ברכת אשר יצר – מהו הפלא הגדול שהקב"ה "מפליא לעשות" בבריאת האדם?

"אשר יצר את האדם בחכמה" - פירושו שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה (ראה להלן מפליא לעשות). והתוספות מפרש שהחכמה היא שהתקין מזונותיו של אדם הראשון, ואח"כ בראו (טור סימן ו').

"וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים" - בגימטרייה רמ"ח, כמניין אברי האדם. פירש הבית יוסף שמכיוון שיש בגוף הרבה נקבים ואברים חלולים, לכן כפל אותם בברכה (נקבים נקבים וכו').

"שאם יפתח אחד מהם" - אם יפתח אחד מהחללים, כגון הלב, או הכרס או המעיים, "אואם ייסתם אחד מהם" - אם ייסתם אחד מהם מן הנקבים הפתוחים, כגון הפה או החוטם או פי הטבעת.

"אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת" - מהר"מ מרוטנבורג כתב שאין לומר "אפילו שעה אחת", שהרי סותם את פיו הרבה שעות ויכול לחיות (נושם דרך האף), וכך כתב אבודרהם והכלבו בשמו. הטור בא ליישב את הגרסה "אפילו שעה אחת", ומפרש את הברכה על זמן יציאת הוולד לעולם, כמו שכתוב במסכת נדה (ל'): "דרש רבי שמלאי, למה הולד דומה במעי אמו, לפנקס שמקופל ומונח ידיו על שתי צדעיו וכו', וראשו מונח לו בין ברכיו ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאוכלת אמו, ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו. יצא לאוויר העולם, נפתח הסתום (הפה), ונסתם הפתוח (הטבור), שאלמלא כן אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת". ואע"פ שאחר צאתו לאוויר העולם סותם את פיו ויכול לחיות.

ויש לשאול, מאחר שאם ייסתם אחד מהם שייך רק בנקב הפה בלבד, אזי למה מזכיר שברא נקבים נקבים, שכולל את כל הנקבים בגוף? נראה לבית יוסף לתרץ שכמו שכתב חלולים חלולים (שהרי אם יפתח אבר אחד חלול, האדם לא יכול להתקיים), לכן כתב נקבים נקבים. קושייה נוספת מעלה הבית יוסף, שהרי בברכה כתוב "שאם ייסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם", וכמו שב"יפתח אחד מהם" הכוונה לאיזה איבר שיהיה כך, הכוונה ל"אם ייסתם אחד מהם" גם איזה איבר שיהיה (הרי אפשר לסגור את הפה הרבה זמן)? לכן מסביר הבית יוסף את "אם ייסתם אחד מהם" בעניין אחר - שיש גבול לאדם שיכולים נקביו להיסתם ולא ימות. כיוון שעבר אותו גבול - אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת. ומכיוון שבכלל הנקבים יש נקב פי הטבעת ופי האמה, ובכלל האיברים החלולים יש המעיים, והם ממלאים תפקיד חשוב מאוד בעת עשיית הצרכים של האדם, לכן תיקנו שבח זה בעת עשיית צרכיו. הסבר נוסף, שאם אדם יוצא לנקביו מעבר לגבול, אזי הוא יכול למות, וזה בכלל שאם "יפתח אחד מהם", ומעניין עשיית צרכיו ממש. לכן גרס השו"ע "אפילו שעה אחת". לעומת זאת משנה ברורה בס"ק ג' כתב שמנהגנו שלא לומר "אפילו שעה אחת". כך מוכח באגודה וכ"כ המגן אברהם והגר"א (כמו אבודרהם).

"רופא כל בשר" - שהנקבים שברא הקב"ה באדם, תפקידם הוא להוציא פסולת מאכלו, כי אם תתעפש הפסולת בבטן - האדם ימות. הוצאתה היא לרפואתו (אבודרהם).

"ומפליא לעשות" ­- מפרש הטור כמו שכתוב במדרש, כי ה' גדול ועושה נפלאות. אם יעשה אדם בנאד (כיס) נקב (חור) כחודה של מחט, הרוח יוצאת ממנו. האדם דומה לנאד (כיס) מלא רוח, והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו, לכן הקב"ה עושה נפלאות. והרד"א פירש שבורר את המאכל הטוב ודוחה את הפסולת. והרמ"א פירש שהברכה היא על הנשמה, שה' שומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי בגוף האדם. ומכיוון שאי אפשר לנשמה לעשות פעולות רוחניות כאשר הגוף חולה באחד מאיבריו, לכן אנחנו מברכים שהקב"ה רופא כל בשר, כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בגופו (מפליא לעשות). לפיכך תקנו לומר אחרי ברכת אשר יצר "אלקי נשמה...".

לרפואת כל חולי עמו ישראל.

לרכישת הספר "תפילת יעקב – עיונים בתפילה" בהידברות שופס כדי להתחבר לעומקה של התפילה, היכנסו לכאן.