כיצד ניתן לחוש סיפוק מתפקיד האימהות?

חציית האוקיינוס בסירת משוטים או בכדור פורח, מסע סביב העולם בכסא גלגלים או במונית, צלילה לעומק 308 מטר, ביצוע 3,413 שכיבות שמיכה רצופות על שני ידיו, או הליכה על גחלים לוהטות - אין גבול למוזרות ולמקוריות של הפעולות שנעשו ונעשים. האם זה רק בשביל פירסום?

מסתבר שאנשים מוכנים להשקיע שעות של אימון ומאמצים על מנת לעמוד באתגר שהציבו לעצמם. זאת למרות שבמשימה אין ערך אמיתי,

כי בינינו , מה כל כך תועלתי בשחיה של 200 מטר ב-1:44 שניות, או בהחזקת שלדת מכונית במשקל 160 ק"ג למשך 32 שניות?

לאדם יש סיפוק גדול במילוי אתגרים בחיים, זוהי תכונה בנשמה, השואבת סיפוק במילוי אתגר. על מנת למלא את הסיפוק הזה אנשים מוכנים לקחת על עצמם את השעות המפרכות של האימון, את הכאב, את הזמן, את המגבלות – על מנת להגיע ליעד, להגשים את החלום, ולחוש את הסיפוק הנכסף.

יש אנשים שמחפשים יעדים עם תועלת ומשמעות, יש המחפשים יעדים עם מטרות נאצלות, כמו  ארגונים לעזרה לנזקקים, עזרה לקשישים, יש את הנלחמים למאבק בתאונות הדרכים, והמסייעים לניצולי שואה. יש כאלו שמתמקדים בעזרה לבעלי חיים נטושים או במאמץ על הגנת הסביבה.

רק על ידי הכוונת התורה אנחנו יכולים לנווט את האתגרים שלנו לכיוונים נכונים. התורה היא זו שמנחה אותנו להשתמש בכוחות שלנו לאתגר האמיתי של אהבת ה', ומילוי רצונו.

גם בשורש הנשמה שלנו כאימהות נעוץ הרצון לסיפוק עצמי. בשימת לב מועטה אנו יכולות לחוש את הסיפוק העצום באימהות שלנו.

הזכות להוריד נשמה לעולם אינה חד פעמית: הדאגה לשלום התינוק שגדל לילד נמשכת ימים ושנים. העשיה והמאמץ הכרוכים סביב גידול הילדים הם מילוי רצון ה' וקיום תפקידנו. האתגר בתפקיד האימהות, המתבטא במישורים רבים כל כך, הוא הסיפוק לנשמה שלנו שרוצה לעשות את רצון ה'.

אנחנו לא צריכות לעמוד על רגל אחת במשך שעות ארוכות למחוא כפיים בקצב של 150 מחיאות לדקה ובעוצמה שנשמעת ל-100 מטר כדי להירשם בספר השיאים – ולהרגיש שהגענו להישג מרשים. הסיפוק של אם יהודיה הממלאת את רצון ה' בקיום הבריאה, היא עם חיוכו של הילד, הרגעת תינוק, סירוק ילדה, הקשבה סבלנית למתבגרת, בישול ארוחות, סידור הבית וכל דבר, קטן כגדול, הוא חלק מקיום המשימה הגדולה, הייחודית והאמתית.

אשרינו שזכינו!

פסי דבלינגר מרצה להעצמה אימהית. pid38a@gmail.com