צפו: בעבר צעיר פלסטיני, היום תלמיד ישיבה - סיפורו המדהים של איברהים

זה היה מחזה מוזר. חבורה של אברכים נעצרת באמצע שום מקום, מעבר לקו הירוק, היכן שהוא בשטחים. הם יורדים מן הרכב ומחפשים בין העצים משהו, או בעצם, מישהו.

בין עצי הזית מסתתר יעד המסע שלהם.

הם ניגשים אליו אחד אחד ומחבקים אותו. חלקם לא ראו אותו חודשיים. וכל הזמן הזה הם מקפידים להישאר במסתור, מוודאים ששום עין עוינת לא תראה אותם. "ירדנו מהרכב שמה... מתחת לגשר, בין הסלעים חיפשנו אותך, ירדנו לוואדי, באמצע הלילה שוטרים במעבר התחילו לעשות לנו חיפוש ברכב, חשבו כבר שאנחנו..."

אז מה עושה תלמיד ישיבה בפרדס בשטחים? ממי הוא מסתתר, ומדוע?

תוך כדי שיחה, התמונה מתחילה להתבהר, ושוב היא מוכיחה שהמציאות, לעיתים, עולה על כל דמיון. ככה זה כשאברהם, גיבור הסיפור, הוא בעצם איברהים.

מה גורם לצעיר פלסטיני להתקרב ליהדות?

"הכרתי איזה בחור שמאד מאד עזר לי, והוא נתן לי איפה לגור, איפה להיות. עבדתי אצלו איזה תקופה, תקופה נורא ארוכה. הוא הכיר לי את המשפחה שלו, בעצם, המשפחה שלו משפחה חרדית, הם דתיים".

שום דבר לא מובן מאליו בסיפור הזה, אבל הכרוניקה נשמעת כמעט בנאלית. הוא היה ילד בן 14 כשהגיע מכפר בדרום הגדה לעבוד בישראל. עם הזמן הוא יצר לעצמו חברים דתיים, ואט אט נשאב ליהדות, והפנה עורף לעולם שממנו הגיע. מכאן, הדרך ללימוד בישיבה היתה קצרה.

אז איך נראה יום ממוצע שלך בישראל?

"אתה קם בבוקר, עושה נטילת ידיים, מתפלל שחרית, מניח תפילין. 6-6 וחצי מסיים לעבוד, משם ישר הביתה. לפעמים הייתי מספיק להתקלח, לאכול איזה משהו קטן, ומשם ממשיך ללכת לישיבה".

"אתה רואה את המסירות שלו", מספר הרב שמלווה את איברהים, "אתה רואה את הנתינה שלו. הוא בא אלי לשיעור, מביא לי בקבוק יין לשבת, להתפלל עלי. זה לא אדם שהוא זר, הוא איתנו ביחד. הוא חלק מדמנו, פשוט מאד. זה אחד למיליון, שקורה דבר כזה. זה לא אחד למאה. אחד למיליארד שאדם בא מהמגזר המוסלמי, שרוצה ללמוד יהדות".

הסוריאליזם נוכח בכל פינה כאן. קול המואזין מתערבב בתפילה היהודית.

המשפחה שלך יודעת על הבחירה שלך?

"לא, אף אחד לא יודע".

מה הם חושבים שקרה לך? איפה אתה?

"אני חושב שהם חושבים שאני חי – הם יודעים שאני חי – בנתניה, ו... עובד וזהו, כאילו, חי את החיים שלי".

החברים שהגיעו לבקר נפרדים מאיברהים. "תהיה חזק, אחי, אנחנו איתך. אם יש לך בטרייה ואתה יכול ליצור איתנו קשר – תיצור איתנו קשר. מה שאתה צריך, אחי, אנחנו נשמח להביא לך ולעזור לך. כולם מתגעגעים אליך בשיעור, שואלים איפה אתה.

"נחזור למחסום? נקפיץ אותך?".

"כן, אני רק צריך להוריד פה את הציצית לפני שאני עובר למחסום".

למה אתה מוריד אותה?

"יש הרבה פלסטינאים שמסתובבים, יכולים לראות אותך, זה דבר מסוכן".

לפני כחודשיים, העלילה מסתבכת. אברהם נתפס על ידי המשטרה, בשל העובדה שהוא שוהה בלתי חוקי, הוא מועבר מעבר לקו הירוק, לשטחים. כעת הוא תקוע בין שני עולמות: מנוע מלשוב לישראל, ובוודאי לא יכול לחזור הביתה, לכפרו בגדה. מאז הוא יושב על הגדר, תרתי משמע.

"אם אני מגיע ככה הביתה... זה גזר דין מוות. זו סכנת חיים".

"לא יתכן שמדינת ישראל תמצא לנכון לזרוק אדם כזה, שלובש ציציות, כיפה, לשטחי הרשות הפלסטינית, שברור מה מצפה לו שם", אומר עו"ד ראובן ליפקין, מומחה להגירה ומעמד בישראל, המייצג את אברהם. "הרי ידוע שהוא גדל והתחנך אצל יהודים, ידוע שהוא יודע את ההלכות, ידוע שהוא מתפלל בבתי כנסת, מדבר עברית כמוני וכמוך בדיוק. אז למה אנחנו מצפים? הרי זה גזר דין מוות".

"ככה אני מתגלגל קרוב לחודשיים, עם הספרים שלי שאני לומד עליהם, בונה עליהם", מספר אברהם. "זו השמיכה שאני מנסה להירדם עליה בלילות. קרוב לחודשיים אני ככה מתגלגל, תחת כיפת השמים".

יומיים אחרי המפגש עם הכתב, ובהתערבות של מתאם פעולות הממשלה בשטחים, כמיל אבו רוקון, שנרתם לסייע, אברהם, או איברהים, מקבל אשרה זמנית לארץ המובטחת, זו שהיתה ביתו ב-11 השנים האחרונות.

"אני רוצה להגיד לך תודה רבה אחי, תודה רבה על הכל, אני מאד מעריך אותך, איזו התרגשות, שה' ישמור אותך, אשריך, כל הכבוד! הרבה זמן אני לא זוכר מתי הייתי שמח ככה ומתי התרגשתי ככה".

אנחנו בבני ברק עכשיו. אתה מרגיש בבית פה?

"אני אומר לך: כן".

תגיד, אברהם, אם אני פוגש אותך עוד, עוד 10 שנים. מה אני רואה?

"אני מקווה שבעז"ה, ה' יזכה אותי, לעלות בתורה הקדושה ולהמשיך בדרך ה'. יהי רצון שאני אעלה ואתעלה עוד בעז"ה בתורה ובדרך האמת".

הכתב פוגש את אברהם שוב השבוע בבני ברק, רגוע קצת יותר. הוא הפסיק לעבוד באופן זמני, מנסה להתחזק ולהתאושש מהחוויה הקשה של חיים בשטח ובקור, של חוסר ודאות בסיסית; של החשש שמישהו מהצד השני יזהה אותו, ובעיקר שמא ייאלץ בקרוב לעזוב את ישראל, ולשוב לעולם הצללים של המחסום.

אתה מפחד להיות שוב מגורש לשטחים?

"אני כן, מפחד, בטח. מקווה שזה יסתדר, שה' יזכה אותנו בעז"ה שהכל יסתדר ושאני אשאר פה במקום שלי ולא במקומות אחרים".