מה הקשר בין פחדים שמלווים אותנו בשידוכים, לבין בובת ’סמושי’ של ילדה בת חמש וחצי?

בטור זה אני רוצה במעט להרחיב על עניין הפחד, ולנסות להעניק כלים להתמודדות עמו על בסיס תגובה שהתקבלה על הטור הקודם, על ידי קוראת בשם מיכל. 

"כתבת שאסור לתת לפחדים להחליט בשבילנו ולהכתיב בשבילנו את קצב החיים הנכון. מה אפשר לעשות שאכן לא עוצרים בגלל הפחד, אבל כנראה שזה כן משודר לבחורים והם כן מרגישים ריחוק. כלומר, בפועל לא נמנעים מלהיפגש ולשמוע הצעות, אבל זה לא עוזר. החשש והריחוק משודרים".

אז מיכל יקרה, הנה התשובה שלי בשבילך, בשבילי ובשביל כל הרווקים והרווקות שקוראים את זה:

זוכרים את הרגע שכילדים שכבנו במיטה בלילה, וראינו את הצל הענקי של המפלצת המפחידה ש'נזרק' על הקיר שעליו היה מעט אור? אז יש לי חדשות בשבילכם: המפלצת ההיא מהקיר המואר קלות לא נעלמה לנו מהחיים, ולא מהמחשבות. היא אולי הפכה לנעימה יותר, אבל לא לפחות מפחידה. המפלצת ההיא נכנסה איתנו מתחת לשמיכה, ולחשה לנו סודות באוזן. היא הרגיעה אותנו קצת, אני לא אומרת שלא. 

באותו לילה הצלחנו לישון בשקט. הצלחנו להשקיט את הפחד. 

אך היא לא נעלמה משדה הראייה שלנו, בדיוק ההפך. 

פעם אחת ולתמיד: איך מסלקים את הפחד?

המפלצת ההיא חיבקה אותנו חזק חזק עד שהיא בעצם הפכה לחלק אינטגרלי מאיתנו. היום היא כבר יודעת איך אנחנו מרגישות, על מה אנחנו חולמות, מה אנחנו אוהבות ומה שונאות, איך אנחנו חושבות וממה אנחנו הכי חוששות. 

ולא רק שהיא כבר מכירה אותנו ישר והפוך, היא כבר 'מאכילה' אותנו בכפית עם 'אווירון' כזה מפתה שמגיע ישר לפה שלנו...  היא לא זקוקה להרבה כדי שנאמין לה שהאוכל שהיא בישלה עבורנו הוא כל כך טעים, כל מה שהיא צריכה זה שנבלע את הביס הראשון. משם, הוא כבר ימצא את דרכו לבד למערכת העיכול הרוחנית שלנו, ויילעס היטב אל תוך ורידינו ונימינו. 

אך להבדיל מהמזון הרגיל שמזין אותנו במה שצריך אך הפסולת שבו מוצאת את דרכה מהר מאוד החוצה - המזון של מפלצת הפחד הוא רק פסולת, והוא לא יוצא לבד החוצה אם אנחנו לא עושות עם עצמנו עבודה, ומתאמצות להוציא אותו.  איך מסלקים את הפחד מתוכנו? זו עבודה, ושאף אחד לא יגיד לך אחרת מיכל. 

לסלק את הפחד זה להתעורר איתו בבוקר אחרי שנים, כשאת ב'מיטה' אחרת לגמרי ומתכסה ב'שמיכה' (רוחנית כמובן) שונה אלפי מונים ממה שהייתה כשהיית ילדה קטנה. לסלק את הפחד זה לדעת שהוא שם קודם כל, ולהתחיל לדבר איתו. ללמוד אותו, לחייך אליו, לשמוח בו ולהודות עליו. לסלק את הפחד זה להבין אותו, להבין מה הוא מנסה להגיד לך בתוך הבועה הכל כך 'מובנת' שלך. לסלק את הפחד זה להעלות אותו למקום היחידי שבו הוא יכול להתמוסס ולהתפרק לגורמי גורמים ולהיעלם כלא היה - אל בורא עולם. 

את מפחדת?

קודם כל תגידי תודה על הפחד, כי בלעדיו בכלל לא היית זוכה להתקדם. 

מה למדתי מבובת ה'סמושי' של האחיינית שלי בת החמש וחצי?

הפחד הוא הגזר (גזרה) שנמצא מול עינייך, והמקל שמכה על גבך כדי שתתחילי להזיז את החמור (חומר) שבך לכיוון הרוחני, הנעלה. כדי שתצאי מהאנוכיות שבך ותלמדי כל כך הרבה שיעורים בדרך להיות מה שרק את יכולה, מה שבורא עולם מייעד אותך להיות בחיים האלה. 

וואוו כמה שיעורים יש ללמוד בדרך הזו. כמה שיעורים הפחד מלמד אותך על מי שאת, ועל מה שאת יכולה להיות (וזה נכון גם לגבי הגברים כמובן). 

מתי תלמדי אותם ותפיקי מהם את המירב לטובתך הנצחית? רק כשתלמדי להתקרב אליו, ורק כשתקבלי על עצמך לקחת את הכדור האמורפי הזה וליצור ממנו צורה שתהיה מובנת לך. 

וזה מה שלמדתי אתמול מהאחיינית המדהימה שלי מיקה הי"ו, ומהמשחק החדש שכובש את הילדות של היום - בובת ה'סמושי'. "דודה, הבובה הזו הכי כייפית", היא אמרה לי בהצביעה על בובת כבשה קטנה ונמוכה שמזכירה מרשמלו, עם ריח של מסטיק מתוק. מתוך התלהבות של בת חמש וחצי, מיקה התנדבה להדגים לי איך זה עובד, ואמרה: "תראי, מועכים אותה ככה. אפשר למעוך אותה מכל הכיוונים, ולאט לאט היא חוזרת לעצמה. הנה, תראי איזה קסם. הופ, הופ, והנה - הכבשה חזרה לעצמה".

את רוצה שיום יבוא והילדים שלך יתלהבו ממך כמו שהאחיינית שלי התלהבה מבובת הסמושי שלה? אז לא משנה כמה מעכו אותך כבר, תתחילי לאט לאט לחזור לגודל הטבעי שלך, בדיוק כמו בובת הכבשה. 

גם לך כמותה יש ריח נעים, גם את כמותה נועדת להלהיב את הילדים, וגם איתך אמנם 'משחקים' אך יש מטרה למשחק הזה והיא ממש לא נועדה לגרום לך להתבוסס בתוך המעיכה לאורך זמן. 

את שומעת מיכל יקרה, בובת 'סמושי' אהובה שלי?

אנחנו לא נועדנו להתבוסס בפחד הזה שמועך אותנו - לאורך זמן. מישהו נהנה מהמשחק הזה, זה נכון. אבל גם אנחנו יכולות ליהנות מזה אם רק נעשה את העבודה הנכונה, ולא ניתן לפחד לכווצץ' את מה שיכול לצאת מאיתנו מבחינה אמונית - מתוך המעיכה הזו. 

איך נהנים מהמעיכה? את זה אשאיר ברשותך לטור הבא. 

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il