כעבור חצי שעה, אין זכר לניקיון

בננו בן הארבע וחצי ילד סקרן מאוד. הוא אוהב לערוך בבית ניסויים: הוא פותח ארונות מטבח, מערבב תבלינים, מפרק חפצים ומוציא אותם מכלל שימוש... הוא ילד חכם, וכך גם אומרת הגננת, אך מצד שני אנו מותשים וחסרי סבלנות מולו. כיצד את מסבירה את התופעה, ומה עלינו לעשות?

בגיל הגן (שנת החיים הרביעית עד השישית), המשימה ההתפתחותית של הילד היא חקירה וגילוי של העולם הסובב אותו. היכולות המוטוריות, השכליות והרגשיות של הילד מתפתחות ומתעצמות. בגיל הזה אנו פוגשים בילדים סקרנים, המרבים לשאול שאלות על העולם, ולפרק חפצים כדי להבין כיצד הם פועלים.

סביבה שמעודדת סקרנות ויוזמה, כמובן בתוך גבולות בטוחים ומשמעת, לדוגמא: אמא הנותנת לילד לפרק ולהרכיב חפצים שאינם בשימוש, או להיות שותף פעיל באפייה עם אמו, יכולה לסייע לילד לפתח תחושה של יוזמה ויכולת, שתלווה ותצמיח אותו ב"ה בעתיד.

סביבה נוקשה, שמגבילה את יוזמתו של הילד ומענישה אותו על גילויי הסקרנות שלו, עלולה לפתח אצלו תחושת אשמה וחוסר מסוגלות.

על בסיס הנאמר לעיל, אמצו לעצמכם אפשרויות ומרחב לילד במסגרת הנתונים שמתאימים לכם.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

אני אם מודאגת לנערה בת 15. בזמן האחרון היא מפתחת סימפטומים של הפרעות אכילה שהולכים ומתפתחים. איך אדע האם זה מצב של אנורקסיה או בולימיה, ואיך אוכל לעזור לה?

אנורקסיה מאופיינת במניעת אכילה, ובולימיה מאופיינת בהילולת זלילה שבסופה תבוא "היטהרות" ע"י הקאה או חומרים משלשלים.

החולה אוכלת בהתאם להתרחשויות ולאירועים שקורים לה, ללא קשר למידת הרעב האמיתית.

לאט לאט הדבר הופך לתלות ולהתמכרות.

מרבית החולות מפתחות את הסימפטומים הראשונים של המחלה בגיל 16-20, אך היא עשויה להישאר לאורך שנים. הבולמיה עשויה להופיע בכל גיל, אף שבגיל צעיר הסבירות גבוהה יותר.

הפרעות אכילה מתחילות לעתים כתוצאה של טראומה, ולא תמיד בגלל דיאטה, כגון משברים בחיים, פרידה וכו'.

הטיפול בהפרעת אכילה חייב להכיל תוכנית מיוחדת הכוללת טיפול התנהגותי ותזונתי.

בטיפול החולה לומדת להשיג גישה חדשה לאוכל ולמשקל, לשמור על משקל בטווח הנורמלי, לאכול 3 ארוחות מסודרות ביום וארוחות ביניים מתוכננות, להימנע משיטות להפחתת משקל, לזהות מתי היא במצב רוח רע, לזהות התקף אכילה פתאומי ולהשתלט עליו, להפריד בין אכילה למצבי רוח ועוד.

על מנת להצליח בטיפול, יש לאזן את מידת הלחץ ומידת המחשבות והרגשות השולטים.

הטיפול ההתנהגותי חייב להיות מלווה בטיפול תזונתי. התזונה חייבת להכיל את כל אבות המזון. מובן שהתפריט מותאם באופן אינדיבידואלי.

רק שילוב של תזונה והתנהגות עשוי לפתור את בעיית האכילה ולעזור לחולה לחזור לתפקד באופן נורמלי. במקרה של חשד להפרעות אכילה רצוי לפנות מידית לעזרה מקצועית.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

אני אמא לשיירה של בנים נמרצים ושובבים בגילי 2-10. אני שמחה מאוד בתפקידי, והגידול שלהם מלא באתגרים מעניינים. אך לעיתים אני מרגישה שקשה לי להתמודד עם הבלגן והמהומה שהם מחוללים בחדרם, שנראה ממש כלאחר קרב. בכל יום, אני מסדרת, מנקה, וכשהם חוזרים – כעבור חצי שעה אין זכר לכל מה שעשיתי. זה מתסכל נורא!

טוב שאת יודעת להודות על ברכת ד', שהעניק לך מתנות כה יקרות.

אכן, כפי שאמרת, גידול בנים זו משימה מאתגרת מאוד, במיוחד כשמדובר בסדרה...

בנוגע לשאלתך, כדאי שתעצרי ותחשבי – מהם היעדים שלך.

המציאות המתקילה שתיארת עלולה להעכיר את האווירה בבית, ואת בסך הכל רוצה שהבית יהיה מסודר ונקי כדי שיהיה נעים לחיות בו. אבל בסופו של דבר, המתח שנלווה לחיפוש אחר הגשמת חלום ה"סדר", הוא בוודאי לא נעים....

לדעתי, יש חכמה באמרה "צרת רבים חצי נחמה". למשל, בנידון שלנו. אם את יודעת שרוב רובם של הבנים הם כאלה, והחדר שלהם נראה כ"זכר לחורבן" ב-90% מהזמן, כבר קשה לך פחות להכיל את המהומה הגדולה. את מבינה שזה חלק מהאופי שלהם, מסדרת בקלילות, עד כמה שידך משגת (את היסודי תשאירי לפסח), ומתמקדת בדברים היפים באמת בגידולם. כך תמנעי מעצמך תסכול, ומהם ביקורת מתמדת (כמובן שאת יכולה להתפלל שהם ישתפרו לפני שהאישה שלהם תחנך אותם...).

(אסתר נזרי, מטפלת מוסמכת ב-EFT ובדמיון מודרך,  סופרת ומרצה)