"בזכות עלון הידברות התנתקנו מהווטסאפ"

בעלי, דוד, ואני הורים טריים לשני ילדים קטנים. כבר כחצי שנה שאנחנו מפיצים את עלון הידברות.

התחלנו להפיץ את העלון, כי כל שבת רצינו לקרוא אותו וחיפשנו מאיפה נוכל להשיג אותו. אם מישהו מהמשפחה הביא את העלון הביתה – זו היתה חגיגה, כולם "רבו" מי יקרא ראשון. בשלב מסוים אמרנו לעצמנו – למה שלא נפיץ אותו אנחנו? ככה יהיה לנו העלון בכל שבת...

אנחנו לוקחים איתנו "צידה לדרך" בעניין חינוך הילדים לעתיד; מדור ה-3 נקודות למחשבה תמיד מרתק, עד כמה יש דברים שאנחנו חיים אותם ביומיום ולא שמים לב לפלא העצום של הקב"ה בתוכם; והטורים שמיועדים לאישה מרתקים אותי, מחזקים ומעודדים בכל פעם מחדש.

בזכות העלון יצא לנו להתחזק בדברים קטנים, כתוצאה מכתבות שונות שמצאנו בתוכו. כבר הרבה זמן רציתי לנתק את הווטסאפ, והיתה חסרה לי הדחיפה האחרונה לעשות זאת. בעלון השבת של פרשת בהעלותך פורסם ראיון עם אישיות ציבורית, אינני זוכרת את שמה, שסיפרה שהיא משתמשת במכשיר נייד ללא ווטסאפ, ושגם בחייה הפוליטיים היא מסתדרת יפה מאד ללא היישום הזה.

בעקבות הכתבה הזו אמרתי לעצמי – זהו! היום זה נגמר. במוצאי שבת אכן מחקתי את האפליקציה, ומאז אני כביכול מתוקשרת פחות, אבל חיה את המציאות יותר. בעקבותיי גם דוד התנתק מווטסאפ, ברוך ה'.

דבר נוסף שהתחזקנו בו הוא העניין של תוכניות האוכל. נפעמתי מאותו ראיון עם אורן חזן, שהוא יהודי שלא מגדיר את עצמו כדתי או חרדי, אבל שומר על צביון עם ישראל בשמירת הכשרות, ומוחה על תוכניות האוכל שלצערנו מבשלים בהן בריש גלי בשר וחלב יחד. הזדעזענו מהמחשבה שלא חשבנו על כך קודם, ומיד הפסקנו לראות את התוכניות הללו.

לא מזמן פרסמתם כתבה על כנס המפיצים שהיה בתל אביב. דוד צולם באחת התמונות בצורה ברורה מאד. מיד במוצאי שבת ובמהלך השבוע שלאחר מכן קבלנו המון פידבקים של "זה אתה, דוד? מה עשית שם?", "איך אתה קשור להידברות?", "כל הכבוד שאתם מהמפיצים! איך גם אנחנו יכולים להפיץ?", ועוד ועוד... בכנס עצמו הוספנו עוד 50 עלונים לחלוקה, ואנחנו דואגים להפיץ אותם בעיר אחרת.

אסיים בסיפור קטנטן אבל מרגש. לפני כחודש נפשנו במלון באילת, החלטנו לצאת ללא הילדים, לשבת לחיזוק הזוגיות לאחר הלידה. מובן שלקחנו איתנו את העלונים למלון. דוד הניח ערימה של עלונים בכניסה לבית הכנסת של המלון שבו היינו, וגם בזה של מלון סמוך, וחשבנו שבזה הסתיימה השליחות שלנו.

בזמן שדוד היה בתפילה, אני ישבתי בלובי של המלון, וכמובן קראתי את העלון. פתאום עצר לידי יהודי, ושאל: "סליחה, זה עלון הידברות, נכון?". עניתי שכן, והוא בקש מיד: "אפשר את העלון? יש לך עוד אחד?".

אמרתי לו שבשמחה, יש לנו כמה עלונים, ושמנו אותם בבית הכנסת. הוא אמר לי שיש כאלה שלא מגיעים לבית הכנסת, ושכדאי שנשים כאן, בלובי, על השולחן של הדלקת נרות השבת.

מסרתי לו את העלון שהיה אצלי, והוא הודה לי ואמר "את לא יודעת כמה את מזכה אותי עכשיו. תודה רבה!".

התרגשתי מאד, ממש עד דמעות, ומיד הלכתי להביא עוד כמה עלונים כדי לשים בשולחן הנרות בלובי. חזרתי לקרוא את העלון ושקעתי בו עד שדוד חזר מהתפילה. כשקמתי להיכנס לחדר האוכל – שמתי לב שעוד שלושה אנשים מחזיקים את העלון וקוראים...

התרגשתי מאד. בזכות אותו יהודי שפנה אלי, הצלחנו לזכות עוד אנשים באילת.

אז מיליון תודות לכם על העלאת הרוחניות שלנו בחיים, על הזכות לזכות יהודים – וגם על האפשרות לומר לכם תודה.

דוד ומיכל פרץ

הצטרפו להפצת עלוני הידברות – וגם להגרלה שתיערך במוצ"ש הקרוב, 2.2. הקליקו כאן