מְקוֹם אָהֳלֵךְ פרק ד’: בין חלה לבהלה, הגיעה שעת פדיונך

לפרק הראשון, "אנדלוסית בקומה העשרים", לחצו כאן.

לפרק השני, "רוכבות בשתיים", לחצו כאן.

לפרק השלישי, תייקנית מדופלמת בשינוי אדרת​, לחצו כאן.

"בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָה אוֹתִי ד'ֹאֵל אֱמֶת" (תהילים, ל"א, ו').

חמישים כיסאות עץ מרופדים בגוון קרם אלגנטי, בופה חלבי עשיר ערוך על גבי מפות זהובות וקערה גדולת ממדים ובה בצק תפוח במשקל של 3 ק"ג, הוצבו בטוב טעם בטרקלין ביתה הרחב. ניחוח התבשילים נמהל בריחם הנעים של חומרי הניקוי שהותזו בביתה שלוש שעות לפני התכנסותן של נשות רובע ז' וסביבותיה, והיא עצמה עמדה בסמוך לדלת הדקורטיבית שבפתח וילת היוקרה בה התגוררה, מקבלת בברכת שלום חמה את פני האורחות הבאות בשעריה בזו אחר זו. 

שמלתה ההדורה של בעלת הבית רמזה על מעמדה החברתי הגבוה, והרהיטים שעיטרו את ביתה – כמו גם שני רכבי הפאר שחנו בחצרה – הסגירו את עובדת היותה אחת מהנשים האמידות ברובע ז', ויש הטוענים שבאשדוד כולה. שכנותיה יודעות לספר כי מדי בוקר, צהריים וערב פוקדת את ביתה עוזרת בית צמודה ממוצא אוקראיני המתגוררת בחדר סטודיו מעבר לכביש, וכי זו אמונה על ביצוען של רוב עבודות משק הבית – החל מכיבוס וגיהוץ, עובר דרך סדר וניקיון וכלה בשליחויות שונות המוטלות עליה מפעם לפעם, בעיקר לשם רכישת מצרכי מזון; את מלאכת הבישול ואת כל הכרוך בטיפול בשבעת ילדיה, הותירה איילת סבג בסמכותה הבלעדית, ובכך גוננה על בני ביתה מתקריות כשרות ומהשפעות זרות למיניהן. 

נשים מכל הגילאים והסגנונות גדשו את רחבת הטרקלין הענק והססגוני המשתרע על פני 100 מ"ר; היו בהן רווקות לצד גרושות, נשואות טריות לצד ותיקות; סטודנטיות, תלמידות מדרשיה, גננות, מתכנתות מחשבים ועקרות בית; נשים הרות שביקשו להן סגולה ללידה קלה, לצד עקרות המייחלות להיפקד. ובכל זאת, משהו מן המשותף איחד את כולן דווקא במעונה של איילת סבג, וזאת לא בכדי: כמעט כל אחת מהן תוכל להעיד כי כגודל עושרה הרב, כך גודל לבה הרחב של אשת חסד זו, שמעולם לא השיבה פני אישה ריקם, ותמיד נרתמה להפעיל את כל קשריה ולתרום ממרצה וממיטב ממונה כדי לעזור לרעותיה, לתמוך בהן ולעודדן. 

"אביגיל, ברוכה הבאה! מה שלומך?", שאלה המארחת והתעניינה אם העיקול הוסר זה מכבר מעל חשבון הבנק שלה. רק לפני שבועיים קוננה אביגיל דהן בפני שכנתה האמידה על מצבה הכספי הקשה, ולא עברה שעה עד שעורך דינה האישי של משפחת סבג התייצב בבית משפחת דהן ופנה לטפל בהסדרת חובותיהם. 

"ישתבח שמו! היית שליחה משמיים, תאמיני לי. כבר חלבנו את אמא של משה, מסכנה. כמה היא יכולה לעזור? כבר שלושה חודשים היא משלמת לנו את השכירות. ומאיפה היינו משיגים כסף לעורך דין שישחרר את החשבון? רק עכשיו חזרנו לחיות, בחיי. סוף סוף קניתי לילדים בגדים וקצת ציוד חדש ללימודים. המכנסיים של יוסף חיים הגדול שלי כבר עלו לו לברכיים, ולא היה לי שקל על הנשמה לקנות לו חדש. ה' יברך אתכם וייתן לכם שפע, ברכה והצלחה", גוללה אביגיל בפני "השליחה מהשמיים" את קורות המשפחה, וחתמה את דבריה בסדרת ברכות, כמנהגן של בנות העדה המרוקאית. 

"אני שמחה שהעניין מאחוריך. בואי, תתכבדי בינתיים. בעוד כמה דקות תגיע הרבנית אביטל, ונתחיל באירוע", חתמה איילת בנעימות האופיינית לה את השיחה, ופנתה לקבל את פניהן של חברותיה הירושלמיות בעת שירדו מהמיניבוס שנשלח לאספן מבתיהן. 

הירושלמיות התמקמו בכיסאותיהן לצד יתר האורחות המקומיות, נתנאלה התקליטנית השקיטה את נעימות הכינור האותנטיות שבקעו ממערכת ההגברה בשעת קבלת הפנים, ועיני כולן הוסבו לבמה המוארת שהוקמה מבעוד מועד לצד כותלו המזרחי של הטרקלין. 

"חברות, תודה לכן שהגעתן להשתתף בשמחתי. כמו שכולכן שמעתן, אנחנו מצפים ללידה קרובה בעזרת השם, ואני מתפללת שבזכות התכנסותנו לדבר מצווה זה, נזכה כולנו לישועות, כל אחת בעניינה. בהמשך הערב צפוי לנו מופע סטנד-אפ. לאחריו תגיע לכאן הזמרת מיטל אבידן, ובסיומו של האירוע תערוך נתנאלה התקליטנית המוכשרת שלנו הרקדה סוחפת שתמריץ בתוכנו אנדרופינים, כך שנצא מכאן עם יותר מרץ, שמחה וכוחות מחודשים", הודיעה איילת בהתרגשות ניכרת, והזמינה לבמה את הרבנית אביטל להנחות את האירוע, על רקע מחיאות כפותיהן של עשרות המשתתפות. 

"נשים יקרות, המצווה היקרה שלשמה התכנסנו כאן טומנת בחובה סגולות רבות וידועות לזיווג, לשלום בית, ללידה קלה, להצלחה, לפרנסה טובה ולבריאות הגוף והנפש. אך מעבר לסגולותיה היקרות, היא מסוגלת להביא תיקון גדול לחטא עתיק וקדמון – חטא עץ הדעת. חוה היא שסיבבה את חטאו של האדם הראשון, ובגינה הוטלה עליו קללת ''ובזעת אפך תאכל לחם" אנו הנשים קיבלנו בידינו את הכוח להביא תיקון גדול לביתנו דווקא באמצעות הפרשת החלה מן העיסה", אמרה אביטל, ולפתע הבחינה באחותה הנכנסת ונופפה לה ברכות לשלום.

כישוריה הרטוריים, הסיפורים המרתקים ששילבה בדבריה וקטעי ההומור ששזרה בהם, הותירו רושם רב על קהל שמעותיה שהאזינו לה בדממה. היא חתמה את דבריה בשבחה של בעלת הבית, בכוחה של אישה יהודייה ובתועלת הטמונה בקיום מצוות הפרשת החלה דווקא בחודש התשיעי של ההיריון כסגולה לשמירה וללידה קלה, והזמינה את איילת לבמה. 

המעמד היה מרגש, ואין זה פלא כי עיני המשתתפות נצצו כעדות לדמעות עצורות שעה שניגשה איילת לקערת הבצק, קראה את נוסח הפרשת החלה, הרימה חתיכה מהעיסה ואמרה "הרי זו חלה". 

(צילום: shutterstock)

לאה התבוננה במחזה, ולאחר מכן במחולל בנפשה. מחשבותיה על היום החולף הולידו בתוכה תפילות שנסובו על הצלחתה בתפקידה החדש. היא לא אהבה את זה, וקמצוץ מרוכז מדי של בהלה נמהל ברגשות האשמה שתפסו מקום של כבוד בנפשה. "את אישה יהודייה, את אימא. יש לך בעל וחמישה ילדים שזקוקים לתפילות שלך. איך התבלבלת ככה? יום אחד בתל אביב גרם לך לשנות כך את סדר העדיפויות שלך?!", גערה בעצמה וכמעט שגמרה בלבה שלא לרקוד הערב. וכי מגיע לה לשמוח?! 

לולא המוסיקה הרועשת שהרעידה את כותלי הטרקלין וטלטלה את קירות לבה, ייתכן שלאה הייתה מסתפקת במחולן של רגשות האשמה המשתוללים בתוכה, ונמנעת להצטרף למחולן המסחרר של הנשים סביבה. אבל תכניות לחוד וביצועים לחוד. "מעגלים-מעגלים, שורות-שורות. הרימו את רגליכן גבוה חברות!", נשמע קולה של נתנאלה על רקע שיר חסידי מקפיץ. "על ידי ניגונים - ומחיאת כף - מתמתקין - כל הדינים", זעקו מילות השיר מתוך הרמקולים הכבדים, ותוך שני רגעים או פחות מצאה את עצמה לאה במרכז הרחבה לצד אחותה, מנתרת על מקומה ומוחאת בכפיה לקצב השיר.

שתי דקות של ניתורים עשו כנראה את שלהן. נשימתה המתגברת האצה את תחלופת האוויר העכור בריאותיה, והלימות לבה הקצובות סילקו מתוכו את הקטיגורית הפנימית שגערה בה כאם נוזפת.

כששקטה המנגינה, לאה הרגישה אחרת. היא התמלאה בחיות, נזכרת בעצותיהם של הצדיקים להניע את הגוף, ועל ידי כך להתרומם מעצבות לשמחה. "אביטל, נתפוס מקום?", ספק שאלה, ספק הציעה.

"כדאי, ובינתיים תספרי לי איך עבר עלייך היום הראשון בעבודה", החזירה לה אביטל בקול מתנשף שהעיד כי היא רקדה כהוגן, ושתיהן התיישבו במרכז השורה השנייה, מנצלות את ההפוגה שלפני מופע הסטנד-אפ להשלים את השיחה בה החלו הבוקר.

"אני כל כך מעריכה את זה שבאת", אמרה אביטל, נותנת באחותה מבט מוקיר. "אני מקווה שאת לא מתחרטת שסחבתי אותך לפה. את בטח עייפה אחרי יום העבודה והטיפול בילדים, ובכל זאת בחרת להגיע. אלופה שכמותך!".

עיני לאה צנחו מטה, מסגירות רגש בלתי מוסבר שעורר תמיהה אצל בת שיחתה. "תגידי, זה נורא כל כך שבמקום להתפלל על המשפחה שלי בשעת הפרשת החלה, ביקשתי להצליח בעבודה?", שאלה במבט מתחנן. מאז היו קטנות, העריצה לאה את אחותה הגדולה, והתייעצה עמה בכל – מבחירת סוג הילקוט לבית הספר, ועד לטיבן של ההצעות שהובאו לפתחה בתקופת השידוכים. היא זאת שהבינה אותה יותר מכולן, ותמיד ידעה לנסוך בה דעת ישרה כמענה לספקותיה.

"למה את מתכוונת? וכי אפשר להצליח באמת ללא תפילות?", שאלה בנימה שלא הותירה מקום לספק.

"אי אפשר. אבל אני מרגישה לא מספיק 'בסדר' אם לשם מכוונות התפילות שלי. זה מראה משהו על המקום שבו אני נמצאת. אם בעלי והילדים היו חשובים לי מספיק, המיקוד שלי היה נסוב עליהם, ולא על איזו משרה נחשבת בבירת העסקים של ישראל", אמרה.

"נדבר על זה יקרה, אבל לא על רגל אחת. מה דעתך בינתיים לנסות לזהות כמה פעמים ביום את פוגשת את ה'לא בסדר' הזה, ומה את מרוויחה מהרדיפה העצמית הזאת?", הציעה.

"מה אני מרוויחה? הרי אני לא בוחרת בזה. אני פשוט מרגישה רעה", אמרה כמצטדקת.

"את מתכוונת שאת רגילה להרגיש רעה, אשמה, לא בסדר? רגילה להיבהל ממחשבות לא מספיק מכווננות שחולפות בראשך, ואז להעניש את עצמך כאילו היית אחרונת הפושעות?", שאלה.

מבטיהן מתמודדים על רקע ההמולה הרוחשת סביבן, ולאה נכנעת ראשונה. "אתבונן בזה", הבטיחה, והסיטה את מבטה את עבר הבמה המוארת. למה אביטל מתכוונת? הרי כל חייה היא כל כך מתאמצת להיות טובה, להצליח ולא לטעות. מאיפה מגיעים הקולות המחלישים האלה שמובילים אותה באופן קבוע להילוך של "הישרדות"? האם אפשר בכלל לחיות אחרת?

מופע הסטנדאפ המצחיק שכמו בהזמנה מראש עסק בנטיותיה המובנות של אישה להלקאה עצמית שחרר מתוכה לחלוטין את שיירי הדכדוך שחשה קודם לכן, והופעת הזמרת וההרקדה שנערכה לאחריה הוסיפו לתחושת השחרור שעטפה אותה בסיומו של הערב. 

אפשר לבכות מתוך זה, אך במחשבה שנייה, לצחוק על זה עשוי להיות פתרון מועיל הרבה יותר. במצב רוח מרומם צעדה לאה לביתה, ולראשונה מזה זמן רב הרגישה ממש בסדר. 

היא נכנסה לדירתה החשוכה והדוממת, ומצאה את דייריה הקטנים נמים במיטותיהם. היא עברה בין ילדיה הישנים והתבוננה בפניהם השלוות, כשלפתע הכתה בה התובנה שנסתרה מלבה עד לרגע זה: היא לא חייבת לתחזק את התדמית הטובה שלה, ולהצדיק במאמצים אינסופיים את עצם הקיום שלה. הערך שלה אינו תלוי באישורו של איש. היא טובה בדיוק כמו ילדיה, וודאי גם הרגישה כך בשנות ילדותה, עוד לפני שלמדה והפנימה שבשביל להיחשב בסדר צריך להשתעבד למחשבות, מעשים וביצועים מושלמים.

כוחות מחודשים זרמו בעורקיה. בשלווה שלא הרגישה מזה זמן רב, היא עלתה על יצועה, וכמנהגה קראה קריאת שמע שעל המיטה. "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי, פָּדִיתָה אוֹתִי ד' ֹאֵל אֱמֶת", אמרה את מילות הפסוק החותם את התפילה, ומשמעותו קיבלה בעיניה פרשנות אחרת, רכה ועוטפת. כמו ילדיה, גם היא עצם הטוב, גם מבלי שתידרש להתאמץ ולהילחם עד כלות כוחותיה רק כדי להוכיח לכולם שהיא "בסדר". רק הרפי, והפקידי את רוחך בידי בוראך. הגיעה שעת פדיונך.