אל תילחמו עם הילדים. תצטרפו אליהם

למה לצאת למלחמה אם אפשר לצאת מזה בשלום? זה מה שעניתי לשלושה אנשים שונים בשבועות האחרונים. כל אחד ושאלתו הוא.

הראשון שאל מה לעשות עם ילדו, שלא שומע לדבריו ולדברי אשתו ומקשקש כל הזמן על הקירות.

סיפרתי לו שכשהיו ילדי קטנים, נהגו באותה צורה. אהבו לעבור ליד הקיר, להושיט את הצבע ולקשקש. כשראו שהדבר מכעיס אותנו, ההורים, הם לקחו את הצבע למקום נסתר. נסתר לדעתם, נגלה לעינינו.

יום אחד, ללא קשר לדברים, אמר לי בעלי: "ראי כמה מכוערת מרפסת השירות שלנו. הקירות שלה עשויי בטון ולכלוכי צבע שהשאירו הפועלים שבנו את הבית. אולי כדאי להביא מישהו שיצבע את הבטון ושהמרפסת הקטנה הזו תקבל צורה?".

חשבתי לעצמי מספר דקות ופתאום עלה רעיון במוחי. "מה דעתך?", אמרתי לו, "להפוך את המרפסת הזו, שמכילה אך ורק מכנת כביסה וארון דל, למרפסת ציורי ילדים? נאפשר לילדים לבוא לכאן ולצייר על הקיר כאוות נפשם. יותר גרוע ממצב החדרון הזה כרגע, זה לא יהיה".

מאותו יום שימשה המרפסת הקטנטנה לפינת יצירות הילדים. מאז, מעולם לא קשקשו סתם על קיר. היה להם קיר משלהם. קיר שעליו ציירו בכל עת שהתחשק להם לעשות כן. ואגלה לכם בסוד - זה היה הקיר הנאה ביותר בביתנו.

"אם לא תוכל להשתלט עליהם" – הסברתי לאותו שואל – "חשוב איך אתה מצטרף אליהם".

למחרת, בתום הרצאתי, נגשה אלי אחת האימהות, היא רצתה מאוד שנדבר על השכבת ילדים לישון, וזה לא היה הנושא שלנו. היא ספרה שהיא אובדת עצות. הילדים שלה לא הולכים לישון עד 12 בלילה. לפעמים היא נרדמת לפניהם. ובבית הספר הם עייפים... עד אותו רגע היא כפתה עליהם ללכת למיטה, לכבות אור, לעצום עיניים, לסגור פה, ולישון! זה יצר מריבות בכל לילה ולא עזר.

מה שאני הצעתי לה היה לומר לילדים כך: "ילדים, מהיום אני אתכם. אתם צודקים, לפני 12 בלילה – לא עייפים. אבל אצלנו בבית יש כלל אחד בלבד: נכנסים למיטה בשעה 9! במיטה תוכלו לעשות הכול: לקרוא, לכתוב, לפטפט, לחשוב מחשבות, כל מה שתרצו. אנחנו, ההורים הולכים לישון, אבל אתם לא חייבים להירדם, אפילו עד 1 בלילה!".

מספר ימים חלפו, האישה מטלפנת אלי, כולה מברכת: "הילדים נכנסים למיטות, ללא ויכוחים, וב-10 בלילה כולם ישנים! כולם!".

ברגע שמצטרפים לילדים ולא נלחמים – הם פורשים מהמלחמה.

יום אחר כך התלוננה באזני אישה שרצתה לצאת עם בעלה לטיול, אבל הוא רק רוצה ללמוד ואין לו עניין בטיולים. האישה נעלבה, כמובן, כי היא סבורה שיש דרך ארץ ויש תורה.

"מי קבע שבטיול אי אפשר ללמוד?" - תמהתי, "להפך, כשהבעל מצטרף לאישה ברגיעה, אף אחד לא מפריע לו גם לטייל וגם ללמוד תורה".

אז גם אתם, קחו את הדבר לתשומת ליבכם, אינכם יכולים לבצע את מה שעל לבכם, הצטרפו למערכה ותיהנו אף אתם.

מתקשים להשכיב את הילדים מוקדם? היכנסו לאתר "הקמפוס היהודי", לסדנה הייחודית של מנוחה פוקס על השכבת ילדים בשעות שפויות, ותתחילו ליצור את השינוי בבית!