רעייתו של דידי הררי מרגשת: "הסרטן זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי"

השבוע פרסמה מירית הררי, רעייתו של מנחה הרדיו דידי הררי - פוסט מרגש במיוחד אודות סרטן הלבלב שאובחן אצלה בספטמבר האחרון. בפוסט חושפת הררי את ההתמודדות והשינויים שהביאה המחלה אל חייה, בפרספקטיבה שונה, מלאת חיוביות ושמחה. 

בתוך דבריה כתבה הררי בת ה-51, כי היא מסרבת לדעת באיזה שלב של המחלה היא נמצאת, או לשמוע באלו תופעות לוואי היא צפויה לפגוש בדרכה. היא גם מתעלמת מהסטטיסטיקות, אך מתעקשת על כך שאין מדובר בהכחשה. "אני בהחלט יודעת מה המשמעות של המחלה הזו, ואחרי כל זה, אני רוצה לומר לכל מי שקורא אותי - הסרטן זו המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי...".

בנקודה זו מספרת הררי על חייה עד לרגע האבחון, ואומרת כי תמיד הייתה 'אשתו של, הבת של, ואמא של'. "אשת משפחה למופת אמרו עליי, ואני? לא הכרתי את עצמי. בגיל 21 כבר התחתנתי ומיד אחרי הפכתי לאמא, והחיים היו סביב הבית, המשפחה והילדים. חיה בצורה מושלמת חיים של אחרים..."

ואז בגיל 40 החליטה לשנות פאזה וללכת ללמוד קאוצ'ינג כדי להעצים לא רק את ביתה שלה, אך המשימה הייתה תובענית במיוחד. "הייתי קמה כל יום בחמש בבוקר, והולכת לישון באחת בלילה. עובדת מסביב לשעון ומתזזת מצאת החמה עד השעות הקטנות של הלילה, כדי להספיק את כל מה שלקחתי על עצמי ליישם, ואז קיבלתי את הברקס - כשאמרו לי את המילה המפחידה 'סרטן'".

"אני לא יודעת כמה זמן עוד נותר לי לחיות, אבל אני יודעת היום איך אני בוחרת לחיות"

כשהתאשפזה, כולם מסביב היו נסערים אך היא שכבה על מיטת בית החולים עם החלוק, "בוהה בפלורסנט שבתקרה ודווקא אז מרגישה מה שלא חוויתי שנים - רוגע ושלווה פנימית. הבנתי באותו רגע שבזכות הסרטן קיבלתי סופסוף הזדמנות לחיות את חיי מחדש, והפעם - רק איך שאני רוצה. מפסיקה לחשוב על כולם, ובעיקר משילה מעצמי את הצורך התמידי להיות מושלמת בכל דבר שאני נוגעת בו. בכל השנים שאני פה על כדור הארץ שכחתי את עצמי, את מירית. ועכשיו, בזכות הסרטן, הצלחתי לצאת לראשונה ממירוץ החיים המטורף שחייתי בו כל השנים הללו. זה לא היה קורה לי אם לא המחלה - המתנה...".

במחלקה האונקולוגית רואה הררי דברים שהנפש לא יכולה להכיל: חולים שהולכים אבלים וחפויי ראש ומעבירים את הימים, לדבריה, בדמעות ובמחשבות על העבר. ומה היא עושה באותם רגעים? "אני אומרת להם תוך כדי שאנחנו עם הכימותרפיה שזורמת אל תוך הגוף וזה אחרי שאני כבר עם שיער שנושר, 10 קילו פחות ובאופן כללי כבר ממש לא נראית כמו אני - 'תראו את הסרטן כהזדמנות. זה כבר כאן וקיים, אז למה לבזבז את מה שנשאר על צער ומחשבות על מה שהיה במקום על מה שיהיה? וזה תלוי רק בנו החולים. 

"אני לא יודעת כמה זמן עוד נותר לי לחיות, אבל אני יודעת היום איך אני בוחרת לחיות: האושר שלי היום זה החופש שקיבלתי והשחרור שהענקתי לעצמי מכל טרדות העולם הזה. כנראה הייתי צריכה את הסטירה הזו כדי להבין מה חשוב, ואני שמחה שזכיתי לזה עוד בימי חיי - כשיש לי עוד מה לתקן".

"תצחקו על המחלה, ואפילו על המוות - כי אי אפשר להימנע מזה" 

במילים מרגשות במיוחד כותבת הררי כי דווקא בזכות המחלה היא מנצלת את הזמן לבילוי איכותי ואמיתי עם המשפחה, ו"חיה בעוצמה של שחרור וגאולה שטרם חוויתי בחיי. היום אני חיה את היום בלבד, וסופרת כל שנייה - כדי שתהיה מדויקת עבורי".

ומה יש לה לומר על המוות? 

"תצחקו על המחלה, ואפילו על המוות - כי אי אפשר להימנע מזה, אז עדיף שזה יהיה על השולחן ושנוכל לפחות להיות גלויים עם האהובים שלנו בדבר הכי מהותי בחיים שלנו - שהוא הסוף. אני כבר הכנתי מה שצריך כדי שלא אסבול אם אדרדר, ולפני שבוע אפילו קניתי לדידי ולי מתנה לרגל 30 שנה ביחד - חלקת קבר משותפת. כשסיפרתי לדידי, הוא בכה. 'ככה נהיה ביחד גם בעולם הבא', הרגעתי אותו ולבסוף הוא צחק. אין לכם מושג כמה זה חשוב לצחוק, ותאמינו לי שאפשר".

את הפוסט היא מסכמת בקריאה נרגשת לכל מי שקורא אותה, בבקשה לבחור את הבחירות הנכונות בחיים - מבלי לחכות למחלה הזו. "תהיו אמיצים, תגשימו את החלומות שלכם כל עוד אתם בריאים וחזקים, אל תחכו למכה כדי להתעורר ובעיקר, גם אם חליתם, אל תחנקו מבפנים. אל תכעסו מדי, תנהלו אורח חיים שפוי, תישנו טוב, תאכלו בריא, ואם אתם בני משפחה או חברים של חולים, אז בלי פרצוף עצוב או דמעות מולנו - כי זה רק פוגע בנו עוד יותר", היא מסכמת ומאחלת לעצמה "שאמשיך להיות חזקה ולהישאר עוד קצת בעולם הזה, כי למרות הכל - עוד מוקדם לי מדי כבר ללכת".

ואיך הגיב דידי בעלה על המחלה?