"תמיד לחשוב גם על השני": ראיון מעצים עם חולת סרטן שלא נותנת למחלה לנצח

עורכת דין עצמאית, אם לשלושה ילדים, מקבלת לפני מספר חודשים אבחנה קשה וכואבת: סרטן. בתוך מספר ימים החלו הטיפולים הכימותראפיים, עם תופעות הלוואי. איך, למרות הכל, ניתן לסייע גם לנשים אחרות, ומהיכן שואבים את הכוחות להמשיך הלאה ולנצח?

יפעת בן הרוש (41) מהישוב הקהילתי שִמשית בעמק יזרעאל, המטופלת במחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי זיו בצפת, מסייעת לנשים, החולות כמוה בסרטן, להתמודד עם אובדן השיער והפגיעה בעצבים ההיקפיים כתוצאה מהטיפול הכימותרפי, על ידי הענקת  כיסויי ראש לכל מטופלת החפצה בכך, וגם גיוס תרומת מקפיא וכפפות וגרבי קרח עבור המחלקה.

בן הרוש, בת 41, אם לשלושה ילדים, אובחנה בקיץ האחרון וחייה השתנו באחת ללא היכר. מחלת הסרטן אומנם הפכה למחלה נפוצה, שנראית כמו עוד מחלה שגרתית, אבל המתמודדים עימה ובני משפחתם במעגל הקרוב, חווים טלטלה עזה, ולעיתים שינויים מרחיקי לכת. מלבד זאת, מדובר במחלה חוצת מגזרים או אג'נדות - במחלקה האונקולוגית מטופלים זה לצד זה: דתיים, חילוניים ועוד. מה שמחבר בין המטופלים באותו הרגע הוא ההתמודדות האנושית עם המחלה, התמודדות שמצריכה חמלה, רגישות ולא מעט סיוע מהסביבה הקרובה.

היום (שני), ה- 4 בפברואר למניינם, מצוין יום הסרטן הבינלאומי שמטרתו לעודד את המודעות למחלות הסרטן. היום נוסד על ידי האיגוד הבינלאומי נגד סרטן, ומוכר על ידי ארגון הבריאות העולמי, ארגון האומות המאוחדות ועוד גופים רבים. נוסף למסר של ידיעה על מחלות הסרטן מועברים מסרים בתחומים של קידום בריאות ורפואה מונעת, לרבות מניעת עישון, תזונה בריאה ואורח חיים פעיל וכן לגבי החשיבות של גילוי מוקדם של סרטן.

לקראת יום הסרטן הבינלאומי חשפה האגודה למלחמה בסרטן ומשרד הבריאות את הנתונים המעודכנים ביותר של סרטן בקרב צעירים בישראל, נכון לפברואר 2019. יחד עם זאת, בשל מורכבות האיסוף, המידע המעודכן ביותר ברישום הלאומי לסרטן מתייחס לנתוני 2015. נמצא שחשיפה לגורמי סיכון כמו השמנה, שמש, שיזוף, נגיף הפפילומה האנושי (HPV), ועישון, מובילה לסרטן בקרב צעירים בישראל. כמו כן, נצפתה ירידה מובהקת של מקרי סרטן חדשים בגברים (יהודים וערבים) קיימת מגמת יציבות של תחלואה בקרב נשים יהודיות ועליה בקרב נשים ערביות, וכן מגמת ירידה בתמותה מסרטן בכל קבוצות האוכלוסייה.

מירי זיו, מנכ"ל האגודה למלחמה בסרטן: "יותר משליש ממחלות הסרטן ניתנות למניעה באמצעות אימוץ אורח חיים בריא, הכולל פעילות גופנית, הימנעות מעישון, הימנעות משתיית אלכוהול מופרזת, תזונה בריאה ומאוזנת ושמירה על משקל גוף תקין. יחד עם ההיענות לבדיקות הסריקה לגילוי מוקדם וקבלת החיסונים המומלצים, ניתן להפחית את התחלואה והתמותה מסרטן בישראל בכ-50%".

המטרה: להחלים ולהמשיך הלאה

הגילוי תפס את בן הרוש, עורכת דין עצמאית במקצועה, די במפתיע. לקראת חודש יולי האחרון, היא בדיוק תכננה את חופשת הקיץ. "לקראת חופשת הקיץ אני נערכת לבלות עם הילדים, ולוקחת בחשבון שאני שוהה עם ילדיי לפחות שלושה שבועות, לאחר שמסתיימות הקייטנות", היא מספרת. "התחלתי לתכנן מה נעשה בחופשה, ובעיקר להיערך לחופשה מבחינת היעדרות למספר שבועות מהעבודה, אבל אז הגיע האבחון וטרף את הקלפים. כבר ביום האבחון התחלתי לעבור את סדרת הבדיקות הנדרשת, ובין לבין נאלצתי לסגור את המשרד".

"התחלתי את תהליך בבית החולים זיו בצפת, והכל היה מאוד מהיר", היא ממשיכה, "ד"ר מעיין גלר, הרופאה שקיבלה אותי ומטפלת בי במחלקה האונקולוגית, הבינה מיד שמדובר בסוג אלים ביותר של סרטן והחליטה על מתן טיפול מיידי. לא הייתי מוכנה לכך, תוך זמן ימים אחדים מצאתי את עצמי עוברת סדרת בדיקות שלאחריהן התחלתי מיד בטיפולים. לא הספקתי לקלוט מה קורה סביבי וכבר התחלתי טיפולים כימותראפיים, שהם די קשים. הייתי מגיעה בבוקר חיונית ומסיימת את הטיפול עייפה וכואבת. הטיפולים לא פשוטים בכלל, הם מחלישים את הגוף, פוגעים במערכת החיסונית, גורמים לבחילות ולעייפות, לנשירת השיער ועוד. אבל כשהמטרה היא החלמה - עוברים אותם וממשיכים הלאה.

"צוות בית החולים, ובמיוחד ד"ר גלר וצוות הסיעוד, טיפלו בי במקצועיות ובמסירות. המכון האונקולוגי שוכן בבניין נפרד, הכל בו חדש ונקי, צוות המכון מקצועי, מסור ומסביר פנים. ידעתי שאני בידיים טובות. בתוך שבוע בלבד מעת האבחון, ניתן לי טיפול כימותראפי, על ידי האחיות המסורות".

איך סיפרתם לילדים?

"אחת ההחלטות שקיבלתי, בעצה אחת עם בעלי, הייתה לשתף ולא להסתיר. לילדים הסברנו, כל אחד בהתאם לגיל ויכולת הבנתו, הקפדנו לשמור על גישה חיובית ואופטימית, הדגשנו שמדובר במחלה, לא מחלה כפי שהילדים מכירים - שחולים כמה ימים ואז מחלימים, אלא מחלה שמצריכה תקופת החלמה ארוכה הרבה יותר, התרופה שלה לא נעימה וגורמת לשינויים שונים כמו נשירת השיער ועייפות, אך היא מרפאה, ובעוד כמה חודשים נוכל לבלות יחד בדיוק כמו קודם, וגם השיער יצמח".

ביום-יום, מה זה אומר להתמודד עם מחלת הסרטן?

"האמת היא שלא ידענו אילו קשיים ומכשולים תזמן לנו הדרך, אך היה לנו ברור שיהיו. כמו כן, הבנו שנתקשה לצלוח את המסע הזה בסיוע של המשפחה המורחבת בלבד, הרי לכולם יש ילדים קטנים, עבודה ועיסוקים והם לא תמיד זמינים. גם הוריי וחמותי, שמעת האבחון עשו כל שביכולתם כדי לסייע ולהקל עלינו, לא תמיד זמינים. בנוסף, זאת עשויה להיות הכבדה גדולה מידי. לכן שיתפנו כמה שיותר את הקהילה מסביבנו. היה לנו חשוב שההורים של הילדים שלומדים עם ילדינו במסגרות החינוך, ידעו ויבינו את החשיבות בשמירה על ילדינו מפני הידבקות במחלות שונות, ידעו מה להשיב לילדיהם כאשר ישאלו, ויוכלו לסייע - אם ירצו.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

"כך נוצרה סביבנו מעטפת אנושית חמה, של חברים ומכרים שהתנדבו לסייע. פתחנו קבוצת ווצאפ וקראנו לה 'חברים לדרך'. השמועה עברה מפה לאוזן וכיום קבוצת הסיוע 'חברים לדרך' מונה כמה עשרות משפחות משמשית, שהתגייסו לסייע לנו לעבור את התקופה הקשה הזו, מלווים אותי לטיפולים רפואיים ומסייעים לנו בכל צורך שמתעורר. השיתוף מאוד מקל עלינו. כולם יודעים, וככה יש פחות שאלות מצד החברה וילדים אחרים. גם ברמה הפרקטית, השיתוף מסייע לנו להמשיך לחיות חיים כמעט רגילים, למרות הקשיים והמגבלות.

"כאשר אנו צריכים עזרה כלשהי, אני יכולה להיעזר באנשים ובחברים שהתגייסו ושמיד נרתמים, זה מקנה תחושת ביטחון שאנחנו לא לבד ולא צריכים לעבור את המסע לבדנו. הרגשתי צורך לדבר על כך ולא להסתיר, ובדיעבד זה היה מאוד נכון עבורי. יחד עם זאת, למדתי דבר או שניים על מהותה של עזרה נכונה ומדויקת לזולת. להבנתי, כשאנשים מציעים סיוע ותמיכה הם צריכים לדעת להיות רגישים ביחס לאיך וכמה לתת, להעניק על פי הצורך של החולה, ולא על פי מה שהם היו רוצים לתת. חשוב מאוד להדגיש שהאנשים שרוצים לתמוך צריכים לבוא עם חשיבה חיובית שלא תעיק על החולה, ולא תכביד עליו רגשית. אחרי הכל, לצד הטיפולים, אחת מזירות ההתמודדות היא הזירה המנטאלית-רגשית". 

התמודדות באמצעות חשיבה חיובית

בן הרוש מסבירה שבחרה להתמודד עם המחלה באמצעות חשיבה חיובית שמתמקדת במטרה העיקרית - להחלים. "אני אימא לילדים קטנים שצריכים אותי", היא משתפת, "אין לי את הפריווילגיה להתנהל אחרת או להתחיל לשאול למה זה קרה דווקא לי. החשיבה אצלי ביחס למחלה מאוד ממוקדת ותכליתית. מדובר במחלה לא פשוטה, שלעיתים משנה את האדם לצמיתות אם בגלל הניתוחים והטיפולים, ואם בשל החוויה עצמה שהוא עובר. אני מסתכלת קדימה ורואה את החופשות שכבר תכננו. הילדים שלי צריכים אימא פנויה רגשית, ואני עושה כל שביכולתי כדי להיות שם עבורם, למרות המחלה והקשיים שהיא מזמנת".      

אחת ההתמודדויות הקשות שחוותה בן הרוש היא כששערה נשר בעקבות הטיפולים הכימותראפיים: "אמרו לי שתוך כעשרה ימים אאבד את השיער, אולם עד שהנשירה החלה, לא באמת האמנתי שזה יקרה לי. כשהשיער החל להיאסף בכמויות על המברשת, הבנתי שזהו אין ברירה, ואני חייבת לפעול. רציתי להימנע מנשירה הדרגתית של השיער, ולכן הסתפרתי קצוץ. ערכנו 'מסיבת תספורת' בה השתתפו גם הילדים. אם עד לתספורת הייתי משימתית ותכליתית, ברגע שעשיתי אחרי התספורת בכיתי ולא הייתי מסוגלת להביט על עצמי במראה. הרגשתי שאני חייבת לכסות את הראש. בתור אישה חילונית, לא באמת הכרתי את העולם הזה של כיסויי ראש. הרי ביומיום לא הסתובבתי עם כובע או מטפחת. למזלי, למחרת הגיעה אלי חברה דתייה והביאה איתה שתי שקיות ענקיות מלאות בצעיפים. החברה הראתה לי שלב אחר שלב איך לקשור את הצעיפים במגוון סגנונות וכשהלכה, השאירה לי את השקיות המלאות.

(צילום: shutterstock)

בן הרוש מוסיפה: "במהלך הטיפולים הבנתי שאני לא לבד בעניין, ושקיים קושי אדיר עבור נשים בסוגיית אובדן השיער וההיערכות לקראתו. גם לנשים מבוגרות אובדן השיער הוא קשה וגם לנשים צעירות, ואפילו לנשים דתיות או חרדיות שמכסות את ראשן. רציתי שיהיה במחלקה האונקולוגית של בית החולים משהו שיקל, ולו במעט, על המטופלות וכך נולד המיזם. הרעיון היה לגייס צעיפים ומטפחות. בעזרת חנות יד שנייה "אגרוייסה-מציאה" הפועלת בשמשית, גייסנו צעיפים ומטפחות כתרומה לנשים המטופלות במחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי זיו. מדובר בתשורה שגם נותנת מענה פרקטי לבעיה וגם משמחת את הלבבות ומעודדת. בקיצור: 'מתנה של אהבה'.

ואכן מאות צעיפים הגיעו לחנות היד שנייה ביישוב שמשית, לאחר פרסום המודעה. הצעיפים, כך מסבירה בן הרוש, עוברים כביסה ואיטום בשקיות צלופן. "הם נארזים על מנת לשמור על הסטריליות שלהם, וכל מי שמגיעה לטיפולים הכימותרפיים או להקרנות, מקבלת צעיף במתנה".

סלסלת צעיפים למען מטופלות המחלקה האונקולוגית במרכז הרפואי זיו בצפת

בן הרוש לא הסתפקה במיזם הצעיפים, היא נרתמה לסייע לנשים שעוברות טיפול בתרופה שגורמת לפגיעה עצבית בכפות הידיים והרגליים (ומצריכה קירורם בקרח בזמן הטיפול בכדי למנוע את הפגיעה). מדובר בטיפול כימי, אשר תורם להישרדותם של חולי סרטן רבים, אבל עלול לגרום לנזק עצבי בכפות הידיים והרגליים ולפגום עמוקות באיכות החיים. בקרב נשים קיימת שכיחות גבוהה לנזק העצבי כתוצאה מכימותרפיה, הקרוי בשפה הרפואית: נוירופתיה פריפרית. פגיעה בעצבים ההיקפיים מתבטאת בחולשה וכאב בקצות הגפיים (כאב בהבזקים, או דמוי מכת חשמל, חד מאד או שורף), רגישות קיצונית למגע או אובדן תחושה בגפיים, רדימות, נימול ועקצוץ  וכן תחושות כלליות של חוסר קואורדינציה ויציבות, סחרחורת וקושי בשימוש בידיים וברגליים. התסמינים הללו לא רק פוגעים באיכות החיים של המטופלים, אלא עלולים אף להוביל לכך שמטופלים יפסיקו את הטיפול מוקדם מכפי שרצוי להחלמתם. חוקרים מצאו כי לבישת גרביים וכפפות קפואות במהלך טיפולים כימותרפיים מסייעת למנוע התפתחות של נזק עצבי בגפיים ומקלה על חומרת התסמינים.

בן הרוש הרימה את הכפפה, וארגנה תרומה של מקפיא מתאים למחלקה האונקולוגית.את יתר הציוד הנחוץ - כפפות וגרבי קרח רכשה קבוצת 'חברים לדרך', המסייעת לבן הרוש ומשפחתה.

איך את מצליחה לסייע לאחרות כשאת בעצמך חולה?

"כל אדם צריך לנסות ולהשתדל לראות את האחר, לראות איך הוא יכול לסייע לו, ולהיות אמפאטי כלפיו. אני מרגישה שבמאמץ והשקעה יחסית מינוריים, ניתן להקל על המטופלים ועל סבלן של נשים שחוות תחושת אובדן ופגיעה. יש נשים שעבורן המטפחות שמכסות את ראשן זה עולם ומלואו. המטפחת משנה להן את התמונה כולה, ומאפשרת להן להתחבר לעצמן שוב ממקום אחר. הן מגיעות לטיפול ויוצאות ממנו אחרת. יש לי תחושת סיפוק כשאני יודעת שבתוך המועקה והקושי, מטפחת שאישה קיבלה העלתה חיוך על פניה. כך גם לגבי עניין המקפיא וכפפות הקרח. לאחיות במחלקה צריכים להיות זמינים כל האמצעים הנחוצים לטיפול במטופלים ולהפחתה של תופעות הלוואי. עם קבלת המקפיא וכפפות הקרח, יש כעת במחלה את שצריך בכדי לספק זאת בקלות וביעילות".

לבן הרוש מסר לנשים: "להיבדק ולהיות במעקב רפואי. לא לסמוך על מה אומרת הסטטיסטיקה על פי הגיל, אלא לשים לב לגופכן ולשינויים שהוא עובר, ואם משהו נראה לכן שונה מהרגיל - לכו להיבדק, ואל תניחו עד שתימצא הסיבה לכך. כל הזמן אנו שומעות שגילוי מוקדם של סרטן מציל חיים - הרבה פעמים אנו חשות בשינויים שמתחוללים בנו, אך עסוקות מידי בכדי להתייחס אליהם ברצינות הראויה. אלה בדיוק המצבים בהם עלינו להקשיב לגופנו, לקחת פסק זמן וללכת להיבדק. לקחת אחריות על הבריאות שלך. אני לא חשבתי שאחלה בסרטן, בטח לא בגילי היחסית צעיר, והנה באמצע החיים חליתי. המחלה גבתה וגובה ממני ומבני משפחתי מחיר כבד, ולפני עוד דרך ארוכה, אך אני בטוחה שלסיפור שלי יהיה סוף טוב".