ציפי לבני הודיעה על פרישתה מהחיים הפוליטיים

יו"ר מפלגת התנועה, חברת הכנסת ציפי לבני הודיעה בצהריים (שני) כי היא פורשת מהחיים הפוליטיים.

בהצהרה שמסרה לתקשורת, אמרה לבני כי לאורך דרכה הפוליטית פעלה לקדם את רעיון ההיפרדות מהפלסטינים ולהגן על הדמוקרטיה הישראלית, ושילמה על כך מחיר פוליטי: "כל חיי הציבוריים ליוו אותי הערכים הציוניים שינקתי בבית הוריי. פעלתי כדי לשמור על רוב יהודי בישראל ולעגן את  ההכרה הבינלאומית בישראל כמדינת העם היהודי ובזכותנו להגן על עצמנו מול אויבינו. היפרדות לשלום מהפלסטינים הכרחית לשמור על רוב יהודי במדינת ישראל, על זהותה ועל ערכיה".

"השנים האחרונות היו קשות במיוחד, לי ולדברים שאני מאמינה בהם", אמרה לבני, "השלום הפך למילה גסה, הדמוקרטיה נמצאת במתקפה". היא ציינה כי לקראת הבחירות הקרובות היא פעלה ליצור איחוד שיוביל להחלפת השלטון: "האמנתי שכל אלה ששותפים לדרך צריכים להתאחד סביב העקרונות שלנו, להתייצב כגוש אחד, ליצור תקווה ומהפך. זה לא קרה".

"שנים אמרתי קודם המדינה, אחר כך המפלגה ורק אחר כך אני. היום אני שמה את עצמי בצד, ומודיעה כי התנועה בראשותי לא תתמודד בבחירות הקרובות", הכריזה לבני. "יש בי הכוח הפנימי להמשיך להיאבק, אבל אין לנו מספיק כוח פוליטי לממש את הדרך שלנו לבד, ולא אסלח לעצמי אם קולות המאמינים בדרך יתבזבזו. הדרך שלנו היא הנכונה, אך זוהי ההחלטה הנכונה לעת הזו".

"אני עוזבת את הפוליטיקה, אבל לא אתן לתקווה לשלום לעזוב את מדינת ישראל. אין לי ספק שהדרך שלנו תחזור ותנצח. היו שלום – עשו שלום", סיימה לבני את דבריה כשהיא על סף דמעות.

לבני, בתו של איתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל, החלה את הקריירה הפוליטית שלה בליכוד, ונבחרה לכנסת לראשונה ב- 1999. היא כיהנה כשרה במשרדים זוטרים בממשלותיו של אריאל שרון, ובהמשך קודמה לתפקיד שרת משפטים. ב- 2005 היא פרשה מהליכוד יחד עם שרון והצטרפה ל"קדימה", המפלגה החדשה שהקים. ב- 2006 מונתה לבני לשרת חוץ בממשלתו של אהוד אולמרט, ועם הודעתו על פרישתו מתפקידו התמודדה בבחירות המקדימות לראשות מפלגת "קדימה", וניצחה את שאול מופז. בבחירות לכנסת ב- 2009 היא הובילה את "קדימה" לזכות בתואר המפלגה הגדולה בכנסת, עם 28 מנדטים, אך כשלה במאמציה להרכיב ממשלה ונאלצה להסתפק בתפקיד יו"ר האופוזיציה. במרץ 2012 היא הפסידה למופז בבחירות על ראשות "קדימה" ופרשה מהכנסת. כעבור מספר חודשים הודיעה לבני על הקמת מפלגת "התנועה", צירפה אליה חברי כנסת מ"קדימה", וזכתה בבחירות ל- 6 מנדטים. כהונתה כשרת משפטים בממשלתו החדשה של נתניהו הסתיימה בסוף 2014 בפיטוריה. לקראת הבחירות לכנסת ה- 20 היא חברה עם מפלגתה למפלגת העבודה בראשות יצחק הרצוג, והקימה עמו את המחנה הציוני. היחסים הפוליטיים עם מחליפו של הרצוג בראשות העבודה, אבי גבאי, חרקו למן ההתחלה, וב- 1 בינואר השנה, הפתיע גבאי כשהודיע בשידור חי לעיני המצלמות, בנוכחותה של לבני הנדהמת, על פירוקו של המחנה הציוני.

על רקע הסקרים, שחזו באופן עקבי כי לא תעבור את אחוז החסימה, ניסתה לבני בשבועות האחרונים לחבור לגורמים פוליטיים שונים בגוש השמאל-מרכז. על הפרק עמדו, מבחינתה, הצטרפות למפלגת חוסן לישראל של בני גנץ או ליש עתיד של יאיר לפיד. כל מאמציה עלו בתוהו: ערכה האלקטורלי הנמוך, מעבריה התכופים בין מפלגות והעמדות היוניות אותן ניסתה לקדם, הרחיקו את האפשרות לשילובה במפלגותיהם של גנץ ולפיד, השואפים להצטייר כאנשי מרכז. גם ניסיונותיה להחזיר למערכת הפוליטית את אהוד ברק ודן מרידור ולרוץ עמם יחד לא צלחו, ולבני הסיקה את המסקנה המתבקשת מבחינתה - כדי לא להתבזות בבחירות.