למה הוא לא פותח את הפה? 10 הדרכים לעודד אותו לעשות זאת

מכירים את הילד הזה, שמגיע מבית הספר הביתה והפה שלו חתום? הוא לא פותח את הפה, גם כשאנחנו ממש מתחננים, וגם כשאנחנו מתרגזים: "נו, ספר משהו, איך היה???". הוא נשאר בשלו. הפה שלו ברשותו. הוא לא יאמר דבר. הוא ישתוק! הפה נעול במנעול, ואנו, כבר התייאשנו. מה עוד נעשה כדי לפתוח לו את הפה, ולא עשינו?

הנה לפניכם כמה דברים שאולי עדיין לא עשיתם:

1. האם בדקתם עד כמה אתם מספרים? עד כמה אתם משתפים? מכירים את האנשים האלו, שלא מרבים לדבר ולשתף? לפעמים  זה הבעל שנכנס הביתה לאחר יום שלם בעבודה. ייתכן שהוא מחייך, אבל מה קרה אצלך במשרד? מי נכנס אליך? עם מי היה לך שיג ושיח? עד כמה נהנית? עד כמה סבלת? הוא שותק!

אולי הילד שלכם דומה לאבא? אולי לומד מאבא?

לפעמים זו האישה. היא מרבה לדבר בטלפון עם החברה, אבל לילדים שלה, מעולם לא סיפרה מה קרה עם הלקוחה שביקרה בחנות שלה והביאה לה בגד בחזרה בפעם השלישית. היא לא מספרת. היא לא מדברת. בעצם, כן, אבל לא עם הילד.

האם הילד חשוב לכם פחות מהחבר או מהחברה? האם הבעל חשוב לך פחות מהשכנה? אולי אם תנסו אתם, המבוגרים, לשתף את הילד או את הצד השני במה שקרה לכם, תגלו פתאום שלספר להם זה גם נחמד, תורם, מקסים.

ילד שנשתף אותו במה שקרה לנו, יתרגל לחוש חשוב ומוערך, וככזה, הוא גם ישיב לנווישתף אותנו.

פתיחות במשפחה מתחילה מההורים ומחלחלת לילדים.

אולי לילדכם היא לא חלחלה? אז המשיכו לקרוא!

2. הילד כבר סיפר לכם דבר מה? הוא סיפר על כך שבלי כוונה הפריע בכיתה, ועל המורה שכעס עליו מאוד? אל תטיפו לו כרגע מוסר. תנו לו לספר ולדבר. אחר כך מצאו זמן להסביר מה שיש לכם לומר. אל תסתמו לילד את הפה ותתפלאו אחר כך שהוא לא מדבר.

3. אינכם חייבים להקשיב לילד בכל רגע שהוא מדבר ומספר. הגבילו אותו בזמנים. הובילו אותו להבנה שיש זמן לכל דבר. מצאו זמן אישי עבורו, זמן משחק, ללא טלפון וללא הפרעות. זמן, שנוח לו, ושלא מרגיש שהפסיד משהו בזה שהוא משחק אתכם כרגע. תוך כדי משחק, שוחחו על מה שקרה אתו בכיתה. אל תלחצו, אל תתלוננו: "למה אתה לא מספר לי?", אל תעשו עסק גדול מדי מסיפוריו. השתדלו להכניס את השיחה לחלק מההווי. עכשיו אנו משחקים יחד וזה הזמן להתחבר ולדבר. תנו לשיחה להתנהל בטבעיות.

4. יש לכם בעיה? מכונת הכביסה פסקה מלעבוד? אם היה פה עכשיו הבן הגדול, הייתם משתפים אותו ומבקשים את עצתו. נסו לבקש עצה מכל ילד שלכם. תגלו שילדים אוהבים מאד להיות שותפים. מה שיצא מזה שמחר, באקראי, הילד יבקש עצתכם בנוגע למה שקרה לו בכיתה.

5. אמרו לילד המשתף: אני שמח שאתה משתף אותי, יחד נוכל לחשוב על רעיון! או: טוב שאתה משתף אותי ומספר לי, יש דברים שממש כדאי שאבא ידע!

6. כשאתם מרגישים שהילד נתקל בבעיה כלשהי: קושי בלימודים או התקלות בחברה, ספרו לו עליכם, כילדים. גם לכם קרו מקרים לא נעימים, נכון? אתם תספרו על עצמכם, והוא יתרגל לספר על עצמו. הוא יבין שככה זה בחיים, ולא צריך להסתיר או להתבייש.

7. ספרו לילד שלכם סיפור על משהו שקשור לדבר שמפריע לו, שקרה לו בכיתה או בדרך, שאלו אותו מה הוא חושב לגבי הילד שבסיפור. התשובות שהילד ייתן יתאימו למה שהוא נותן לעצמו כשקורה לו משהו במציאות.

8. הקפידו לא להתערב בדבריו של הילד. אנחנו, פעמים רבות, בטוחים שאנחנו מבינים מה שהשני אומר. אנחנו מתערבים וממשיכים את דבריו. תנו לו לסיים. רק כשיסיים תוכלו להבין למה התכוון באמת. ובהחלט, כל מילה חשובה, כשאתם רוצים כל כך שהילד יספר...

9. דאגו לשאול את הילד שאלות בצורה חוויתית. מכירים את זה שאנחנו מתנהגים אליו כאילו היינו בלשים או חוקרים? תוכלו לשאול, אבל בחכמה, ללא לחץ וללא חקירה. הביטו בו והחליטו, האם זה זמן נכון לצפות לשיתוף? אולי הוא נראה עייף?

10. אם ניסיתם הכול, אל תילחצו. ילדים שונים מתנהגים באופן שונה. באותה משפחה יש ילד שלא פוסק מלשתף, ואחר שלא פותח את הפה. ילדים נולדים עם שוני בפתיחות. הילד הזה סגור? אל תתייאשו. החיים לוקחים אותנו למקומות רחוקים. לפעמים אותו סגור פותח יום אחד את הפה ולא סוגר אותו. ולפעמים הוא לא משתנה, כי כך הוא וכך טבעו.

עשיתם כל מה שיכולתם לעשות? קבלו את התוצאות בשלוות נפש!

מנוחה פוקס היא סופרת ומומחית תהליכי חינוך