"דרך הילד שחשבתי להפיל – נכנס אור אדיר לחיינו": סיפורה המפעים של נעמה

כשהיתה נעמה בת 22, היא כבר היתה גרושה, ועם ילדה קטנה. "באותה תקופה הכרתי מישהו, ואז גיליתי שאני בהריון", היא מספרת. "הייתי בהלם, והגבתי לדבר בצורה קשה מאוד. בכיתי המון, והתקשרתי לקבוע את התור הכי מהיר להפלה. לא ראיתי שום אופציה אחרת, והמחשבה על כך שאהיה אמא חד הורית לשני ילדים קטנים, בלי גב כלכלי ובלי בעל, נראתה לי הכי נוראית שיש. חתונה כלל לא הייתה על הפרק, שכן משפחתו של הבחור התנגדה לכך שהוא יתחתן עם אישה גרושה, ועוד עם ילדה, וגם אמא שלי לא ראתה את הדבר בעין יפה".

כשבועיים לפני ההפלה המתוכננת, אמר הבחור לנעמה, שלא כדאי למהר להפלה, ושאולי כדאי להתייעץ עם אנשים המבינים בתחום, כדי לקבל החלטה שקולה יותר. "עניתי לו שאני לא רואה בכך עניין, שכן ברור לי שאני הולכת לעשות הפלה, אך אם הוא רוצה, שיתעניין ויברר בעצמו. האנשים אליהם פנינו ניסו להסביר ולשכנע בדרכים שונות מדוע לא כדאי לבצע הפלה, ועד כמה הדבר עלול לפגוע בי, אך אני לא הסכמתי לשמוע. הודעתי נחרצות שלא אוכל להתמודד עם מצב כזה בחיי. בנוסף, גדלתי אמנם בבית מסורתי, אך באותה תקופה היה לי קשה מאוד לשמוע דיבורי אמונה".

לאחר שנראה היה שאי אפשר להזיז את נעמה מהחלטתה, הוצע לה לדבר עם הרב זמיר כהן. "דיברתי איתו בטלפון במשך כשעה, ובכל אותו זמן בכיתי את חיי", היא מספרת. "הרב ביקש שנבוא אליו לפגישה, ובאמת כך עשינו. לא הבנתי אז באיזה סדר גודל של רב מדובר, ועד כמה זה לא ברור מאליו שהוא ישב איתנו זמן רב. אך הרב עשה זאת בנחת, ודיבר איתנו כאילו שיש לו את כל הזמן שבעולם. שוחחנו על המצב המורכב, כשבסופו יצאנו עם החלטה להתחתן ולהשאיר את ההריון, למרות כל הקשיים. הרב גם קישר אותנו לקלינה ממחלקת אמ"א, לצורך המשך ליווי וסיוע. אני אישית רציתי מאוד להקים משפחה נורמלית, לפצות על הנישואין הראשונים שלי שלא צלחו, ולתת לבת שלי בית נורמלי עם חיים רגילים. עמוק בתוכי בוודאי שרציתי גם את ההריון, אבל לא במצב הנתון".

"רציתי להפיל כמה פעמים, קלינה עזרה לי להמשיך בכל זאת"

מועד החתונה נקבע לכמה חודשים אחר כך, כשלאורך תקופה זו המצב עדיין "התנדנד". "בני משפחתו של הבחור ניסו להניא אותו מן ההחלטה להתחתן, וגם לו עצמו היה קשה עם זה", מתארת נעמה. "הוא לא תכנן חתונה בשלב זה של חייו, והתקשה לעמוד בהחלטתו לאורך זמן. היו כמה פעמים שבהן הוא רצה לבטל את הכל, ואני מצידי אמרתי מיד שאני הולכת לעשות הפלה. בכל פעם שהדבר קרה, התקשרתי להודות לקלינה על העזרה עד כה, אך החלטנו לעשות הפלה. לאחר מכן ניתקתי את הטלפון, ולא עניתי לשיחות כלל. קלינה, מצידה, עשתה כל שביכולתה כדי להשיג אותי ולדבר איתי שוב. בכל פעם כזו, היא הצליחה לישר בינינו את ההדורים, ונתנה לי כוח להמשיך עם ההריון".

באותה תקופה התקשרה נעמה לקלינה פעמים רבות, והתמיכה הנפשית הרבה לה זכתה, היא זו שהחזיקה אותה. "אפשר לומר שממש שיגעתי את קלינה", היא מספרת. "בני המשפחה ניתקו איתנו קשר, ורק היא והרב זמיר כהן היו אלה שתמכו בנו. הרב גם הציע לדבר עם בני המשפחות שלנו, בניסיון לשבור את הקרח. על אף שלפעמים היה קשה לי להבין מדוע התינוק שבבטני חשוב כל כך לאנשים שלא מכירים אותי, תמיד הרגשתי שהדבר בא ממניעים טובים. מעבר לזאת, ראיתי שחשוב להם לא רק שאחזיק את ההריון, אלא התמיכה בי לאורך כל הדרך - כלכלית, רגשית, ובכל תחום שצריך. מה שדווקא לא עלה, הוא ניסיון לקרב אותנו לשמירת תורה ומצוות. הם אף פעם לא אמרו מילה על כך, אלא רק רצו לעזור ככל האפשר עם הקשיים".

החתונה, שהיתה קטנה וצנועה, נערכה בישיבתו של הרב, כשהוא מבצע את הקידושין, והמוזמנים הם תלמידי הישיבה. "היה כואב להתחתן כך, בלי שום בן משפחה לצידנו, אך הודינו מאד לרב על שארגן את החתונה, שכן בלעדיו אני לא יודעת איך היינו עושים זאת", היא מספרת. גם לאחר שנישאו, דרכם של בני הזוג עדיין לא הייתה סוגה בשושנים. "עוד לא היינו בנויים כל כך, ועברנו לא מעט משברים בינינו. מצאתי את עצמי פעמים רבות מתקשרת לרב ומבקשת את עזרתו, והוא הקשיב וסייע בכל פעם לפתור את הבעיות. גם המצב הבודד שבו היינו, עם נתק מוחלט מהמשפחה, לא היה קל. זכור לי שהתקשרתי לקלינה בערב חג סוכות, כמה שעות לפני החג, ובכיתי לה על כך שבכל שנה היינו עם המשפחות שלנו, ופתאום אנחנו לבד. על אף הלחץ של ערב החג, עשתה קלינה מאמצים ומצאה משפחה שתארח אותנו. אמנם בסוף לא הלכנו לשם, אך הדבר מאוד חימם את ליבנו".

משפחה חזקה ובריאה בזכות הילד שחשבתי להפיל

עם הזמן הצליחו בני הזוג לבנות את הקשר ביניהם, כאשר נקודת מפנה משמעותית מבחינתם, הייתה בלידת בנם. "אחרי הלידה פתאום נעשה קל יותר. דווקא הצורך לטפל בתינוק הוביל אותנו להבנה שעלינו לקחת אחריות ולהתמודד, וגם למדנו טוב יותר איך לייצר זוגיות נכונה. יומיים לפני הברית היינו במצב שבו אין לנו עם מי לחגוג, ושוב הרב סידר את הכל אצלו בישיבה. הגענו לברית כמו אורחים, והוא ארגן אוכל, תזמורת, ובחורי ישיבה שישמחו אותנו. ממשפחתנו, לעומת זאת, הגיעו רק נציגים בודדים".

ככל שחלף הזמן, הצליחו בני הזוג לבנות את ביתם בצורה טובה יותר, עם זוגיות יציבה ובריאה. "היום, 3 שנים אחרי, אני מרגישה שיש לנו את היכולת להתמודד עם אתגרים רבים", אומרת נעמה. "עדיין יש לנו קשיים, גם בצד הכלכלי, וגם מצד המשפחה המורחבת, אך אנחנו ביחד, וכבר לא מרגישים אבודים, אלא עם כלים טובים להתמודדות. הבן שנולד לנו הכניס אור רב לחיינו, ולאחריו כבר זכינו בבן נוסף. אני זכיתי בבעל מכיל ואוהב, אחראי, ושותף מלא בכל העשיה בבית. יש לנו קשר קרוב עם הרב זמיר כהן, והוא תמיד פנוי לעזור לנו בכל שאלה ועניין. התמיכה הרחבה שלו ושל קלינה, והקשר איתם, נשארים עד היום. עם הזמן התחלנו גם להתקרב לדרך התורה, והיום יש לא מעט מצוות שאנחנו מקיימים, עם שאיפה להיות במגמה של עלייה".

"אני לא יודעת איפה הייתי היום אם לא התמיכה של הרב ושל קלינה", מסיימת נעמה את סיפורה המפעים. "בזכותם הצלחנו להקים משפחה בריאה, שמחה ויציבה, לתמוך אחד בשני כזוג וליהנות מהילדים המדהימים שלנו. דווקא דרך הילד שחשבתי להפיל, נכנס כל האור הזה לחיינו. ההורים שלי זכו בבת חדשה, רצינית ואחראית יותר, ילדיי זכו באמא שנמצאת שם בשבילם, ואני מרגישה שפשוט הצילו לי את החיים".

שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו.

לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il