אנחנו לא יודעים מתי נמות, מתי נסיים את התיקון בעולם הזה. כשנבין את זה נפחד להוציא מילים לא טובות מהפה, ונפחד מכוחי ועוצם ידי. הרבה פעם דווקא בגלל ההרגשה שהכל תלוי בנו, אנחנו מרגישים לעצמנו לדבר. אם נבין שהקב"ה מנהל את העולם, נחיה אחרת – נכון יותר. הפעם הרגשתי שאני חיה בזכות הרבים והמשפחה שלי, ולא בזכות עצמי. לפעמים אדם בא לעולם וחי בשביל אחרים, לא בשביל עצמו.

"ב"ה ב-3 דקות שירה אני משמחת נשים ומאירה להן את הלב. בהפרשות חלה שאני עושה יש קבלות שונות, נשים מאוד מתחזקות. שיר של 3 דקות יכול להרים נפש, ולגרום להרהור תשובה - מה שאפשר לעשות ב- 40 דקות של שיעור מוסר. זאת מתנה מהשם להגיע לנפש של האדם רק באמצעות הקול. זאת שליחות. אני רואה את זה כל הזמן. איך נשים יכולות לבכות מ-4 דקות של שיר. מבחינתי אין דבר יותר גדול ממוזיקה, מלגעת בנשמה של הבנאדם".

לצד הנחיית ערבי הפרשות חלה, הופעות בפני נשים בכנסים ואירועים, אלבז הוציאה שלושה תקליטים "מי כמוך אלי", "חייכי בחייך", ו"אין עוד מלבדו", והיא בדרך לאלבום רביעי מקורי. "אני שואפת להגיע למקום לכל מקום שזמרת לא מהמגזר החרדי יכולה להגיע אליו, אם זה הופעות בהיכל תרבות או בזאפות – שכבר הופעתי, ועד לגולת הכותרת - למשל הופעה בקיסריה. אם כי הופעה בקיסריה היא בעיניי רק חלק מההגשמה העצמית. יש הרבה יעדים למימוש בדרך למעלה. אני מציבה לעצמי מטרות ומאמינה שאשיג אותן. אין דבר שרציתי ולא השגתי. בעייני הצלחה היא כאשר את כוספת למשהו ורוצה אותו, ובסוף מצליחה להגיע אליו. אין גבול למה שנקרא 'פסגה', את רק צריכה ללמוד לטפס בלי למעוד".      

איך צפויה להיראות תקופת השיקום?

"אני אדם עצמאי, ועכשיו אני מוצאת עצמי במצב של תלות וחוסר אונים. אני מודה להשם, ומבינה כמה צריך להיות רגישים למבוגרים. לפעמים אנחנו מזלזלים באנשים ששומעים פחות או מדברים פחות טוב בגלל גילם המתקדם, או מרימים גבה על בעלי מוגבלויות. בגלל מה שקרה לי התחלתי להסתכל על זה אחרת. אני מנצלת את הזמן להתבודד ולהתקרב להשם. אני מודה לו על הניסיון, אין ייסורים שאני לא מודה עליהם, למעשה זה לא ייסורים זה לקח. במובן מסוים זאת גם מתנה, הוא יכול לתת לי משהו אחר".      

 מה התובנות שלך בעקבות הסיטואציה המטלטלת שעברת?

"לא הייתי אומרת שקיבלתי את החיים במתנה, אלא קבלתי הזדמנות נוספת לתקן, החיים הם לא מתנה, הם הזדמנות. אם תחמיץ - אתה יכול לפספס הרבה בדרך. כל יום שאתה חי זאת הזדמנות ללמוד, להרעיף אהבה, לנחם, לתת, לחוות חוויות, לכן צריך לנצל כל רגע בו אנחנו חיים".