הרב זמיר כהן מפתיע: את מי מצילים קודם – מלך או תלמיד חכם?

מסופר על הרב יוסף שהרבאני זצ"ל, שהיה משמש כמחנך בתלמוד תורה "בני ציון", בימים בהם היו פיתויים רבים לתלמידים לעזוב את לימוד התורה בסיום שנות הלימודים בבית הספר היסודי, ולעבור למסגרת "נוער עובד". למצב זה תרם העוני הרב ששרר בבית ההורים, במקביל לאווירה הכללית חסרת ההערכה ללומדי תורה, ולחלומם של התלמידים להתעשר. למרבה הצער, רוב ככל העוברים ל"נוער העובד" פרשו לחלוטין מדרך התורה.

באחד הימים הופיע הרב זצ"ל בכיתה ח' ובידו ספר הרמב"ם, הוא פתח את הספר והקריא לפני התלמידים מלשונו של הרמב"ם (הלכות תלמוד-תורה פ"ג ה"א): "בשלושה כתרים נכתרו ישראל: כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות וכו'. שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה? הרי הוא אומר (משלי ח, טו): 'בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ'. הא למדת שכתר תורה גדול משניהם".

לאחר הקראת דברי הרמב"ם, פנה הרב לתלמידים ואמר: "תלמידים יקרים, מה יהיה הדין באדם שמטייל על שפת הים ורואה לתדהמתו שני אנשים טובעים, האחד מלך והשני תלמיד-חכם, אך ביכולתו להציל רק את אחד מהם, את מי עליו להציל קודם?".

מיד הכריזו כולם בביטחון: "את המלך!".

אולם למרבה הפתעת התלמידים, השיב להם הרב כי על פי ההלכה עליו להציל את התלמיד-חכם. כמבואר בגמרא במסכת הוריות (יג ע"א), שתלמיד חכם קודם בהצלת חייו אפילו למלך ישראל.

מכאן עבר הרב להרחיב ולבאר את מעלת התורה וקדושתה, שוחח על ערך לומדיה, ועל הזכות הנפלאה שניתנה להם להגות בתורה הקדושה. מילים יקרות אלו חדרו לנפש התלמידים הצעירים, והביאו את רובם להישאר בחיק עולם התורה מבלי ללכת שולל אחר הפיתויים השונים.

מסקנה: בחינוך, לא די בהעברת מסר יבש. כדי שהדברים יכנסו ללב הילד, ולא רק ייאמרו על ידי המבוגר, יש להחיות את הדברים ולעשותם מוחשיים ומעניינים. לשם כך יש לפתוח במה שיעורר את סקרנות התלמידים, ויגרום להם להקשיב היטב למכלול הדברים הנאמרים, להזדהות ולהתפעלות מהמסר. רק כך יפנימו את הערכים החינוכיים בליבם לכל ימי חייהם.

המאמר מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "המדריך המלא לחינוך ילדים". להזמנה לחצו כאן.