המאכלים מבית אמא – רק בריאים יותר: מיזם מבורך מלמד את הסבתות לבשל בריא

אחת לשבוע בנות הגיל השלישי, הסבתות האהובות, נפגשות עם דיאטנית קלינית שמדריכה אותן איך להפחית בכמויות השמן, מלח, סוכר וטיגונים. כך שבהדרגה את מקומו של סלט הסלק המבושל המסורתי תופס סלט סלק חי מגורד עם תפוחי עץ. במקום קוסקוס מקמח לבן, הן מתוודעות לקוסקוס מקמח מלא. במקום טיגונים הן מתוודעות לנפלאות האפייה. וכן, במקום ממתקים הן מגישות לנכדים פירות וירקות חתוכים. האוכל של הסבתות, עם הטעמים שמקפלים בתוכם היסטוריה, מסורת ונוסטלגיה, נשאר עם אותו הטעם, כך הן מבטיחות, אלא שהוא בריא יותר.

'האוכל של סבתא' הוא לא מושג מופשט, אלא תזכורת לבית, לשורשים, למקום שממנו באנו ובו גדלנו. הסבתות למדו את לבשל מאימותיהן, שהעבירו להן את המתכונים בעל פה – הכמויות לפי העין והאינטואיציה, את הוראות ההכנה היה צריך לשנן. כשהן עלו מארצות מוצאן הן בישלו את אותן מאכלים שבישלו אימותיהן במשך מאות שנים, על פתיליות ופרימוסים, והגישו על השולחן מאכלים שחלקם נולדו כתוצאה מאילוצים כאלה ואחרים. בישראל של 2019 המציאות שונה, תוחלת החיים עולה, והסבתות משדרגות גם את המתכונים שקיבלו בירושה.

'המדור לאזרח הוותיק' באגף לשירותים חברתיים של עיריית מגדל העמק החליט להרים את הכפפה, ולחשוף את הסבתות, בנות הגיל השלישי, לטרנד העולמי של האוכל הבריא, שלא פוסח גם על המטבח הישראלי שמורכב מריבוי עדות ומסורות שונות. הסבתות, בטווח גילאי 60 ועד 90 פלוס, לומדות כיצד להכין את אותם המאכלים שלמדו לבשל מהאימהות שלהן, בשינויים מינוריים יחסית - כך שהאוכל ישמור, מחד, על צביונו האותנטי, ומאידך מרכיבים בריאותיים יותר.

מנהלת 'המדור לאזרח הוותיק' בעיריית מגדל העמק,  ברכה בן סדון, מסבירה שלסדנה שתי מטרות: האחת – העלאת החשיבות של תזונה נכונה בקרב בני הגיל השלישי, והשנייה לסייע לסבתות להיפרד מחלק מהיסודות של המאכלים, ולהפנים צורות חדשות של בישול ושימוש במרכיבים בריאים ומזינים יותר. לדבריה: "יזמנו את הסדנה בסיוע המשרד לשוויון חברתי, במטרה לשמור על תזונה נכונה בגיל השלישי, תוך דגש על שמירת המאפיינים של האוכל המסורתי. אוכל הוא לא רק מזון. יש לו משמעות רגשית, משפחתית, היסטורית ונוסטלגית, ולכן כשנכד מגיע לסבתא, הוא מצפה לאכול את אותו הקוסקוס שהוא רגיל אליו, ללא גרעיני חמנייה או צ'יה.

"כולנו מכירים את המושג 'אוכל של אימא'. לכן היה לנו חשוב שבסדנה ילמדו להכין קוסקוס מקמח לא במקום מקמח רגיל, במקום שמן רגיל משתמשים בשמן זית - כך שומרים על המטבח המסורתי לצד עקרונות בריאותיים". שלושה מועדוני וותיקים במגדל העמק לוקחים חלק בסדנא המלווה על ידי דיאטנית קלינית. בסופה תוענק למשתתפים חוברת המאגדת את כל המתכונים והטיפים לבישול בריא.

"לא היה כלום אבל היה הכל"

מזל עשור בת ה- 83 מתגוררת במגדל העמק מאז שעלתה ארצה ממרוקו בשנת 1955. עם העלייה עלו איתה גם הטעמים, הריחות, הצבעים והנופים של ארץ מולדתה. "בהתחלה היינו בכפר העלייה בחיפה, ואחרי חודשיים הגענו למגדל העמק. בזמנו לא היו חשמל, מים וגז. חיינו בצריף, אפילו שירותים לא היו. יחד עם זאת, החיים היו באמת היו טובים מהיום, לא היה כלום אבל היה הכל. היינו קונים בתלושים אוכל, והכל היה מדוד - רבע קילו בשר, חצי קילו דגים, וזה בשביל משפחה עם 12 נפשות. זה לא הפריע לנו. היה שקט, לא הייתה מלחמה, לא היו מחבלים, היינו ישנים עם בית פתוח, היה האוכל – קיבלנו מה שנתן לנו הקב"ה. המשפחה הייתה מאוחדת, כל האחים היו יחד. קבלנו הכל בשמחה. כשאדם מקבל בשמחה מה שקורה לו - הכל טוב. התחתנתי פה, וב"ה יש נולדו לנו 6 ילדים". עשור גדלה על אוכל מרוקאי, אותו המשיכה לבשל גם לילדיה: קוסקוס, חרירה, מופלטה, ספינג', ומיני מטעמים שהמשפחה נהגה לאכול לפי החגים.

כשהחלה להשתתף בסדנת בישול בריא, חל אצלה שינוי מחשבתי בנוגע לאוכל. "למדתי לבשל עם פחות שמן, כמעט ללא מלח סוכר, והאמת הטעם יותר טוב. אני מכינה פחות רטבים, ועם פחות חומרים והילדים מקבלים את האוכל באהבה. התקדמנו. טוב שיש מודעות לאוכל בריא ולא בריא, למשל עכשיו יש לנו יותר מודעות שמוטב להרבות בירקות ולהפחית בעוגות. מה שלא נגיד - זה עושה הרגשה יותר טובה. את מרגישה יותר קלה ובריאה. אומנם אני מבוגרת, אבל אני מרגישה הבדל. אחד השינויים הדרמטיים שעשיתי הוא לעבור מבישול בשמן רגיל או קנולה לבישול בשמן זית. רק בטיגון אני משתמשת בשמן קנולה".

עם יד על הלב, הטעם אותו טעם?

"האמת שכן. הטעם אותו טעם אפילו עוד יותר טוב, התיבול הוא זה שקובע, התיבול הוא הסוד". עשור מודה שבעבר החיים היו שונים: "לא היו בעיות ומחלות כמו שיש היום. היום תוחלת החיים התארכה, אם חיינו עד גיל 70 היום זה יום חיים עד 80. אני מאחלת לעצמי הרבה בריאות ושמחה ואושר עם הילדים , נכדים ונינים. זה הכי חשוב, וגם להמשיך להגיע למועדון".

אלה מאיר בת ה-68 עלתה מרומניה כשהייתה בת 17. היא אם ל-4, סבתא ל- 13 נכדים וסבתא רבא לנינה אחת. "לצערי הרב הייתי ברומניה בתקופת הרודן צ'אושסקו, וזה היה מאוד קשה. היינו מחכים לתורים ארוכים בלילה בשביל לקבל אוכל. באנו משם רעבים. עליתי לכאן ב- 68 והמצב שלי היה יותר טוב מהמסכנים שבאו לפני. באתי לבד, ההורים נשארו שם ואחר כך באו. הרומנים קיבלו כסף בשביל כל אחד שעלה, הוריי, לצערי, נפטרו בדרך, כך שאחי ואני היינו כאן לבד. בזמנו היה פחד לומר שאתה יהודי. אפילו הילדים שלמדו איתי לא ידעו שאני יהודייה. אני לא התביישתי ביהדותי אבל ידענו שאסור לנו לדבר".

מאיר משתתפת אף היא בסדנא, ומאז החלה לבשל בריא. "הורדתי הרבה דברים. אני משתמשת בשמן זית בסלטים והפחתתי בטיגונים", היא משתפת. "אני מודה שלפני הסדנה הייתי אוכלת הכל – שמן, סוכר, מלח וכל מה שלא בריא. בסדנא למדתי שאפשר לחיות אחרת, שאפשר ללמוד ולנסות הכל, ולחיות בריא ולהמשיך לחיות כמה שיותר, כלומר להאריך את החיים באמצעות שמירה על התזונה".

אחד האתגרים שאיתם מתמודדת אלה הוא עם הנכדים: "אצלי בבית אין ממתקים, יש פירות וירקות. האמת שגם בבית שלהם הם לא מקבלים, כך שאין לי בבית אפילו מסטיק. לא קשה לי בכלל לא לרצות אותם. אם הנכד רוצה אני עושה לו צלחת פירות מכל טוב או ירקות. אני לא מגישה אפילו מיץ ממותק, רק מים וסודה. חייבים לחנך את עצמנו ואחר כך את הנכדים. אני לא אחראית למה שקורה אצלם בבית, אבל אצלי זה מה שיש. אני משתדלת לעשות את החלק שלי. אין לי בעיה עם מה שהם אומרים, אבל האמת שהם אוכלים והם התרגלו, זה יותר בריא וטוב. אני בכל אופן לא נכנעת ללחצים - אני ילדה גדולה".

יולנדה לבן בת ה- 77 עלתה לישראל מלוב. "עליתי לארץ כשהייתי בת 7, בשנות החמישים, האמת לא היה לנו הרבה מה לעשות, לא למדנו הרבה, אימא עבדה קשה, ומגיל 12 יצאנו לעבוד ולא למדנו. בשנות ה- 50 לא היה כלום, הסתדרנו ולא קיטרנו, היינו שמחים במה שיש. העיקר שבאנו לארץ ישראל. המדינה הייתה בראשיתה, הכל רק התחיל להתפתח, והנה ב"ה גידלנו ילדים, נכדים ועכשיו נינים. זה הכי חשוב".

לבן נוהגת לבשל את האוכל הטריפוליטאי המסורתי שכולל שימוש מרובה בסולת וקמח, וגם דגים, בשר כבש "והכל מהכל", כלשונה. "הורדתי מלח ושמן", היא אומרת, "זה חשוב בשביל השמירה על הבריאות. מבחינתי הדבר הכי גדול זה ללמוד לבשל בלי שמן ועם הרבה ירקות.  האמת להגיד גם הילדים לא רוצים אוכל לא בריא. יש יותר מודעות. בל נשכח שהאוכל של פעם נוצר וצמח מתוך המחסור. אם היה נשאר לחם היינו מוסיפים עליו שום, לימון, פפריקה ושמן ואוכלים. היום יש שפע ב"ה. הילדים מעדיפים קוסקוס מסולת מלאה, והם מתרגלים לטעמים החדשים. לנכדי אני לא מגישה ממתקים, מגמה שמובילות גם האימהות שלהן שלא רוצות שילדיהם יוכלו ממתקים. אני קונה פירות, אגוזים, תמרים, שקדים ומסדרת שולחן יפה. במקום שאעשה שולחן עם ממתקים אני חותכת תפוזים וקלמנטינות".

יש לכן חשש שהאוכל המסורתי האותנטי ייעלם בעוד 20 שנים?

יולנדה לבן: "ממש לא. פשוט למדנו לאכול קוסקוס במקום לחם וגם לקחת בכמויות ולא להפריז. הכל עניין של מידה – אפשר לאכול אבל להפחית בכמויות. ככה אפשר לאכול מכל דבר. גם הילדים יודעים לבשל את האוכל המסורתי. אני מבשלת מה שאימא שלי בישלה ועכשיו גם ילדיי ונכדיי מכירים את האוכל הזה. האוכל נשאר טעים אבל רק הפחתנו שמן, לחם ולא הרבה קטניות - זה בסדר, לא קרה כלום".

מזל עשור: "הילדים שלנו לומדים להכין את האוכל המסורתי בצורה בריאה. הם דווקא שואלים אותי איך להכין את המאכלים, איך אני עושה, ואני מסבירה להן בטלפון. הם אוהבים אוכל של אימא. איך שנכנסים אלי הביתה ישר שואלים: 'אימא, מה עשית היום?' ומיד פותחים את הסיר ומחמיאים: 'איזה ריח טוב'. אלו ניחוחות של מאכלי בית אימא". 

אלה מאיר: "אני בדעה שהילדים חייבים לדעת ולהכיר את המאכלים ולהיות גאים במה שהם ובאוכל שעליו גדלו. אני משלבת במטבח שלי אוכל מרוקאי, רומני, טורקי - כל מה שרוצים. לי אין ספק שהאוכל המסורתי ימשיך. הנה, הבנות מכינות בבתיהם את האוכל שלי, וזה ימשיך הלאה". 

מה הסוד לאריכות ימים וחיים טובים?  

מזל עשור: "לשמור על הבריאות ולא להכניס כל דבר לפה. צריך חשוב מה לאכול ומה לבשל. צריך גם להתנהג בסבלנות ואיפוק עם הילדים והחברה מסביב. חשוב לי לברך את כל עם ישראל בבריאות אושר ונחת לכל אחד ונחת".

אלה מאיר: "כולם צריכים ללמוד. זה לא בושה לדעת ולשאול. אני בעד שכולם ילמדו, כמו לדוגמא סדנת הבישול הבריא. באף גיל לא צריך להפסיק ללמוד. אסור להתבייש. גם אם משהו קשה צריך להתמודד אם רוצים להמשיך לחיות, והנה ב"ה אנשים חיים טוב יותר, וזה יותר טוב לחיות ככה".

יולנדה לבן: "לוותר, אפשר לחיות טוב רק צריך ללמוד לוותר. כשאתה מוותר אתה חי בלי עצבים. יש שלום בבית, יש שלום עם הילדים, והחינוך שאת נותנת עובר מדור לדור. ככה הם מגדלים ילדים וככה הנכדים לומדים וככה עובר ב"ה. הנה הילדים שלנו  טובים, הם מקבלים מהשורש כמו העץ. כשאת מטפלת בשורש - העץ יוצא טוב. בנוסף, למדתי את ילדיי  – תחיו ברמה שאתה יכולים לאפשר לעצמכם, לא מעבר לכך ותיזהרו מלהיכנס למינוס".