רגע לפני שנעלם, אמר הנפטר לבנו את המשפט המצמרר הבא

בקרב סוחרי ורשה, בלט סוחר אחד שנחשב אדם ישר וירא שמים. מכל רחבי ורשה נהרו אנשים להשקיע אצל הסוחר את כספם, ביודעם כי הוא ישר ונאמן, מצליח ומרויח, ובוודאי כספם ירויח יפה, ואף יכפיל את שוויו.

סבי, רבי בנימין קובלסקי זצ"ל, היה צעיר לימים, והוא קיבל מאביו סכום כסף נכבד מאוד, שהספיק לחתונה, לרכישת דירה ולתחילת החיים ברוגע, בלי דאגות כלכלה. רבי בנימין ביקש להשקיע את כספו בידי אותו סוחר נודע, כאשר הוא מקווה שבאופן זה הכסף ישמור על ערכו ואף יוסיף עליו.

שנים חלפו, הסוחר עשה חיל במסחרו, עד שלפתע החל גל שמועות שקט, אך מעורר רעדה. השמועות דיברו כי עסקיו של הסוחר האמיד מידרדרים מדחי אל דחי, והוא כבר לא משיב חובות בזמן. אנשים החלו למשוך ממנו את כספי השקעתם, הראשונים שבהם הצליחו להציל מעט, למי שבאו בעקבותיהם כבר לא נותר מה להציל. הסוחר העשיר והישר של פעם, הוכרז כפושט רגל. הון עתק ירד לטמיון.

קשה לתאר את שברון הלב של כל מי שהפסיד את כספו. מטבע הדברים, הופנתה אצבע מאשימה כלפי הסוחר שכנראה עשה לא מעט טעויות בדרך, והשמועות הוסיפו והתגלגלו.

הסוחר העשיר לשעבר, הפך לעני ואביון, ויותר מכך: בעוד עניים רגילים זוכים לרחמים, זכה הסוחר לכתף קרה ולאצבע מאשימה. המשקיעים אצלו היו תמימי דעים כי הוא האשם בכך שהפסידו את כספם.

מרוב בושה הוא הפסיק לצאת לרחוב. סוחר שנודע כמוצלח וישר ביותר ולפתע איבד את כל ההון שהושקע בידיו האמונות – מי סולח לו? מי מסוגל לוותר לו?

הבושות היו חלק אחד בסיפור, הרעב והדלות היו החלק השני. הסוחר שהורגל בחיי אושר התקשה להסתגל לדוחק. ולמרבה הכאב, איש לא השגיח בצרתו. ידידיו לשעבר טענו: הרי הוא המיט עליהם אסון, אליו יש לבוא בטענות והוא האשם בהפסד הכספי הנורא...

רבי בנימין, לעומתם, נהג בצורה הפוכה לגמרי. אמנם גם הוא הפסיד את כל הונו, אך הוא התמקד ביהודי האומלל שנאנק. כאילו שכח רבי בנימין שהסוחר הוא האשם, כביכול לא זכר כמה כסף הפסיד אצלו. ביום בהיר התייצב רבי בנימין בביתו של הסוחר והציע לו את עזרתו. 'אני יכול לספק לך מוצרי מזון בסיסיים, אני יכול לסייע לך להתחיל להשתקם. רק תגיד לי מה אוכל לעשות עבורך...'

מאותו יום, החל רבי בנימין לסייע לו. ארגן עבורו הלוואות, סייע לו בכלכלת ביתו, נטע בו את הכוחות והאמונה והיכולת לשוב לעסקים ולהצליח בהם. רבי בנימין התמסר למענו בכל מאודו, ואף הצליח בסופו של דבר לשקם את הסוחר ולאפשר לו לשוב ולהרוויח ולהצליח!

השנים חלפו, רבי בנימין עלה לארץ ישראל והקים משפחה ברוכה. הסוחר נותר בפולין, והוויתור האצילי וההקרבה העצומה למען הסוחר פושט הרגל צללו בתהומות ההיסטוריה השכוחה.

"בני היקר, הבה ואספר לך את מהלך הדין בבית דין של מעלה"

רבי בנימין הלך לעולמו, כשהוא מותיר אחריו דורות ישרים. ביום היאהרצייט הראשון לפטירתו, י' בסיוון תשמ"ט, התגלה רבי בנימין בחלום לבנו רבי שמואל צבי.

לרגע נבהל רבי שמואל צבי לפגוש את אביו בחלום, אך מיד התעשת כשאביו פנה אליו ברוך: "בני היקר, הבה ואספר לך את מהלך הדין בבית דין של מעלה, מה עבר עליי בשנה החולפת בכבשנו של עולם..."

ואז, החל רבי בנימין לספר בפרוטרוט, תיאר בצבעים חיים ובעובדות מוצקות את כל מהלך הדין. הוא תיאר כיצד הובאו לאולם הדין קרונות של זכויות, שיעורי תורה ושעות לימוד, תפילות בכוונה ומילים טובות שנאמרו. הוא הביט בהלם בכך שאף פרט לא נעלם, וכל מהלך חייו עובר לפניו כבסרט נע... הוא מתבונן בזכויות העולות על השולחן, היטב הוא מזהה את שעת הלימוד ההיא כשראשו דאב עליו, את התפילה ההיא שהתאמץ למענה גם כשהיה לחוץ עד אין קץ...

אחר כך, הגיעו הצרורות האחרים, השחורים. גם כאן לא נפקד דבר, אין שכחה לפני כסא כבודך, ואין נסתר מנגד עיניך. הכל גלוי וידוע... בין אדם לחברו ובין אדם למקום, פגיעות אישיות ונפילות קטנטנות, צרורות שחורים ומוכתמים שהצטברו אף הם לכדי גבעה לא קטנה, ומאיימת במיוחד...

רבי בנימין מספר לבנו בחלום כיצד הביט על הדיון בחרדה לא קטנה. עיניו הרואות את הנתונים הקשים המצטברים, את המאזניים הנוטים לכיוון הלא נכון. הוא נבעת למראה מלאכי החבלה הפורקים עוד ועוד חומרים.

ניתן למשש את המתח באויר. ואז הגיעו זכויות נוספות שנעשו אחרי פטירתו לשמו ולזכרו ולעילוי נשמתו. רבי בנימין ציין את הזכויות שקיבל עבור שתי המשניות שלמד האדמו"ר מנדבורנה לעילוי נשמתו, וגם ביקש בחלום להודות לנכדו רבי משה בריקמן, אשר הקפיד ללמוד משניות לעילוי נשמתו.

למרות כל הזכויות והעדויות ומליצי היושר - המתח עדיין בשיאו, המאזניים נטולי הכרעה...

ואז, הגיע מלאך וסיפר את הסיפור האמור. כי הנפטר הנידון, קיבל מאביו סכום כסף גדול לצורכי נישואיו, והפקידו אצל סוחר מוכר, עד שלימים התברר כי הסוחר פשט את הרגל. ולמרות זאת, רבי בנימין לא רדף אותו ולא הקניט אותו, לא בייש אותו ולא הרע לו, אלא ניסה להיטיב לו, השתדל כל כך למענו למרות שהסוחר הפסיד לו את כל כספו...

אך סיים המלאך להעיד על דבר המעשה, וכף הזכויות היטלטלה בעוצמה, הכבידה מאוד, הכריעה בבת אחת את המאזניים לצד החיובי אופן ברור ונחרץ. רק אז הבין רבי בנימין שאותו ויתור אצילי, אותה התנהגות יוצאת דופן, היא שהכריעה את הכף לזכותו, לחיי העולם הבא בגן עדן...

רגע לפני שנעלם בחזרה לתוך האפילה, הוסיף רבי בנימין משפט אחד: 'דע לך בני, כי מכל מליצי היושר, המעשה הזה הוא שהכריע את דיני לכף זכות. העובדה שויתרתי לסוחר וסייעתי לו למרות הנזק שגרם לי – היא שהביאה אותי בשערי גן עדן!'

הרב אשר קובלסקי, נכדו של רבי בנימין, מספר את הסיפור המיוחד, ומסיים: "לויתור כח על טבעי, כח חזק ולא מוכר. ולעולם לא נדע, איזה ויתור ואיזו הבלגה היא שתעמוד לנו לקץ הימים.

"יש בחיים שלנו לחיצת 'מחק' עוצמתית כזו, ממש כמו בכל מכשיר טכנולוגי. יש משהו שבלחיצת מקש מוחק, מנקה, מחטא, משאיר אחריו סביבה נקיה ובוהקת. למקש הזה קוראים ויתור.

"כשאדם מוותר ולא עומד על שלו, כשאדם בוחר להתעלם מהפגיעות המוקדמות ומהמחשבות הקשות, כשאדם מחליט להבליג כשפגעו בו או להניח לפלוני על אף שהוא נוהג בו שלא כדין, הוא פשוט לוחץ בקלילות על מקש ה'מחק'... ברגע אחד של ויתור, הכל נמחק לו, הכל. מעבירין לו על כל פשעיו, כ-ל פשעיו ברגע אחד נמחקים ומועברים הלאה.

זה כדאי. בוודאי הרבה יותר כדאי מלריב.

באדיבות אתר 'דרשו'.