"כמו בתשעה באב": גבאי בית הכנסת, שבו חוללו ספרי התורה, משחזר את הרגעים הקשים

ימים אחדים אחרי החילול הנוראי של ספרי התורה בבית הכנסת בקרית יובל, על שמו של יונתן סנדלר הי"ד, מתחילים חברי הקהילה הצרפתית ללקק את פצעי הטרגדיה הנוראית שפקדה אותם. המחזה המזעזע התגלה בבוקרו של יום שלישי שעבר, על ידי שמואל מרציאנו, חבר מועצת העיר בירושלים (ש"ס) ונציג הקהילה. מרציאנו, שפעל להקמת בית הכנסת עבור חברי קהילת 'שיח ישראל', משמש כאחד הגבאים של בית הכנסת. כשהוא פתח את דלת בית הכנסת חשכו עיניו: "לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות בארץ ישראל, ועוד בירושלים עיר הקודש". בסוף השבוע שעבר הם רקדו ושרו עם אחד מספרי התורה ששרד, בעוד ששלושת הספרים האחרים נשלחו לתיקון במכון מיוחד. "גוי לא יכול להבין את פשר השמחה שאחזה בנו", אומר מרציאנו.

קהילת שיח ישראל מונה כ-100 משפחות שעלו בשנים האחרונות מצרפת. מרציאנו (38), האחראי על תיק הקליטה והעלייה במועצת העיר ירושלים, עלה ארצה לפני כ-19 שנים. "באתי ישר לירושלים, נישאתי לאשתי שגם היא עולה מצרפת, גרנו בשכונת בית וגן, ואחר כך עברנו לקרית יובל", הוא מספר השבוע. השכונה, המונה כ-22 אלף תושבים, ממוקמת בדרום מערב ירושלים, והיא נוסדה בשנת 1954, שלוש שנים לאחר יובל הקרן הקיימת לישראל שחל בשנת 1951, ובו התכוונו להתחיל את בניין השכונה, ומכאן שמה. לפני כ-9 שנים, החלו לזרום לשכונה משפחות מצרפת, רובן משפחות של אברכים לומדי תורה. מרציאנו: "כשהתווספו עוד ועוד עולים התחלנו לגבש אותם, כדי להקים קהילה שמשמרת את המנהגים המיוחדים ליהודי לצרפת. מנטאלית לצרפתים מאוד חשוב שתהיה קהילה, שתדבר את שפתם, בפרט כשאין פה משפחה וההורים בחו"ל. הקהילה מהווה עוגן שדרכו הם יכולים  למצוא חברים, לעשות יחד קידוש בשבת, ולהיות אחד עם השני. בהתחלה היה קשה למצוא מקום לבית כנסת בקרית יובל, בגלל המתיחות שזה יצר בין חילונים לחרדים. בשלב מסוים מצאתי מקלט ציבורי שהיה פנוי וריק. דרך העמותה שאני מפעיל, 'דרכי אליהו', בקשנו להקים את בית הכנסת, אבל היו סביב מלחמות".

(צילום: פלאש 90)

האירוע שהפך את הקערה על פיה היה פיגוע הירי בטולוז שבצרפת ב-19 במרץ 2012. בסביבות השעה 8:00 בבוקר, הגיע המחבל לכניסת בית הספר היהודי "אוצר התורה" בטולוז, שבו לומדים תלמידים יהודים בגילאי 11 עד 17. המחבל הגיע רכוב על קטנוע, ירד מקטנועו ופתח באש לעבר הנוכחים, בהם הורים ותלמידים. הקורבן הראשון היה הרב יונתן סנדלר, מורה ישראלי-צרפתי בבית הספר, שנורה למוות מחוץ לשערי בית הספר בעודו מנסה לגונן על שני בניו הצעירים, אריה בן ה-6 וגבריאל בן ה-3, שנרצחו אף הם. המחבל ירה למוות גם במרים מונסוניגו בת ה-8, בתו של מנהל בית הספר. המשטרה מיהרה לכתר את השטח ולפנותו, והאבטחה תוגברה סביב בית הספר וסביב מוסדות יהודיים נוספים בצרפת. נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, וגם מועמדים לבחירות הנשיאותיות בצרפת, הגיעו לטולוז. הנשיא הכריז על דקת דומייה למחרת, בכל בתי הספר בצרפת.

חיי הקהילה הצרפתית מתנהלים סביב בית הכנסת

הרב סנדלר הי"ד, שהתגורר בעבר בקרית יובל, היה חברו של מרציאנו. "הוא הלך ללמד בטולוז ובעצם היה חבר קהילה. הוא היה חבר שלי, למדנו בכולל ובישיבה יחד. אני הייתי אחראי על השבעה והלוויה, וכשראש העירייה הגיע לנחם את גברת סנדלר, ביקשתי ממנו שיסייע לשים סוף לעניין בית הכנסת, וסוף לנדודים שלנו ממקום למקום - וכך היה. תוך יומיים המקלט אושר ונכנסנו לשם, כשהמקום נקרא על שם סנדלר הי"ד. הקמתי לעילוי נשמתו של יונתן גם 'כולל צהרים'. כמו כן, עם הקמת בית הכנסת דאגנו שיהיה רב לקהילה שנקראת 'שיח ישראל'".

(צילום: אלבום פרטי)

במרוצת השנים הקהילה תפקדה סביב בית הכנסת והפעילויות: "הקהילה מאוחדת ומגובשת. לצרפתי זה לא קשה, ברגע שהוא מוצא מישהו שמדבר את שפתו, והוא יכול לבוא ויבינו אותו - הוא מיד מתחבר. צריך לזכור שהעלייה ארצה לא קלה. הקושי הוא שאין אחים אחיות והורים, והמפגשים הקהילתיים מהווים מעין תחליף. יש פעילויות לנשים ולילדים, ומידי יום חיי הקהילה נעים סביב בית הכנסת, החל מהשעה 6:30 בבוקר ועד חצות, לרבות פעילות של כוללים ושיעורים".

במהלך הלילה שבין שני לשלישי שעבר נפרץ בית הכנסת ונזק נגרם למבנה. הפורצים השחיתו את ארון הקודש והשליכו ספרי תורה על הרצפה. כוחות משטרה הגיעו למקום ולאחר מכן נודע שהקימו צוות חקירה מיוחד.

איך רעייתו של סנדלר הגיבה?

"מאוד קשה. זה החזיר אותה 7 שנים אחורה. לצערי אני פתחתי את בית הכנסת באותו הבוקר הרגשתי כמוה, שכנגד הארבעה שנרצחו בטולוז ושכבו על הרצפה - כך ספרי התורה הקדושים היו על הרצפה. זה מבלבל וקשה. לעיתים אני מביא מבקרים ל'יד ושם', כדי שיכירו את ההיסטוריה של העם היהודי. הם רואים איך בתקופת השואה ספרי התורה היו מזולזלים בצורה צורמת. אני מודה שזה הזכיר לי את תקופת השואה, את הדברים שיהודים עברו וסבלו בתקופת השואה. אמרתי לעצמי שאם היו סוגרים לי את העיניים, לא אומרים לי איפה אני נמצא, הייתי חושב שאני באירופה או גרמניה. לא הייתי מאמין שדבר כזה יכול לקרות בארץ ישראל ועוד בירושלים בעיר הקודש".

איך חברי הקהילה הגיבו?  

"זה היה קשה מאוד, בפרט עבור הצרפתים שעולים לישראל כדי לברוח מאנטישמיות הגואה בצרפת. להגיע לישראל ולראות דברים כאלה זה מאוד מבלבל. אנחנו מעודדים עלייה מצרפת דווקא בגיל צעיר. כשמתחילים את החיים פה יותר קל כשאתה צעיר. בצרפת היום המצב תלוי על חוט השערה, הכל יכול להשתנות מחר. עם זאת, ואני טס הרבה לצרפת - אף פעם לא שמענו שעשו דבר כזה בבית הכנסת או השחיתו ככה. מה שקרה פה לא היה ניסיון לגנוב אלא ממש לצורך השחתה, בעוד שמדובר בדבר הקדוש ומקודש ביותר ליהודים בכל העולם. לצורך העניין, גם מי שעדיין אינו שומר מצוות, מרגיש מחובר לספר התורה, וכשהוא רואה אותו הוא מנשק ומכבד. דבר כזה בוודאי לא קרה לנו בצרפת".

איך הגבת בעצמך, כשראית את המחזה הנוראי של ספרי תורה מוטלים על הרצפה?

"הקב"ה נותן כוחות, וכמו שאומרים במקום שאין איש צריך להיות איש. כמובן שבכיתי. זה היה מזעזע,  אבל דבר ראשון הייתי צריך לטפל בספרי התורה שהיו מוטלים על הרצפה. לכן צלצלתי למשטרה לדווח, ומשהסברתי שהספרים על הרצפה הם נתנו לי רשות להרים אותם על השולחן, ולא להכניס לארון אלא להניח אותם על השולחן כפי שהם. אני מוהל, ובאותו יום הייתי אמור לערוך ברית מילה, והיו לי כוחות מיוחדים. בזמנים קשים כאלה צריך במקביל גם לטפל ולענות לטלפונים. אלה היו ימים קשים. הבנתי מה אנחנו צריכים להרגיש בתשעה באב, מה צריך להרגיש ביחס לחורבן בית המקדש".

(צילום: פלאש 90)

כנס התחזקות, שבת גיבוש, שירי שמחת תורה

ביום חמישי שעבר התקיימהה תענית. "אשרי ישראל, אנשים מכל ירושלים ומכל המגזרים, חילונים ודתיים כאחד, שכנים ואנשים שלא היכרנו - הגיעו ועזרו לבית הכנסת. ספר תורה אחד נבדק ונמצא כשר, והוא נכנס להיכל. שלושת ספרי התורה האחרים נשלחו לתיקון במכון מיוחד בבני ברק. כפי שאמר הרב חיים קנייבסקי ביום חמישי שעבר - כל מי שראה את ספרי התורה על הרצפה בזלזול, עשה תענית. בשבת עשינו שבת גיבוש. הייתה שיחת חיזוק לילדים שראו את ספרי התורה וזה הטריד אותם. עשינו קידוש גדול ושמחנו בתורה. כמו שהיה זלזול - התיקון כנראה הוא כבוד התורה. החלטנו להתחזק, ולכן כל הקהילה קבלה על עצמה לא לדבר בקריאת התורה. רקדנו עם הספר ושרנו שירים של שמחת תורה. הראינו מה זה הכוח המיוחד של העם היהודי. אחרי דבר כזה התחזקנו והמשכנו הלאה. גוי לא יכול להבין דבר כזה, זה מיוחד רק לנו. במוצאי שבת היה כנס גדול לכל השכונה ולכל הציבורים. אנחנו ממשיכים הלאה וב"ה שואפים לעבור מהמקלט לבניין מפואר.

נכון לעכשיו, הנושא נמצא בחקירה. אני לא רוצה להאמין שיהודי, עם נשמה יהודית, יכול לעשות דבר כזה. מצד שני אם רצו לגנוב, למה לא גנבו ספרי תורה?! זה מבלבל. אנחנו לא יודעים מה קרה בדיוק, ומחכים לתוצאות החקירה. אחרי שנדע נהיה יותר רגועים. אומנם זאת לא נחמה אבל לפחות נדע מה חיפשו ורצו. אנחנו לא רק מחפשים את מי שעשה בשביל שיקבל את עונשו - זאת העבודה של המשטרה. העבודה שלנו היא להבין למה זה קרה אצלנו, ולהתחזק בכללי ובפרטי. כולם הרגישו קרבה ושמחה לקב"ה. כדי להבין את המסר צריך ללכת לאורים ותומים שהם גדולי ישראל, ולהתבונן באופן פרטי. מבחינתנו, כמו שהיה חילול של ספרי תורה, נעשה הפוך - שיהיה קידוש השם עם כבוד התורה וכבוד לחכמיה".