שנתיים אחרי מות בנה הפעוט במעון: ענת דייגי יוצאת למאבק חריף על הפיקוח 

זה קרה בפברואר 2017. לכאורה, יום רגיל נוסף במעון של דויד בנם - אליו הוא הובא כשהוא בריא לחלוטין בשעות הבוקר. אלא ששעות ספורות לאחר מכן, כשענת אמו הגיעה לאסוף אותו מוקדם יותר בשל טענת הגננת על כאבי השיניים מהם הוא סובל, חשכו עיניה.

"ראיתי שיש ניידת של מד"א, וכשהגננת ראתה אותי היא צעקה לי: 'מסכנה, מסכנה'. חשבתי לעצמי: 'אני מסכנה?'. לקחו אותנו ישר לבית החולים, ובדרך אמרו בקשר שאין צורך להפעיל צ'קלקה. אמרתי לארז בעלי לעזוב הכל ולבוא, ואז בישרו לנו שדויד כבר לא בחיים. רק אחר כך הבנתי שכנראה הוא לא היה בחיים כבר הרבה זמן", את הדברים הללו אמרה ענת דייגי בראיון ל'ווינט', שנעשה עמה מיד לאחר האסון הכבד. 

היום, שנתיים לאחר מכן, היא יוצאת למאבק חריף להגברת הפיקוח בגני הילדים ובמעונות היום - למרות שעל הדרך מתגלה לדבריה חוסר צדק משווע. "המדינה לא חושבת שחיי תינוקות מספיק חשובים בשביל לפחות לחקור כראוי", היא אומרת כיום בשנית לאולפן 'ווינט', לאחר שנכנסה לעובי הקורה והבינה שהמערכת רחוקה מלפעול נכונה. 

"אני מאמינה שהוא נחנק ושהגננת הייתה שם לבדה"

"אף אחד לא ישאל את הגננת מדוע סיפרה שהוא עוד היה בחיים כשקלטה שפניו סגולים, וגם לא ישאלו אותה איך ייתכן שהייתה לבד עם שמונה תינוקות ועוד סיפרה שנרדמה", מזדעקת דייגי, שבימים אלו פונה אל מפלגות שונות במטרה לקדם את הנושא החשוב.

"אני מאמינה שהוא נחנק ושהגננת הייתה שם לבדה, בניגוד לכל ההבטחות שלה. אני מאמינה שהיא הייתה בקצה כוחותיה לטפל בשמונה ילדים קטנים שצריכים עזרה, לא היה לה כבר כוח".

ואז הגיעה תורן של השאלות, והיו לה הרבה - אך הן נפלו על אוזן ערלה. איש לא באמת יכול היה לספק את התשובות שכל כך שיוועה אליהן. "שאלתי את כל השאלות, הייתה לי רשימה מסודרת ונשארתי מול שוקת שבורה. נדהמתי לגלות שזה היה לגמרי חוקי שהיא הייתה שם לבד, לגמרי חוקי שלא היה שם לחצן מצוקה... אני לא יכולה להסביר את עוגמת הנפש כשגיליתי שכל זה חוקי. אנחנו מדברים על תינוקות רכים, וזה לא להאמין שהמדינה שלנו ממשיכה להתנהל ככה".

בד בבד מביעה דייגי תקווה כי המפלגות שמתמודדות בבחירות - יחרטו על דגלן את הנושא החשוב, יילחמו עליו וישיגו את הרפורמה הרצויה.