מה הקשר בין מוצץ, תעודה ומסרק סמיך?

מכירים את זה, שאתם מחפשים משהו בבית, למשל את המוצץ של הילדון הקטון. מחפשים ומחפשים, וכבר לא מאמינים שתמצאו, ופתאום, האמנם? המוצץ נמצא.

איזו אנחת רווחה, נכון?

מכירים את זה שאתם יודעים שהיום הילד שלכם יביא תעודה. אתם בטוחים שהתעודה תהיה גרועה, כמו שהוא תמיד מביא. ופתאום: הי!  אילו ציונים! איך זה קרה?

מכירים את זה שאתם מסרקים את השיער של הבת לאחר הרחצה, בטוחים שמי יודע איזה גן חיות תמצאו שם, כמו בכל ערב, והנה: הפתעה! אין שום כינה. איך זה ייתכן?

כולנו מכירים את אנחת הרווחה הזו, שנפלטת מפינו כשציפינו לגרוע מכול, ופתאום התוצאה שונה.

לעיתים אנחת הרווחה חזקה ועמוקה הרבה יותר. כמו למשל, כשבת משפחה הייתה צריכה להיות על אוטובוס הזוועה, והיא, משום מה, אחרה ולא עלתה. אתם מצפים לגרוע מכול, והנה היא מופיעה במלוא הדרה. איזו רווחה!

או כמו למשל אותו אבא שיצא עם חמישה ילדים לטיול ואבדו עקבותיו. כל העם מתפלל ומייחל, הלב מתחיל לדפוק, מבלי לעצור, והנה מתברר שהדאגה הייתה מיותרת. איזו הקלה!

אנחת רווחה והרגשת הקלה נשכחות מליבנו מהר מאד, בניגוד לתחזיות שמצדיקות את עצמן, שאותן אנו זוכרים ונזכור עוד שנים רבות.

אולי הגיע הזמן להפוך את הדיסק שבמוחנו. לזכור ולהזכיר לעצמנו לנשום לרווחה כשקורה מקרה טוב, ולהזכיר לעצמנו את הדבר יום ועוד יום ועוד יום בלי הפוגה. להודות לה' על כל הניסים והנפלאות שבכל יום עמנו.

כי לפי דרך הטבע, היו אסונות אמורים לפקוד את חיינו כל העת. כל כלי רכב הוא גם כלי מלחמה, כל ים הוא גם מקום לטביעה, כל נחל הוא גם מקום להיעלמות, וכל בית הוא גם מקום לדאגה. אם נזכור תמיד שכל פסיעה שפסענו ולא נפלנו לאיזה בור, זהו נס. ושכל תכנון שתכננו והוא התבצע כהלכה, הוא בגדר נס, שכל חינוך שחינכנו את ילדינו ולא שגינו בחינוכם, הוא לא מובן מאליו, ושכל פרוטה שהרווחנו בעמל, יכלה לרדת לטמיון במחי יד, אם נזכור כל זאת, אז לא נשאל עוד: למה קרתה לנו הרעה הזו? אלא: על מה ולמה זכינו בכל הטובה שלה אנו זוכים?

בואו נתחיל להודות על הטוב, כי ראו כמה טוב קיבלנו בעולמנו. יש מישהו שאכפת לו מאתנו, הוא מקפיד לשמור עלינו ולתת לנו, הוא מקפיד להוליך אותנו בדרך הבטוחה, הוא מקפיד לסלול בעבורנו את השביל בכל רגע ובכל שנייה, ולפעמים, רק לעיתים כה רחוקות, קורה דבר מה, ולרגע נדמה לנו שנשכחנו מלב. לעולם לא שוכחים אותנו.

אם היינו נשכחים, איך היינו יכולים לחיות ולו רגע אחד קטן בעולם מלא בסכנות?

איך???

מנוחה פוקס היא סופרת ומומחית תהליכי חינוך