מהר, עוד דקה שבת ועדיין לא עשינו...

הילד שלי בן 14 וחצי, נער מוכשר ונמרץ. מאז שנכנס לישיבה חל בו שינוי משמעותי, הוא ממעט ליצור קשר עם החברים החדשים, וכמעט שלא מרגישים בקיומו, כי הוא שקט מאד מאד. לבי מתכווץ מכך, כי אני יודעת שהוא היה ילד פעיל וחברותי בתלמוד תורה, ויש לו נתונים מצוינים להיות ממש בעניינים. איך אני יכולה לעזור לו?

תיארת את בנך כפעיל וחברותי, כאשר המעבר לישיבה גרם לו לשינוי התנהגותי. פעמים רבות, כשילד נקלע לחברה חדשה, לוקח לו זמן עד שהוא מתאקלם ובודק את השטח, במיוחד אם הוא הגיע לבד, ללא חברים מהת"ת.

אני ממליצה לך למצוא זמן מתאים ולשוחח עמו בפתיחות, להעצים אותו ולהעלות לו את הביטחון העצמי, ולעודדו שעוד מעט החברים יכירו את מעלותיו וירצו את קרבתו. כמו"כ כדאי לבדוק עמו האם הוא חושש באופן מוגזם מסיטואציות לא נעימות בחברה, כגון לעג או דחייה, ולהוריד את ה"קטסטרופה" שבעניין.

הכי חשוב, לעודדו כמה שיותר להשתתף בשיעורים, לענות תשובות ולתקשר עם החברים גם אם זה מלחיץ אותו. כך לאט לאט הוא ישתחרר מהמתח ויחזור לעצמו. (רבקה פינקלשטיין, פסיכותרפיסטית מוסמכת, מומחית לטיפולCBT  מערכתי)

* * *

אני נשואה כבר 10 שנים, ואני לא זוכרת אפילו פעם אחת שהצלחתי להכניס את השבת בזמן. (אני מתכוונת לזמן הצפירה. אינני מחללת שבת, חלילה). בעלי מקפיד מאד על זמן הצפירה, אבל אני לא מצליחה. בכל שבת, גם אם אני מסיימת הכול מוקדם, ממש לפני הדלקת הנרות אני נזכרת בעוד משהו שצריך לעשות. אם אנחנו נוסעים לשבת, תמיד אנחנו מגיעים בשנייה האחרונה. מה אני יכולה לעשות?

להדליק נרות שבת בזמן – זה ההרגל הכי טוב שתוכלי לאחל לעצמך לאמצו. כאן אינך עושה זאת למען הבעל וגם לא למען הילדים, את לא עושה זאת סתם כך כי בא לך, אלא כדי להתרגל להכניס את שבת קודש בזמנה.

דווקא הרגל כזה קל יותר לרכוש מהרגל אחר, שלפעמים אינך יודעת את מהותו, ואת רק יודעת שבעלך רוצה, שחמותך מצפה ממך, שאימא שלך משגעת אותך, שהילדים שלך מסתכלים עלייך.

כדי לרכוש את ההרגל הנוכחי, את צריכה לומר לעצמך שהעולם לא ייגמר אם לא תכיני את הסלט הנוסף שרצית להספיק להכין, ואת יכולה פעם אחת לנסות כדי לבדוק.

שכנעי את עצמך שהשמיים לא ייפלו אם רק... ותראי שתצליחי לעמוד באתגר.

כך גם כשאתם נוסעים לשבת למקום אחר. רשמי לעצמך 10 דברים קבועים, שבלעדיהם לא ניתן לצאת מן הבית לשבת, כמו למשל הטלית של הבעל, נעלי השבת שלך, שמלה רזרבית לילדה וכך הלאה. את שאר הדברים, אם שכחת – אז שכחת, לא יקרה שום דבר.

הרגילי את עצמך לחשוב במונחים של "עדיף שאספיק לעשות", ולא במונחים של "אני חייבת".

כשתצליחי להכניס שבת אחת בזמן – מובטח לך שתצליחי להכניס גם את הבאה. (מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

בתי בת ה 17 סובלת מחרדות. איך מזהים מהם הסימפטומים שלה, וכיצד ניתן לטפל בה?

כל אדם חווה חרדה בחייו: לפני מבחן או ראיון עבודה חשוב, לקראת מעבר דירה או נישואין וכו'. התחושות יכולות ללוות כל אירוע בעל משמעות. אומנם חרדה אינה תחושה נעימה כל כך, אולם אין בעיה בתחושה זו כשלעצמה – היא חלק מהחיים. תוכן הדאגות של אדם עם חרדה יכול להיות דומה לתוכן הדאגות אצל אדם לא חרדתי, אולם העוצמה, התדירות וההשפעה על החיים היא נרחבת. אצל אדם שאינו סובל מהפרעת חרדה, הדאגות והחרדות מוגבלות לנושאים או לזמנים ספציפיים, ולרוב עוצמתן אינה פוגעת בתפקוד. לעומת זאת, אצל הסובלים מהפרעות חרדה – החרדות נמשכות מספר חודשים לפחות, עוצמתן גבוהה יותר, הן תופסות פרק זמן ניכר בחיי היומיום, פוגעות בתפקוד או גורמות מצוקה ניכרת. בנוסף, החרדות עלולות לפגוע בתפיסה העצמית של האדם, כשהביטחון העצמי והדימוי העצמי יפגעו.

לחרדה יש מאפיינים פיזיים (דופק גבוה, נשימות מואצות, בחילות וכאבי בטן), רגשיים (פחד, אימה, דאגה), קוגניטיביים (חשיבה שגויה) והתנהגותיים (בריחה, הימנעות, הסתגרות).

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) משלב מודעות לחשיבה שלילית ועבודה לשינוייה, עם עבודה התנהגותית. טיפול CBT יכול להפחית את רמות החרדה, ולאפשר לאדם להתמודד עם סיטואציות מלחיצות בחייו מבלי לחוש שהוא מאבד שליטה. אין פירוש הדבר שהחרדה תיעלם, יתכן שהיא עדיין תהיה שם, אך העוצמות לא יהיו עזות ומשתקות כבעבר. (אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)