תוך סופת שלגים קשה ומינוס 25 מעלות - ניצול השואה הערירי קיבל חיבוק חם

להיות 'ממלכתי' או לפחות להראות 'ממלכתי' זה משהו שעוזר מאד למועמד בבחירות. זה יכול להיות סוג של שיווק עצמי וטפיחה על השכם, או להיפך ביקורת על מועמד שאיננו מספיק 'ממלכתי'. מה הכונה 'להיות ממלכתי'? למה ברור לכולם שמנהיג צריך להיות כזה? טוב, אנחנו יודעים שלהיות ממלכתי זה להיות או להצטייר כמישהו שטובת העם והמדינה לנגד עיניו, שהאגו שלו או של מפלגתו חשוב פחות מטובת העם והמדינה, כולם מבינים זאת. כי כולנו מרגישים בעומק הלב את מה שמנהיגות באמת אמורה להיות: מסירות למען העם.

יתירה מזאת מנהיג אמיתי, ובמיוחד מלך, הוא כח המקבץ ומאחד את העם, כפי שכתב הרמב"ם בספר המצוות,כי המלך 'יקבץ כל אומתנו וינהיגנו'. או כלשונו בהלכות מלכים על המלך ש'ליבו הוא לב כל ישראל'.

נכון יש בעולם מונרכים ושליטים הרואים בעם משאב העומד לשירותם... (אולי הם כביכול כל כך מרגישים שהם והעם אחד - עד שהם שוכחים מי נועד לשרת את מי...) בתפיסת היהדות – וגם על פי הפנימיות - המלכות בעצמה היא כח מאחד, כח שמרכז סביבו את העם, ליבו של מלך הוא לב העם והוא פועם בהרגשת סבלם ומצוקתם. לכן התחושה הטבעית שלנו מצפה שמנהיג יהיה מעבר לאגו, ומעבר להתחשבנות פוליטית.  מלך המממש את תפקידו נכונה, דואג לצדק בממלכה ויחד עם זאת נושא את העם על לבו בדאגה רחמים והתמסרות – הוא גורם מלכד. העם מכבד אותו באמת - והוא מהוה סמל לאומי המאחד את העם. אפשר לראות זאת גם בימינו כשמלכים אינם בעלי סמכות ממשית – כמה בכל זאת ה'דמות' הזאת מאצילה ומרגשת את העמים הללו.

ומה כל זה קשור לפרשת השבוע?

בתלמוד בכמה מקומות מופיע שמשה רבנו היה במעמד מלך, אולם ביחס לעיתוי של המינוי הזה מצינו חידוש במדרש בפרשתנו - כי כאשר נאמר למשה 'ואתה תצוה את בני ישראל' ניתן לו מינוי למלך (תנחומא ו').מסתבר איפוא כי יש קשר בין מינויו כמלך לבין הקמת המשכן והשראת השכינה המתבטאת במיוחד בהארת המנורה. כאמור מלך הוא כח מאחד ומלכד, האחדות הזו נצרכת במיוחד לעת עוסקים בהשראת השכינה בישראל. ולכן לפני בנין המשכן כמו גם לפני בנין בית המקדש - יש להעמיד מלך!

כשמדובר במשה רבנו כמנהיג – מעבר לכל גדלותו הבלתי נתפסת – כל כולו למען עם ישראל. המפגש הראשון שלנו עם דמותו בספר שמות היא ביציאתו מארמון פרעה לראות בסבלות אחיו כשמיד הוא מגן על העברי המוכה תוך סיכון עצמי... ועד השלב האחרון בו הוא מבקש בפרשת השבוע הבא 'ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת' – בקשה זו שבעקבותיה לא מוזכר שמו של משה בכל פרשת תצוה כי התקבלה באופן סמלי – בקשה המבטאת את מסירותו הבלתי מוגבלת. משה מוכן למסור את נפשו ואת חייו הנצחיים עבור עם ישראל בו בזמן שהשם מציע לו להקים ממנו את האומה מחדש הוא אומר 'ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת', ובטרם מותו בעת המשא ומתן שהוא מנהל עם הקב"ה הוא אומר 'ימות משה ואלף כיוצא בו ואל תנזק ציפורנו של אחד מישראל' (מדרש רבה בפרשת ואתחנן). מלך כזה מלכד ומאחד את האומה מתוך דאגתו ומסירותו לכלל ולפרט – והלואי שנזכה לפחות להכיר מהי דמותו של מנהיג אמיתי בישראל.

ועד אז... עד שנזכה לשיבת מלכות ישראל האמיתית, אנחנו צריכים להשתדל בכוחות עצמנו - לאפשר את השראת השכינה בתוכנו, ולשם כך גם בלי מלך עלינו לעורר את נקודת האחדות הישראלית. להתאחד זה לא אומר 'לחשוב אותו דבר' להצביע לאותה מפלגה או לחיות בצורה זהה, להתאחד זה להסיר מחיצות ולכבד... לנסות להרגיש את המשותף את הזהות היהודית המשותפת - כמו בני משפחה טובים המשתדלים לאחוז בנקודה המשותפת - להתעלות מעל המפריד ולחפש היכן אפשר לעזור.

חום האחדות היהודית הגוברת על הכפור

הנה סיפור מדהים על אחדות יהודית שהתפרסם בימים האחרונים: בשבוע האחרון שרר קור עז בארה"ב ובקנדה. בטורונטו אף נמדדו מינוס של 25 מעלות, כפור מקפיא שמונע כל יציאה שאינה הכרחית ממש, והנה 150 יהודים יצאו מביתם בכפור של 25 מינוס וסופת שלגים קשה, וליוו את ארונו של ניצול שואה ערירי שכלל לא הכירו, בעקבות קריאה שפרסם רב קהילה שגם הוא לא הכיר את המנוח.

"קבורה יהודית כשרה" - זו היתה בקשתו האחרונה של אדי פורד, ניצול שואה בן 90 מבודפשט, שחי כל השנים בטורונטו שבקנדה ללא ילדים או משפחה. בשבעת החודשים האחרונים לחייו שכב פורד לבדו במחלקה האונקולוגית בבית החולים היהודי הגדול בטורונטו, בימיו האחרונים ביקש פורד, שלא זכה לחיות חיים יהודיים בשמירת תורה ומצוות, להיפגש בדחיפות עם רב מהקהילה. בית החולים גייס את הרב סאל ניומן, ופורד סיפר כי נקרא בשמו היהודי "אפרים בן דב", וביטא הרהורי חרטה על אורח חייו.

בשעה 11:00 בלילה, כחצי יממה לפני ההלוויה, פרסם הרב ניומן קריאה בקהילה המקומית: "שימו לב, חברי הקהילה היהודית בטורונטו. אנחנו חייבים מנין שיהיה נוכח מחר בצהריים לכבודו של ניצול שואה שהלך לעולמו. אנא הגיעו מחר בצהריים, לבית הקברות 'פרדס חיים' כדי ללוות אותו בדרכו האחרונה. זהו מעשה ענק של חסד. בבקשה תלבשו בגדים חמים".

בבוקר ההלוויה לא היו כמעט תגובות לקריאה שפרסם, והרב חשש מאד שאנשים לא יגיעו, מה גם שהיה זה היום הקר ביותר בשנה עם סופת שלגים משתוללת וטמפרטורה של מינוס 25 מעלות צלזיוס. להלוויה הגיעו מעל 150 יהודים, שאף אחד מהם לא הכיר את המנוח... רונן ישראלסקי, חוקר שואה שהיה בין המשתתפים בהלויה, סיפר: "בזמן שנחשפתי לקריאתו של הרב, ישבתי בדיוק בחדר העבודה שלי. פשוט עזבתי הכל וטסתי לשם. כשהגעתי לבית הקברות ראיתי אנשים זרים לגמרי שלא הכרתי. הניצול הערירי קיבל חיבוק מהקהילה היהודית של טורונטו ומהלב היהודי שלנו..." הרב ניומן אמר לאחר הלוויה: "אני דומע וחושב כמה עצום ומדהים זה להיות חלק מהעם היהודי, שבהתראה קצרה יעזוב הכל, ייסע בדרך ארוכה, יעמוד בשדה פתוח ברוח מקפיאה, כדי ללוות יהודי פשוט מבודפשט שלא היה מוכר לרובכם בדרכו האחרונה. אז תגידו לי: מי כעמך ישראל?"