במקום העמוק ביותר בנפש – כולנו שווים לגמרי

הרב קטן, מנהל תלמוד התורה, החל לרמוז לי שאיני ראוי להיות מלמד אצלו. חשתי שזה רק עניין של זמן עד שיפטר אותי. כאשר מסרתי את שיעורי הרגשתי כי ביטחוני אוזל. הרב קטן הצטייר בעיני כאדם קפדן שמביט עלי מגבוה.

באותה עת נכנס לשיעורי תלמיד חדש בשם חזי. הוא הרבה לשאול שאלות מיותרות ונימת זלזול כלפיו חדרה לנפשי. כמים הפנים לפנים. כאשר חש בכך הבחנתי במבטי איבה קלים מצדו. ניסיתי להתעלם מתחושתי השלילית כלפיו ולנהוג עמו באופן ענייני, אך לא הצלחתי. כאשר הוריתי לחזי דבר מה הבחנתי שפניו זועפות כאומרות: מי אתה שתגיד לי מה לעשות?!

מצבי בתלמוד תורה החריף: הרב קטן צמצם את שעות לימודי וחזי הגביר את התנגדותו. הרגשתי חסר אונים והחלטתי לנסוע לכותל כדי לתנות את צרתי הכפולה באזני האבנים למודות הסבל. לאחר כמה פסוקי תהילים מכוונים עצמתי את עיני, והפסוק "ואהבת לרעך כמוך" התנוסס לנגד עיני. חשתי שהמפתח לאושר טמון בו.

"אבל איך אפשר לאהוב את הזולת כמו שאתה אוהב את עצמך?!", הרהרתי בייאוש מה, הרי אדם עושה כמעט הכול למען עצמו וקרוביו, מכתת רגליו ומוציא כספים, ואילו למען הזולת הרחוק יותר הוא עושה הרבה פחות. אולי מחייך מעט, עוזר פה ושם בחסד או בצדקה, לעתים מארח, אבל איפה הוא ואיפה "כמוך"?!

ואז עלה בדעתי לקרוא את הפסוק קצת אחרת: ואהבת לרעך?! איך אתה יכול לאהוב את רעך?! והתשובה: כמוך! רק כאשר אתה מתייחס לזולת כאילו שאתה שווה לו לגמרי, אתה יכול לאהוב אותו.

לפני המנהל המסתייג ממך אתה חש רגש נחיתות ואילו לפני התלמיד הסורר אתה חש עליונות, ומכאן ההקפדה כלפי שניהם. לא משנה מי אשם במצב, ביכולתך לתקן זאת מתוך עצמך! עליך להבין שלהביט על הזולת מלמטה או מלמעלה זהו שקר גמור. כל אחד קיבל כישורים אחרים לגמרי מזולתו וכל אחד נמצא בגיל אחר ובמצב שונה, ובעיני הבורא הוא נבחן רק לפי התאמצותו לנוכח הכלים שקיבל והתנאים שאליהם נקלע. יכול להיות שאדם פשוט מנצל את כוחותיו הרבה יותר מאדם חשוב והוא נמדד בהתאם לכך. יש מטוס סילון גרוע ויש ריקשה לתפארת. נזכרתי בגימטרייה הנפלאה ש"יהודי פשוט" שווה בדיוק ל"צדיק יסוד עולם". במקום העמוק ביותר בנפש כולנו שווים לגמרי.

הקריאה מחדש של הפסוק הכה חשוב בתורה נסכה בי כוחות. מכאן ואילך ניסיתי לראות כל אחד כאילו הוא שווה לי ממש, לא פחות ולא יותר, וככל שהצלחתי בכך שמחה מילאה את נפשי. במיוחד התאמצתי לראות את מנהלי ותלמידי כשווים אלי. המנהל הנכבד ירד בדמיוני מההר, ואילו התלמיד עלה מן הבקעה. כאשר ניצבתי עמם במישור אחד - ההקפדה הכפולה התפוגגה, והלכתי בהוראה מחיל אל חיל. נזכרתי בפסוקו של דוד המלך: "רגלי עמדה במישור, במקהלים אברך ה'" - רק כאשר אני עומד במישור אחד עם קהל רב, עם כולם, רק אז אני יכול לברך את הקדוש ברוך הוא. והכל בזכות "פטנט" כה פשוט וכה עמוק: ואהבת לרעך? כמוך!  

ניתן להשיג ב"הידברות שופס" את ספרי המחבר - סדרת ספרי "אור חוזר" - סיפורי תשובה מיוחדים, ו"תוהו ובו הוא" - סיפורים מעולם התשובה.

נהניתם מהכתבה? ספרו לנו על כך בתגובות, ואל תשכחו לדרג את הכתבה.