הרב זמיר כהן - הילד שראה בדמיונו יצורים מפחידים

נער עדין כבן חמש עשרה החל לראות בדמיונו יצורים מפחידים שהוא קרא להם "שדים". הוא טען בבהלה שהם באים אליו ומאיימים עליו, וניסיונות הוריו וכל מכריו לשכנעו שהכל דמיון, ושאין שדים בארץ ישראל, ואין לו ממה לפחד כי ה' אתו, עלו בתוהו. לדבריו כאשר הם באים, הם ממש קיימים מולו במציאות ועלולים בכל רגע לפגוע בו.

נגשו הוריו במר ייאושם עם הנער למורם ורבם האדמו"ר מסלונים בעל ה"נתיבות שלום".

הרב ביקש מהנער שיספר לו מה הוא רואה, האזין בפנים רציניות ובקשב רב לדבריו, כשהוא מתעניין מפעם לפעם בפרטי הסיפורים, מהנהן בראשו להסכמה ומגיב בהבנה. לבסוף הוא שאל: "שמת לב אם יש להם חגורה?"

"כן", השיב הנער בבטחה. "ראיתי בבירור שיש להם חגורה".

אמר לו האדמו"ר: "הקשב טוב לדברי. אני יכול לטפל בהם. מהיום בכל פעם שיבוא לפניך יצור כזה, החזק אותו מיד בחגורה, משוך אותו והבא אותו אלי!".

הנער הבטיח לעשות זאת, ומאז הפסיק להתלונן על שדים.

התברר, שכאשר ראה אותם בדמיונו והושיט מיד את ידו לתופסם ולהביאם לאדמו"ר, הוא גילה כי אין לו במי להחזיק... וכך הם נעלמו מדמיונותיו.

* * *

מסקנה: לעיתים ילד ובעיקר נער שוגה בדמיונות הבל. הוא מבקש מהוריו אישור לעזוב את הלימודים כדי להרוויח כסף ולחסוך למען עתידו, או מבקש מהם שיקנו לו בעל חיים שבדרך כלל ניתן לראותו רק בגן החיות, או כלי נגינה יקר ערך שהתלהב ממנו לאחרונה. להורים ברור שמדובר בטעות ואפילו בשטות מוחלטת.

אולם, אם במקום לזלזל בדברי הילד ולבטל את שאיפותיו, יגלו תחילה הזדהות עם דבריו, הבנה לשאיפותיו, ויעניקו לו את התחושה הברורה כי הם נותנים בו אמון וסומכים עליו שהוא יודע את אשר לפניו, ובמהלך השיחה יתנו לו כלים להיווכח בעצמו (כבר בעת השיחה או אפילו אחר כך) בטעות או בחוסר ההיגיון שבדבריו, רבים הסיכויים שהבעיה תיפטר מאליה, מבלי להיכנס להתנגשויות.

כך למשל, יצדיקו אותו עד כמה הוא נבון וחכם החושב על עתידו ורוצה לחסוך כסף, שהרי "זה חשוב שיהיה לך בית משלך כשתהיה נשוי, במקום לגור בשכירות. ואיזהו חכם הרואה את הנולד. אבל בוא נבדוק יחד האם יהיה מעשי ונכון לעזוב את הלימודים, או שמא אדרבה, כאשר תלמד ותחכים יהיה לך שפע כלכלי גדול יותר, הן מצד השכלתך והן מצד עזרת ההורים משני הצדדים, בעוד שאם תעזוב את הלימודים בגיל הנערות ותלך לסדר מוצרים במדפי החנויות, לא תרוויח הרבה ואין בזה שום עתיד. וגם תיאלץ להתחתן עם מי שגם היא תהיה ברמה נמוכה מכל הבחינות".

תובנה עצמית העולה מאליה בלב הנער בזכות הכוונתם, תועיל פי כמה וכמה מהתנגדות נמרצת לדבריו ומביטול רצונותיו. 

ולנער המבקש במלוא הרצינות בעל חיים נדיר, במקום לומר "מהיכן הרעיון המטופש הזה??" יאמרו לו: "דווקא יהיה נחמד מאד אם יהיה לנו בעל חיים כזה. יהיה מעניין, וגם האחיינים ייהנו ממנו, רק שיש לשקול היכן הוא ילון, ומי ינקה את מקום מגוריו, ובכלל, צריך לבדוק מה המחיר שידרשו עבורו. תן לי לחשוב על זה...".

לאחר גילוי הזדהות עם רצון הילד במקביל לציון הקשיים וההתמודדויות שבמילוי בקשתו, יתכן שהוא כבר לא יעלה את הרעיון, ואם יעלה, יהיה קל יותר לומר לו: "חשבתי על זה, אבל לא נראה שבמהלך התקופה הקרובה זה יהיה מעשי".

מילים דומות ייאמרו לנער המבקש כלי נגינה יקר, בעוד ההורים יודעים שמדובר בהתלהבות חולפת. ובמקרים מסוימים, אפילו ייגשו עם הילד לחנות כלי נגינה, או כאשר עוברים בסביבת חנות כזו יאמר ההורה לילד: "בא ניכנס ונראה במה מדובר, ומה המחיר שכתוב עליו". בסיום הסיור יאמר ההורה ברוגע ובטון אוהב ומתחשב: "זה כלי מצוין אבל יקר. אולי במקומות אחרים ניתן למצוא זול יותר. במחיר הזה לא נראה לי שנקנה בתקופה הקרובה".

כך מגיעים ההורים לתוצאה הרצויה מבחינתם, מבלי להיכנס להתנגשויות עם הילד, ומבלי ליצור אצלו סיבה להתמרד.

המאמר מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "המדריך המלא לחינוך ילדים". להזמנה לחצו כאן.