כך הכשיל חוסר הביטחון העצמי את עשיו

כשמבקשים אנו לחזק את ההערכה העצמית שלנו, ובנגזר מכך גם לחזק את הביטחון העצמי שלנו – נוכל להשתמש בשני כלים חשובים ויעילים, שעשויים להועיל במידה רבה: ראשית, יש לחדול לחלוטין מכל השוואה מול הסביבה. אם ברצוננו להשתפר ולהתקדם, אל לנו לעשות זאת באמצעות השוואה מול הסביבה, מול אנשים אחרים, אלא באמצעות השוואה של מצבנו היום – מול הגירסה הישנה שלנו בעצמנו אתמול...

כאשר אנו עסוקים בהשוואה שלנו מול הסביבה, אנו שוקעים בקנאה המוציאה את האדם מן העולם, ופוגעים בערך העצמי שלנו – תוך תחושה, כביכול, שהאחרים טובים מאתנו בכל התחומים. במקום לעסוק בהצלחותינו שלנו, אנו עסוקים רוב הזמן בהצלחותיהם של אחרים ובכשלונותינו שלנו.

לעומת זאת, כאשר ההשוואה תהיה בין מצבנו כיום לבין מצבנו אתמול או שלשום – הרי שההתמקדות תהיה בנו עצמנו: בהצלחה שלנו, ביכולות שלנו, בכשרונות שלנו, וגם במעשים שאנו צריכים לעשות בכדי להצליח יותר... כך, ייקל עלינו לזהות את הנקודות בהן עלינו להשתפר בכדי להצליח יותר, ואנו נוכל להתקדם צעד אחרי צעד, עקב בצד אגודל.

יש לזכור, כי את ההצלחה – לא ניתן לבחון במדד אבסולוטי. הלא רבי ישראל סלנטר כבר היה אומר, כי ייעודו של כל אדם – נקבע על פי היכולות והכישורים שלו! כלומר: מה שנחשב כהצלחה עבור פלוני – עשוי להיחשב ככישלון עבור אלמוני, וכך גם להיפך. משום כך, כאשר אנו מבקשים להעריך את מצבנו שלנו, ולבחון את הצלחתנו – עלינו לערוך את ההשוואה רק מול היכולות והכישורים שלנו, שיעניקו לנו מדד ריאלי באשר למידת הצלחתנו ביחס למצופה מאתנו, וממילא – גם יסייעו לנו לבסס את ההערכה שלנו ביחס לעצמנו.

זהו, אפוא, כלי ראשון שביכולתו לסייע לנו לבנות הערכה עצמית וביטחון עצמי, ולדחוף אותנו להצלחה. אולם מלבדו, נזכיר כלי נוסף, שאף הוא עשוי להיות יעיל ביותר.

אחד האמצעים היעילים ביותר לצורך שיפור הביטחון העצמי, הינו תרומה לחברה. העזרה לאחרים עשויה לגרום לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו, ולזכות בתחושת עוצמה וחוזק. העזרה לזולת מעצימה בראש ובראשונה אותנו, עוד לפני שהיא תורמת את תרומתה לזולת הנעזר על ידנו.

מכאן ואילך, הדברים כבר עשויים להתגלגל מאליהם: עזרה לזולת יוצרת העצמה עצמית, העצמה מאפשרת מיצוי טוב יותר של היכולות, מיצוי היכולות מגביר את הביטחון העצמי, מה שמאפשר לנו להיות יעילים יותר וגם לתרום לסביבה יותר, וכן הלאה...

ביטחון עצמי ותחושת יכולת הן לא מותרות לאדם אלא חובה, הגאון הרב מאיר חדש היה אומר על עשיו

שיעקב מכר לו את הבכורה, ולמה? בגלל שעשיו אמר הנה אנוכי הולך למות... אני אמות מהבכורה. בעבר, הבכור היה הכהן שעובד בבית המקדש. עשיו חשש שמא לא יעבוד כראוי ולא יצליח בעבודה המורכבת של עבודת בית המקדש (גמרא סנהדרין), ולכן אמר "אני אמות מהעבודה"... בגלל שיש כל כך הרבה פרטים ופרטי פרטים, הוא לא האמין בעצמו שיוכל לעבוד במקדש, ולכן היה מוכן למכור את הבכורה. ואחרי שמכר אותה כדי להרגיע את המצפון שלו, הוא גם ביזה אותה (ויבז את הבכורה), כדי להרגיש טוב עם עצמו שהוא עשה את המהלך הנכון. סגנון של אידיאליזציה - לא רק מכרתי את היקר, אלא זה בכלל לא יקר, ואני הרווחתי מזה. בכך הוא מרחיק את רגשות האשמה שעוד יכלו לתקן את המצב.

כמה חשוב הוא הביטחון העצמי של האדם, שיאמין שהוא כן יכול להצליח.

רוצים לדעת איך לפתח את הביטחון העצמי ולא לשקוע בדאגות? בואו ללמוד על כך בסדנה של הרב אייל אונגר ב"קמפוס היהודי".