מה הקשר בין איסור בשר וחלב למשמעת?

לפני כמה שבועות הזדמנתי לביתה של מכרה. תוך כדי פטפוט ושיחה נכנס בנה בן ה-10 וחצי עם מעדן מילקי ביד... בנה החמוד נהנה ומתענג על המעדן, והיא - "יוני (שם בדוי), אסור לך לאכול מעדן עכשיו, אתה בשרי!".

"לא, אמא, עברו לי 4 וחצי שעות, אני יכול" (וממשיך לאכול...).

"לא, יוני, אתה אכלת בשעה 14:00 ועכשיו השעה רק 17:30".

"מה פתאום, עברו לי...", וממשיך לאכול...

והיא: "טוב, תאכל, זאת בעיה שלך. אני אמרתי לך שעדיין אסור לך, וזה לא בסדר".

ואז היא פנתה אלי ואמרה: "משהו עם הילד הזה, כמה פעמים צריך להגיד לו כל דבר"...

קצת פטפטנו ושוחחנו, היא ביקשה את עזרתי ועצתי כיצד להתמודד עם זה שהוא לא מקשיב לה וסיפרה שהוא עדיין קטנוני וקשה לו להקפיד על זמנים של בשר וחלב וכו'. היא בכלל לא חשבה שאיסור בשר וחלב קשורה מאד לקשיי המשמעת שלו.

אז מה הקשר בן איסור בשר וחלב למשמעת? פשוט מאד מאד! מי יכול להגיד לו לא ולעצור אותו כשהוא מאד מאד רוצה משהו, גם אם זה גובל באיסור?

אני לא מתכוונת שאמא שלו היא זו שצריכה להגיד לו, ממש ממש לא!

כל אמא רוצה שהבן שלה ידע בעצמו לבד מתי אסור לו ומתי מותר, מה אסור ומה מותר. וזה לא רק בעניין בשר וחלב, זה קשור באופן כללי להקפדה על מצוות עשה ומצוות לא תעשה.

איסור נגיעה במוקצה, איסור גניבה, שקר, לשון הרע ועוד הרבה הרבה מצוות שאנחנו רוצות לחנך אליהן.

כשאנחנו מחנכות את הילדים שלנו, אנחנו רוצות כמובן שהחינוך יהיה לטווח ארוך, ולא משהו זמני, או ספציפי לסיטואציה שקורית כרגע.

את כל זה את יכולה לתת לילדים שלך במתנה כשאת מרגילה אותם למשמעת בריאה, חיובית ונכונה.

כשלילד מקבל משמעת נכונה, הוא באופן ישיר מקבל משמעת עצמית (מתנה לכל החיים!). הוא מבין ומתרגל שלא מקבלים כל מה שרוצים, מתי שרוצים, ולפעמים גם מוותרים על רצונות ודחפים ולא נכנעים אליהם.

בבוא העת, כשהוא יצטרך לשמוע את ה"לא" מעצמו, הוא ידע להגיד אותו לעצמו.

אם יוני היה רגיל לקבל משמעת בריאה ונכונה בבית, הייתה לו בוודאי משמעת עצמית, ואכילת המעדן שלא בזמן הנכון לא הייתה בכלל פיתוי בשבילו.

לכל אדם, גם לנו, יש דחפים ורצונות. ישנם הדחפים, שהם החשקים, וישנם הרצונות, שמגיעים יותר מכיוון השכל הישר: "נכון שיש לי חשק, אך מה אני רוצה לעשות - לאכול את המעדן או לשמור על איסור בשר וחלב?" אנחנו אלה שצריכים לשלוט בחשקים ובדחפים, ולא הם בנו. מי שיש לו משמעת עצמית מסוגל ויכול לעמוד בזה בקלות, בלי לבזבז אנרגיות מיותרות.

למשל, את מחליטה שאכילת מתוק מזיקה לך, משמינה אותך וכדומה, ואת רוצה להפסיק את ההרגל הרע הזה. מה את עושה?

מחליטה שמתחילים דיאטה. את לא אוכלת עוגות במשך השבוע, אלא רק בשבת / אוכלת פרוסת עוגה בגודל מסוים / אוכלת רק 3 פעמים בשבוע - כל אחת כפי החלטתה.

הגעת לביקור אצל חברה, והיא הגישה לך עוגת שוקולד חמה ומגרה. גם אם הניסיון היה קל יותר, מה יעזור לך ויעצור אותך בפני פיתוי של אכילת העוגה? רק משמעת עצמית!

כניעה לדחפים היא קושי במשמעת וביצירת גבולות נכונים לעצמנו.

מתי את שמחה יותר?

כשהתגברת על הדחף לאכול את העוגה ולא אכלת? או כשנכנעת לדחף ואכלת בסוף את העוגה?

ברור שכשהתגברת ולא אכלת.

זוהי בדיוק התוצאה הסופית של חינוך למשמעת. כשאת מחנכת את הילד שלך למשמעת וגבולות נכונים, גם אם אמרת לו "לא" - הוא שמח בזה (גם אם את לא רואה את זה באותו רגע), כי עזרת לו להתגבר על דחפים, וגם הענקת לו מתנה לכל החיים, שהיא משמעת עצמית.

יוני אכל מעדן לפני שעבר לו זמן אכילת בשר. יכול להיות שהוא נהנה כמה דקות מהמעדן המתוק, אך הוא בוודאי נשאר עם טעם מר של "נכשלתי", "לא התגברתי".

כדי שליוני יהיה קל במצוות עשה ובמצוות לא תעשה, משמעת בריאה ונכונה בוודאי תעניק לו את זה. יהיו לו גבולות ברורים, הוא ידע להגיד לעצמו את ה"לא" ולהגיד לא לדחפים שלו ולשמוע ולהקשיב לרצונות שלו - אני רוצה לעשות מצווה.

למה שהילד שלך ירצה להקשיב לעצמו, ומה יגרום לו לרצות להקשיב לך ולעצמו? בשבוע הבא בע"ה.

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il