הוא גבר? יש לו דופק? אין שום סיבה שתסרבי להצעה הזאת...

אני לא יודעת אם מישהו יכול להבין את הכאב שיש בבדידות אם הוא לא חווה את זה בעצמו.

אני בעלת תשובה, בת 35, גרושה כבר 5 שנים וגרה לבד עם ה' כבר 4 שנים.

כשחזרתי בתשובה, בניתי את עצמי וצברתי ידע בנושא בית יהודי אמיתי, ומערכת יחסים יציבה ונכונה בראיה יהודית אמתית כמו שרק מי שברא אותנו ומכיר אותנו יותר טוב מעצמנו יכול היה לתת.

הייתי ה"דוברת" לזוגיות נכונה לכל הסביבה שלי, המיתוסים שלי של "חייב לגור ביחד לפני" "איך אפשר להתחתן על מישהו שאני לא מכירה" ועוד כהנה וכהנה הבנות שגויות שהשתרשו בי ובסביבתי במשך השנים, קרסו אחת אחרי השניה, היתה לי תשובה לכל דבר, מגובה בדוגמאות לכאן ולכאן.

מעולם לא הייתי לחוצת חתונה. רציתי זוגיות בכל מאודי, אך ידעתי שעל פחות מהצורה הכי נכונה בדרך שהתווה לנו ה', אני לא מתפשרת. וכידוע שכדי לקבל דבר טוב, צריך הרבה סבלנות ואמונה, דברים טובים נקנים, אם זה בקשיים ואם זה בסבלנות והמון אמונה. המתנה אותיות מתנה.

מעולם לא הייתי טיפוס בררן וסמכתי על ה' שנתן לי את היכולת להסתדר כמעט עם כל אדם.

שום דבר לא הכין אותי למה שקרה.

עשיתי בחירה שגויה מאוד בבחירת חתן. הורדתי מגננות בסיסיות והתפשרתי על דברים עקרוניים עבורי.

זה היה לא פחות מגיהניום.

לאחר שנה של נישואים קשים ורעים, מצאתי את עצמי במצב שלעולם לא חשבתי שאהיה בו והייתי מוכנה לעשות הכל כדי לא להיות בו.

גרושה.

אני לא נכנסת כרגע לנסיבות ומה היה עדיף, אני רק יודעת דבר אחד, זה לא היה נמנע.

יש בורא לעולם, וזה היה רצונו לטוב ולמוטב, ואם זה בא מאבא אז ודאי שזה לטובה.

ידעתי שעומדת לפני דרך לא קלה. האשליות שהתנפצו, החזרה ללבד, האכזבה, ההתחלה מחדש, ליקוק הפצעים. אבל שוב, שום דבר לא הכין אותי לדבר הקשה מכל...

כבר דובר על זה רבות, אבל כל עוד הדבר ממשיך אני לא חושבת שאפשר להפסיק לדבר על זה.

זה נוגע כמעט לכל אחד מאיתנו, הכל כמובן מרצון טוב אבל התוצאה היא הרסנית – הביקורת.

אני כבר לא מדברת על הסטיגמה של "גרושה". אני כבר לא מדברת על השאלות החטטניות, החודרות שמשאירות לפעמים עם פה פעור מתדהמה עד כמה אנשים יכולים להיות חסרי רגישות וטקט מינימלי בסיסי שמאפשר לאדם לחדור בצורה כ"כ בוטה לחיים וקשיים של מישהו אחר.

אני מדברת על דבר ששורף ונוגע בנקודות הכי רגישות וחשופות של אדם – הביקורת.

הביקורת שקיבלתי על הסטטוס החדש "גרושה" מתגמד לעומת הסטטוס של "רווקה מבוגרת".

כמה צווחו על זה, כעסו על זה, בכו על זה גדולים וטובים והרבה יותר רהוטים ממני, אבל אני מרגישה שאני חייבת להקים שוב קול צעקה, ולו רק בשביל שתימנע שוב ביקורת אחת, ואם לא תימנע ממני – אז לפחות מאנשים אחרים...

אנשים מיד מניחים שאם את רווקה ומבוגרת אז את בררנית, מתעסקת בטפל או כמו שהכי "אין" להגיד היום – את צריכה טיפול.

בטח יש לך איזה משקעים מהעבר, משהו בוודאי דפוק אצלך, כי אחרת איך זה יכול להיות שאת עדיין לא נשואה?! ואם את חלילה נפגעת מזה, אז סליחה, אבל את ממש רגישה.

אם אתחיל לתת דוגמאות לחוסר רגישות, אמירות חסרות התחשבות וכו' – זה לא יגמר.

בכל פעם שמציעים לי הצעה, ויש משהו בהצעה שלא מתאים לי, לא נראה לי, לא עולה בקנה אחד עם הרצונות שלי, עקרונות שחשובים לי או באופן כללי לא מתאים לאורח החיים שלי או לבית שאני רואה את עצמי מקימה – ישר היא מגיעה ומרימה את ראשה המכוער – הביקורת.

אני בטוחה שכל רווקה שמעה את המילים "בררנית", "מתעסקת בטפל", "את חוסמת לעצמך", "את מצומצמת", "כנראה שאת לא באמת רוצה להתחתן" ו"סליחה שאני אומרת לך, קבלי את זה באהבה, לדעתי את בלה בלה בלה (לא משהו חיובי זה בטוח)... ככה את לעולם לא תתחתני. אל תחפשי ריגושים/פרפרים/דמיונות, כולם אותו דבר, תחטפי מה שיש". וכמובן, גולת הכותרת – "אולי כדאי שתנסי ללכת לטפל בזה"...

ידוע לכולנו על רבי ישראל מסלנט, אבי תנועת המוסר, שהקים את תנועת המוסר לא בשביל הפוגעים אלא בשביל הפגועים. כמובן, אי אפשר לנסות לתקן ולשנות ולחנך את העולם. אנחנו אלה שצריכים לעבוד על עצמנו לא להיפגע, לא לקחת ללב, להעביר, לדעת לקבל ביקורת ולהגיב במתינות.

אבל בפועל, זה מאוד מאוד קשה.

בכל פעם שמישהי מציעה לי מישהו אני כבר יודעת – אם תגידי לא, מכל סיבה שהיא, מיד תגיע הסיבה שלדעתה את אומרת את ה"לא", וכמובן שהיא אצבע מאשימה כלפייך, אחרת כבר מזמן היית נשואה.

הוא גבר? יש לו דופק? אין שום סיבה שתסרבי להצעה הזאת. ולאחר מכן יש המבט הזה שאומר בלי מילים, "את לא יכולה לסרב בכלל, במצבך...".

מרגיש לי קצת ששוכחים שיש בורא לעולם.

אני בת 35, ילדה גדולה לכל הדעות. רוצה להקים בית, רוצה זוגיות וילדים, אני שומרת תורה ומצוות ומאמינה בה', קוראת ספרים על זוגיות, שומעת הרצאות, מתייעצת ועושה דעת תורה. משתדלת בכל כוחי לעבוד על מידותי, ללמוד מטעויות, לשמוח במה שיש, להעצים את עצמי ולזמן לי את הזוגיות המיוחלת, מתפללת לה' בכל הזדמנות וגם עושה סגולות כשאפשר וצריך, מקבלת הצעות ויוצאת לפגישות.

(צילום: shutterstock)

מבחינתי, זו כל ההשתדלות שאני יכולה ואמורה לעשות.

לדעת מה רצון ה' ממני – בשביל זה יש דעת תורה והכוונה אם הראיה, הרצונות והעקרונות שלי נכונים. מעבר לכך – יש ה' בעולם. יש השתדלות ויש ביטחון בה'. אם זה עדיין לא קרה – כנראה שיש סיבה טובה שאנחנו לא מודעים אליה.

עכשיו אני רוצה שתסבירו לי, איך בדיוק כל ההאשמות האלה, הביקורת המוטחת הזאת, השפיטה, והצעות של האנשים שוב ושוב לשליחה לטיפול, אימון, הנחיה, NLP, CBT, ו-DVD עוזרים בדיוק לאותה רווקה עם נפש בודדה שמשוועת להשלמה של החצי השני?

לי ולעוד הרבה בנות שאני מכירה באותו מצב, זה עושה בדיוק ההפך.

איך אמרה לי מישהי שהציעה לי הצעה מלווה בביקורת, כשניסיתי להסביר לה שאם יש לי רצון מסוים, שעבורי הוא משמעותי וחשוב, לא אומר שהיא יכולה בחופשיות כזאת לחרוץ את דעתה שזה לא חשוב ושאני חוסמת לעצמי – "את טעונה!".

ואני שואלת – איך אפשר שלא להיות טעונה?!

איך אפשר, כשהאנשים באים, כביכול, ממקום טוב וחיובי מאד ורוצים בטובתך, עם המילים הפוגעות שלהם והזלזול בך שאת כנראה לא מספיק יודעת מה טוב בשבילך, ומצפים שאת תרכיני את הראש, תודי שהם צודקים, שמשהו בך באמת דפוק ולא נכון ואת צריכה לשנות ולהשתנות כאן ועכשיו ורצוי כמה שיותר מהר? איך אפשר להישאר אותו דבר, עם לב נקי?

אני מבקשת מכל מי שמזהה את עצמו באמירות הללו, בבקשה תפסיקו.

אל תביעו דעה אם לא נשאלתם, אל תשפטו ואל תתנו עצות כשלא התבקשתם לספק.

אל תחשבו שאתם יודעים יותר טוב בשביל מישהו אחר מה טוב בשבילו, רק כי אתם נמצאים במקום שהוא לא.

את לא זאת שברוב טובך תפקחי לה את העיניים לראות כמה היא טועה ולא חכמה, ואם לא את היא תמות רווקה זקנה ואח"כ תלכי הביתה ותטפחי לעצמך על השכם, בהרגשה שהצלת אותה מעצמה.

אנשים בוגרים ואחראיים מספיק לקחת את החיים שלהם בידיים. אם בורא עולם נתן בהם נשמה וחיים – כנראה שהוא סומך עליהם מספיק שידעו לנהל אותם כראוי. ואם לא, זאת עדיין אחריות שלהם, ולא תפקידך בעולם לחנך אותם ולהגיד להם מה הצורה הכי טובה שבה לדעתך הם צריכים לחיות את חייהם.

אני פונה אליכם בבקשה, אנא, עצרו לרגע לחשוב לפני שאתם ממהרים לשלוח החוצה מילים שאי אפשר לקחת בחזרה. קצת מחשבה, טיפה רגישות. מילה טובה ועידוד יעזרו יותר מכל הערה ועצה שלא תמיד מתאימה לאותו אדם, באותו רגע ומקום שהוא נמצא.

גם אם הכוונה טובה, ואולי דווקא בגלל זה, צאו קצת מעצמכם ומהרצון שלכם להביע דעתכם במחשבה שזה הדבר הכי נכון עבורו שיעזור לו, ותנסו לחשוב, מה ה' רוצה מאתנו, אם לא שנשמח יהודי/ה עם תקווה ואמונה וגם תפילה עבורו שתועיל יותר מהכל?

זה מה שיש ביכולתנו לעשות, וזוהי דרך האמת הכי נכונה ונקיה שיש.

יהי רצון שנזכה לאהוב ולכבד אחד את השני, ונזכה לעבור את מאה ועשרים השנים שיש לנו פה מבלי לפגוע באף אחד, אלא עם שקים של הבנה, הכלה ואהבה כלפי כל אדם ואדם.

היו הסיבה שמישהו מחייך היום, וה' הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.