הרב זמיר כהן - איך מרגילים את הילד לקום בבוקר?

שאלה: ילד שמתקשה לקום בבוקר, מהי הדרך הנכונה להעירו ללא מתחים וחיכוכים?

תשובה: הורה הנוהג לעמוד בכל בוקר כשוטר ליד מיטת הילד, ואינו זז משם עד שיקום, טועה הוא. ובפרט אם גם אינו מרפה מהילד בדיבורו ומציק לו במילים עד שרואה את הילד מתעורר וקם (בפנים נפולות וזעופות בדרך כלל...) ומתלבש.

הורה כזה הרוויח אמנם את הטווח הקצר, אולם איבד את הטווח הארוך. הוא סבור שהצליח להשיג את מטרתו, שהרי הנה הרוויח את קימת הילד היום, אך איבד את חינוך הילד למשמעת עצמית, ולקימה בזמן מתוך לקיחת אחריות על סדר יומו.

הנכון הוא לפנות לילד בשמו ברכות, להוסיף מילים נעימות כמו: "בוקר טוב", "איזה יום יפה היום", "שבת נפלאה", או במנגינה נעימה: ״ילדים מתוקים, קומו לעבודת הבורא. ילדים נפלאים, קומו לעבודת הבורא״. אחר כך לנקוב בשמו של הילד שלא התעורר, בתוספת המילים הנ"ל. וכאשר רואים שהילד פקח את עיניו והתעורר, יצא ההורה מהחדר או לכל היותר יוסיף כמה מילים: "אני ניגש/ת למטבח להכין לך... בינתיים תיטול ידיים תתלבש ותתארגן".

לאחר כחמש דקות יש לחזור אל החדר ולהעיף לתוכו מבט חטוף מבחוץ ולוודא שהילד קם. אם עדיין הוא ישן, יש להיכנס שוב לחדר והפעם לנקוב מיד בשמו, בתוספת כמה מילות עידוד ברורות אודות הצורך לקום, ועדיין בנועם. כגון: ״יוסי, בוקר טוב, צריכים לקום!״. ומשזיהינו ששמע את המילים שנאמרו, לצאת שוב מיד. ואם כשחזרנו בשלישית הוא עדיין ישן, להוסיף ולומר בקול תקיף יותר: ״יוסי, חשוב שתקום כדי שלא תאחר ותפסיד את ההסעה!״. ״השעה כבר 7:10, צריך לקום!״ 

אם אין לילד סיבה מיוחדת שלא לקום, הוא בוודאי יקום.

לעומת זאת, הורה לחוץ שעם היכנסו בבוקר לחדר הילדים מעיר את הילד משנתו בנזיפה, יוצר בלב הילד את התחושה שאם יקום יכנס מיד לאווירה עכורה. בכך הוא רק מעודד אותו להמשיך לישון כדי לא להיכנס למציאות העגומה הזו (ובפרט אם ההורה משתמש במילים העלולות לגרום ליצירת דימוי עצמי נמוך אצל הילד: "תפסיק להיות עצלן! כל בוקר אתה לא קם בזמן! תמיד אתה מאחר!" מילים מסוג זה גורמות לילד נזק לכל החיים). אבל כאשר הפתיח היה נעים, והילד קיבל את המסר שסומכים עליו ובוטחים בו שיקום, הוא יקום בהרגשה טובה, גם אם ההורה נאלץ לבסוף להרים מעט את קולו כדי שיקום. משום שכעת הילד יודע: הטון הגבוה במעט, היה מוצדק. והוא אינו נפגע.

*

שאלה: ומה עושים כאשר עד היום לא נהגנו כראוי וכל יקיצה התחילה בנזיפות? אמנם כאשר הילד היה בגיל הגן ועד כיתה ג׳ לא הייתה לו ברירה והוא לבסוף היה קם, אבל עכשיו, כשהוא כבר בכתה ד׳, כל בוקר רווי מתחים וצעקות בחדרו. הוא קם עצוב, פגוע וכעוס, ויוצא לבית הספר בפנים חמוצות, וגם אנו ההורים מאוכזבים מצורת התחלת היום. מה בידינו לעשות כהורים כדי לתקן את טעותנו בעבר וליצור אווירה נעימה בעת הקימה?

תשובה: יש למצוא שעה מתאימה בשעות אחר הצהריים של אחד הימים, כשהילד רגוע וכך גם ההורה שתפקידו להעירו בבוקר, ולומר לו בשלווה: ״יוסי, אתה פנוי לשיחה? יש נושא חשוב שרציתי שנדבר עליו״. 

וכשמתיישבים יחד, לומר לו בטון אוהב את המילים הבאות: ״אתה יודע עד כמה אני אוהב/ת אותך. אני מבין/ה שבבוקר קשה לקום, אבל נסכם כעת מהו הסדר המועדף עליך בקימה. כמה פעמים אתה רוצה שאעיר אותך ולא אשוב אחר כך לחדרך. בעבר, כשלא היית כל כך בוגר ואחראי, הערתי אותך פעמים רבות בכל בוקר. אבל היום נראה לי שאפשר לסמוך עליך להחליט לבד. אתה רוצה שאעיר אותך רק שלוש פעמים ואניח לך אחר כך? תעדיף בהפרשים של חמש דקות או של עשר דקות? אעשה כפי שתבחר, ואני סומך עליך". 

לעיתים יש להוסיף עצה להשתדל להיכנס לישון בשעה מוקדמת יותר, כדי להקל יותר את הניסיון בקימה.

הניסיון יהיה קשה לשני הצדדים בימים הראשונים. אולם הורה שיעמוד בעקביות במה שסוכם, יגלה בדרך כלל ילד שלוקח לבסוף אחריות עצמית על קימתו. משום שגם אם בימים הראשונים הוא ימשיך לישון ויאחר עקב כך לבית הספר, לא תהיה לו ברירה והוא יאלץ בשלב מסוים להיכנס לשגרת קימה בזמן. על ההורים להקפיד כל אותם הימים לא להטיח בו מילים בשעות היום על עצלנותו ועל איחוריו לבית הספר, אלא לכל היותר להביע השתתפות בצערו ללא שמחה לאיד, בתוספת מילות ביטחון כי בוודאי שאפשר לסמוך עליו לקום בזמן.

נציין, כי במקרים קיצוניים של איבוד מוטיבציה לקום בזמן, וחוסר אכפתיות מצד הילד מביקורת ונזיפות המורים על איחוריו, יש לבדוק היטב מה גרם לילד להגיע למצב כה קיצוני, ולטפל בשורש הבעיה. שהרי כל אדם שאינו מוצא טעם וסיבה לקום בבוקר, ואדיש לביקורת סובביו, עובר ללא ספק חוויה פנימית קשה המחייבת התייעצות עם מומחים והתייחסות מעמיקה.

המאמר מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "המדריך המלא לחינוך ילדים". להזמנה לחצו כאן.