שכל אנושי מול דעת תורה: כשגם הגנב קורא לאלוקים

בְּסֵפֶר "אִישׁ צַדִּיק הָיָה" עַל הַצַּדִּיק רַבִּי אַרְיֵה לֵוִין זַצַ"ל מְסֻפָּר שֶׁבְּהִתְקַשְּׁרוּתוֹ וְעִדּוּדוֹ עִם אַחַד הָאֲסִירִים הֵחֵל רַבִּי אַרְיֵה זַצַ"ל לְעַנְיְנוֹ בִּשְׁמִירַת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. לְרֹב עֲדִינוּתוֹ שֶׁל רַבִּי אַרְיֵה, כַּמּוּבָן שֶׁלֹּא סֵרֵב אוֹתוֹ אָסִיר לְקַבֵּל עָלָיו עֹל תּוֹרָה וּמִצְווֹת מִלְּבַד... הֲנָחַת תְּפִלִּין. וְכָךְ אָמַר לוֹ הָאָסִיר: כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה, אֲפִלּוּ מִצְווֹת חֲמוּרוֹת, רַק לֹא תְּפִלִּין...

הִתְפַּלֵּא מְאֹד רַבִּי אַרְיֵה, וַחֲקָרוֹ לְאוֹתוֹ אָסִיר וְכִי מַה קֹּשִׁי יֵשׁ בַּהֲנָחַת תְּפִלִּין? מַדּוּעַ הִנְּךָ נִרְתָּע מֵהֲנָחַת תְּפִלּין? הֱשִׁיבוֹ הָאָסִיר, שֶׁלִּהְיוֹת שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בַּכֶּלֶא מִסִּבַּת רָצְחוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ, הֵיאַךְ יָנִיחַ תְּפִלִּין קְדוֹשׁוֹת עַל יָד שֶׁרָצְחָה נֶפֶשׁ...?!

זוֹהִי אָכֵן דַּעַת אֱנוֹשׁ, אוּלָם מַה דַּעַת תּוֹרָה בְּמִקְרֶה כָּזֶה? וְכִי רוֹצֵחַ פָּטוּר מִתְּפִלִּין? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא, וּמַדּוּעַ? אַדְּרַבָּא, אִם לֹא תְּתַקֵּן עַתָּה אֶת מַעֲשֶׂיךָ הַנִּפְשָׁעִים- אֵימָתַי תְּתַקְּנֵם? אָנוּ בְּעוֹלָם שֶׁל תִּקּוּן. הַבּוֹרֵא בְּאַהֲבָתוֹ לְעַמּוֹ הֵיטִיב עִמָּהֶם טוֹבָה גְּדוֹלָה לְהַמְצִיא לָהֶם מָנוֹס מִפַּח פִּשְׁעֵיהֶם- כִּלְשׁוֹן רַבֵּנוּ יוֹנָה, וְאֵין שׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁחוֹסֵם לָאָדָם מִלָּשׁוּב.

נֶאֱמַר בַּפָּסוּק (במדבר כג, כא): "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל, ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: לֹא הִבִּיט- הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אָוֶן שֶׁבְּיַעֲקֹב; כְּשֶׁהֵן עוֹבְרִים עַל דְּבָרָיו, אֵינוֹ מְדַקְדֵּק לְהִתְבּוֹנֵן בְּאַנְוִיּוּת [לְשׁוֹן אָוֶן] שֶׁלָּהֶם וּבַעֲמָלָן [לְשׁוֹן עֲבֵרָה] שֶׁהֵם עוֹבְרִים עַל דָּתוֹ. ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ- אֲפִלּוּ הֵן מַכְעִיסִין וּמַמְרִין לְפָנָיו, אֵינוֹ זָז מִתּוֹכָן. וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ- לְשׁוֹן חִבָּה וְרֵעוּת.

וּמוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (רבה כ, טז): בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, לִגְיוֹן שֶׁמָּרַד בְּמַלְכּוֹ- חַיָּב מִיתָה, וְאֵלּוּ כָּפְרוּ בּוֹ וּמָרְדוּ בּוֹ וְאָמְרוּ "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל"- לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכַלּוֹתָן?! אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לֹא זָז מֵחִבָּתָן.

וְיֵשׁ לְהָבִין, הֲלֹא יָדוּעַ שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וַתְּרָן, וְכַמְבֹאָר בַּגְּמָרָא (בבא קמא נ), וּמֵעִקַּר יְסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁהָאָדָם נִדּוֹן עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט מִמַּעֲשָׂיו, וּמַהוּ, אִם כֵּן, "אֵינוֹ מְדַקְדֵּק אַחֲרֵיהֶם לְהִתְבּוֹנֵן בָּאָוֶן שֶׁלָּהֶם"?

אוּלָם יוּבַן הָעִנְיָן עַל פִּי בֵּאוּר שֶׁל הָרַב "נְתִיבוֹת שָׁלוֹם" מִסְּלוֹנִים, שֶׁכַּאֲשֶׁר יְהוּדִי שָׁבוּר וְרָצוּץ בְּעֵת הֲלִיכָתוֹ לַעֲבֵרָה וְלִבּוֹ דַּוַּי עָלָיו שֶׁיִּצְרוֹ מַכְשִׁילוֹ, אֲזַי עַל אֶחָד שֶׁכָּזֶה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְרַחֵם וּמַאֲרִיךְ אַפּוֹ עִמּוֹ.

וְזֶהוּ בֵּאוּר הַפָּסוּק: "לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל"- אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְדַקְדֵּק בַּעֲבֵרוֹת שֶׁל מִי? שֶׁל זֶה שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה- "ה' אֱלֹקָיו עִמּוֹ", זוֹכֵר שֶׁהִנּוֹ מַקְצִיף לַה' וְלִבּוֹ שָׁבוּר בְּקִרְבּוֹ- "וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ". תְּרוּעָה מִלְּשׁוֹן שִׁבָּרוֹן, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְחוֹטֵא זֶה שִׁבָּרוֹן מֵחֲמַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים. עִם אֶחָד שֶׁכָּזֶה אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מְדַקְדֵּק לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ מִיָּד, אֶלָּא מְרַחֵם עָלָיו וּמְחַבְּבוֹ וּמַמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיָּשׁוּב.

וְעַל פִּי זֶה יוּבְנוּ הֵיטֵב דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּרָכוֹת (סג ע"א): דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא, אֵיזוֹהִי פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁכָּל גּוּפֵי תוֹרָה תְּלוּיִין בָּהּ? "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ" (משלי ג, ו). אָמַר רָבָא, אֲפִלּוּ לִדְבַר עֲבֵרָה. וְהַנֻּסְחָא בָּ"עֵין יַעֲקֹב": אָמַר רַב פַּפָּא, הַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי, גַּנָּבָא אַפּוּם מַחְתַּרְתָּא- רַחֲמָנָא קָרֵי. תַּרְגּוּם: הַגַּנָּב כְּשֶׁהִנּוֹ חוֹתֵר בַּמַּחְתֶּרֶת לִגְנֹב, קוֹרֵא לֵאלֹקָיו.

וְהוּא פֶּלֶא, הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לְקַיֵּם "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" גַּם לִדְבַר עֲבֵרָה? מַה שַּׁיָּךְ לָדַעַת אֶת ה' גַּם בְּדֶרֶךְ עֲבֵרָה, וּכְדֻגְמַת הַגַּנָּב שֶׁקּוֹרֵא לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּעֵת גְּנֵבָתוֹ, הֲיִתָּכֵן?!

אֶלָּא לְהָאָמוּר מְבֹאָר. חֲזַ"ל מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר תּוֹקֵף הַיֵּצֶר אֶת הָאָדָם וְרוֹאֶה הָאָדָם שֶׁיִּצְרוֹ תַּקִּיף וְחָזָק עָלָיו, יִזְכֹּר שֶׁהוֹלֵךְ הוּא לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה לֹא טוֹב וְשֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁבוּר וְנִדְכֶּה עַל הֱיוֹתוֹ נִכְנָע לְיִצְרוֹ, וְזֶה בְּעֵת הָעֲבֵרָה לִבּוֹ יְהֵא דַּוַּי עָלָיו עַל מַעֲשֵׂהוּ. וְזֶה "בְּכָל דְּרָכֶיךָ"- וַאֲפִלּוּ לִדְבַר עֲבֵרָה- "דָעֵהוּ", דַּע אֶת ה'. זָכְרֵהוּ שֶׁהוּא רוֹאֶה אוֹתְךָ בְּמַעֲשֶׂיךָ וּתְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיְּשִׁיבְךָ אֵלָיו.

בִּטָּחוֹן בַּה' לֹא יִתָּכֵן, רַק מִתּוֹךְ תְּחוּשָׁתֵנוּ בּוֹ כְּ"אָבִינוּ"

יֶשְׁנָהּ מִצְוָה שֶׁהִנָּהּ עִקָּרִית וִיסוֹדִית בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וְהִיא לִבְטֹחַ בַּה'. וְכֵן מֵבִיא הַגְּרָ"א בְּמִשְׁלֵי (כה) שֶׁעִקַּר תַּכְלִית הַמִּצְווֹת שֶׁנִּבְטַח בֵּאלֹקֵינוּ. וּמַהוּ הַבִּטָּחוֹן?

מְבָאֵר רַבֵּנוּ יוֹנָה (משלי ג), שֶׁיְּקַוֶּה לַה' תָּמִיד, וְגַם כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה שֶׁהִנּוֹ בְּמַצָּב שֶׁל חֹשֶׁךְ וְאֵין שׁוּם סִכּוּי לְאוֹר בִּישׁוּעָתוֹ- לֹא יְאַבֵּד תִּקְוָתוֹ מִבּוֹרְאוֹ, שֶׁכֵּן אֵין מַעְצוֹר לַה' מִלְּהוֹשִׁיעַ בֵּין רַב לִמְעַט.

זֶה הַמַּבִּיט עַל הַבּוֹרֵא כְּמֶלֶךְ בִּלְבַד, רָחוֹק הוּא מִלִּבְטֹחַ בַּה', שֶׁכֵּן חָשׁ הוּא: מַה לּוֹ לְמֶלֶךְ רָם וְנִשָּׂא שֶׁיָּחוּשׁ לְעֶזְרָתוֹ שֶׁל אֶזְרָח אֻמְלָל, שֶׁכֵּן מִטֶּבַע הָעוֹלָם הָאֶזְרָח חָשׁ מְרֻחָק מֵהַמֶּלֶךְ.

וּבְיוֹתֵר כַּאֲשֶׁר חוֹטֵא הָאָדָם, שֶׁאָז בְּוַדַּאי מְאַבֵּד בִּטְחוֹנוֹ בְּבוֹרְאוֹ מִכֹּל וָכֹל, שֶׁכֵּן חוֹשֵׁב הוּא: מַה לּוֹ לְמֶלֶךְ לָבֹא לְעֶזְרַת אֶזְרָח כְּשֶׁהִנּוֹ עֲבַרְיָן בִּמְדִינָתוֹ...

אוּלָם זֶה הֶחָשׁ אֶת הַבּוֹרֵא כְּ"אָבִינוּ", וְאַבָּא הֲלֹא לְעוֹלָם מֵחִישׁ עֶזְרָתוֹ לִבְנוֹ, וְאַף כְּשֶׁבְּנוֹ סָטָה מֵהַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה, לְעוֹלָם הָאָב חָשׁ בִּכְאֵבוֹ עַל בְּנוֹ- הֵן מִתּוֹךְ רַחֲמָנוּת עָלָיו, וּכְדִבְרֵי הַמִּשְׁנָה (סנהדרין פ"ו מ"ה): "אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מָה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת? קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי", וּמְבֹאָר שָׁם בַּמִּשְׁנָה שֶׁזֶּה אַף בְּרָשָׁע, וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּכָל אָדָם, וְהֵן מִפְּנֵי שֶׁבְּכָךְ יֵשׁ סִכּוּי שֶׁהַבֵּן הַחוֹטֵא יָשׁוּב לְאָבִיו, שֶׁכֵּן יִרְאֶה שֶׁעַל אַף רִשְׁעוּתוֹ אָבִיו לֹא מֵסִיר חַסְדּוֹ מִמֶּנּוּ, וְאָז יִמַּס לְבָבוֹ וְיָשׁוּב.

וְהוּא שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (ילקוט תהלים) עַל הַפָּסוּק (תהלים לב, י) "רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ"- אֲפִלּוּ רָשָׁע וּבוֹטֵחַ בַּה'- חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ.

וְהוּא תֵּמַהּ, הֲיִתָּכֵן רָשָׁע וּבוֹטֵחַ בַּה'?! הֵיאַךְ יָעֵז הָרָשָׁע לִבְטֹחַ בַּה'?

שְׁאֵלָה זוֹ נִשְׁאֶלֶת לְמִי שֶׁחָשׁ אֶת הַבּוֹרֵא כְּ"מֶלֶךְ" בִּלְבַד, אוּלָם לְזֶה הֶחָשׁ אֶת הַבּוֹרֵא גַּם כְּ"אָב", לֹא תֻּקְשֶׁה קוּשְׁיָא זוֹ.

הָאָב מְרַחֵם וְחָס עַל בְּנוֹ אַף שֶׁהִנּוֹ רָשָׁע, וְאִם כֵּן, זֶה הַיּוֹדֵעַ שֶׁהַבּוֹרֵא הוּא גַּם אָבִיו, לא יִמְנַע עַצְמוֹ מִלִּבְטֹחַ בַּה' בְּכָל מַצָּב.

יֵשׁ לְהַדְגִּישׁ, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֵינוֹ וַתְּרָן, וְכַמּוּבָא בִּגְמָרָא בָּבָא קַמָּא נ עַמּוּד א: "כָּל הָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וַתְּרָן הוּא- יִוָּתְרוּ חַיָּיו". הַכַּוָּנָה- יֵחָתְכוּ חַיָּיו. כְּלוֹמַר, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּהֶחְלֵט לֹא מְוַתֵּר, אוּלָם אִי-וִתּוּר זֶה, זֶהוּ בְּעֶצֶם הַחֶסֶד וְהָרַחֲמָנוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁיֶּשְׁנָהּ עַל הָאָדָם, שֶׁכֵּן וִתּוּר מוֹרֶה עַל אָזְלַת יָד, מִסְכֵּנוּת, וּלְעוֹלָם אֵין הַבּוֹרֵא חָפֵץ שֶׁבָּנָיו יַגִּיעוּ לְמַצָּב שֶׁהַמִּסְכֵּנוּת תַּצְדִּיק לָהֶם אֶת מֶחְדְּלֵיהֶם, שֶׁכֵּן הַמֶּחְדָּלִים מֻצְדָּקִים לְזֶה שֶׁאֵינוֹ שָׁפוּי, מְיֹאָשׁ, מְדֻכָּא וְכַיּוֹצֵא, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חָפֵץ שֶׁנֵּצֵא זַכָּאִים בַּדִּין מִתּוֹךְ שֶׁאָנוּ שְׁפָלִים שֶׁכָּאֵלֶּה, אֶלָּא אַדְּרַבָּא, רְצוֹנוֹ שֶׁעַל אַף מֶחְדָּלֵינוּ נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֶפְשָׁרוּת הַנִּפְלָאָה שֶׁנָּתַן לָנוּ הַבּוֹרֵא שֶׁהִיא "תְּשׁוּבָה", וּבְתִקּוּן מַעֲשֵׂינוּ נַחֲזֹר לְאֵיתָנֵנוּ וּכְגִבּוֹרִים מְנַצְּחִים נֵחָשֵׁב.

וּבִכְדֵי לְהַמְחִישׁ שֶׁאֲפִלּוּ רָשָׁע יֵשׁ לוֹ מָקוֹם לִבְטֹחַ בַּה', מְבִיאָה עַל כָּךְ הַגְּמָרָא הַמְחָשָׁה (ברכות סג ע"א בעין יעקב), שֶׁכֵּן הַגַּנָּב, גַּם כְּשֶׁהוּא חוֹתֵר מַחְתֶּרֶת וְגוֹנֵב, קוֹרֵא לֵאלֹקִים שֶׁיַּעְזְרֵהוּ. וְלִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ, הֲיִתָּכֵן?! אֵיזֶה גַּנָּב נוֹרְמָלִי יִתְפַּלֵּל לַה' שֶׁיַּעְזְרֵהוּ וְיַצִּילֵהוּ מִגְּנֵבָתוֹ? וְעוֹד, מַה בָּאָה כָּאן הַגְּמָרָא לְלַמְּדֵנוּ, וְכִי נָכוֹן הוּא כָּךְ לִנְהֹג בִּשְׁעַת גְּנֵבָה?

אוּלָם כָּאָמוּר, אָב כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ שֶׁבְּנוֹ חוֹתֵר מַחְתֶּרֶת וְגוֹנֵב, בְּוַדַּאי שֶׁצַּעֲרוֹ גָּדוֹל, אוּלָם חָשׁ הוּא בַּכְּאֵב בְּאִם יִשְׁמַע שֶׁבְּנוֹ נִתְפַּס וְקִבֵּל מַכּוֹת, שֶׁכֵּן בִּרְצוֹנוֹ שֶׁבְּנוֹ יָשׁוּב לְלֹא מַכּוֹת. וְזֶה שֶׁמְּבַקֵּשׁ הַגַּנָּב: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁמַּעֲשַׂי רָעִים, אוּלָם הַאֲרֵךְ נָא אַפְּךָ עִמִּי וְהַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֶתְעוֹרֵר לִתְשׁוּבָה בְּדֶרֶךְ נֹעַם וְשֶׁלֹּא יִתְפְּסוּנִי זֶה עַתָּה וְיִשְׁבְּרוּ עַצְמוֹתַי...

הַגְּמָרָא נָתְנָה כָּאן הַמְחָשָׁה קִיצוֹנִית, לְהוֹרוֹת שֶׁבְּשׁוּם מַצָּב לֹא יִמָּנַע הָאָדָם מִלִּבְטֹחַ בַּה', כָּךְ שֶׁזֶּה הָרוֹאֶה אֶת הַבּוֹרֵא כְּאָב, לֹא נִמְנָע לְעוֹלָם מִלִּקַּח תִּקְוָה בּוֹ וּלְקַוּוֹת לַבּוֹרֵא שֶׁיּוֹשִׁיעוֹ גַּם בְּאֶפֶס מַצָּב שֶׁל יְשׁוּעָה, שֶׁכֵּן הַבּוֹרֵא לֹא מְשֻׁעְבָּד לְמִקְרִים וּלְסִבּוֹת וְכֵן לֹא לְמַצַּב הָאָדָם כְּפִי הַנִּרְאֶה לָנוּ, וּלְעוֹלָם בְּיָדוֹ לְהוֹשִׁיעַ וּלְכָל אָדָם, לָרָעִים וְלַטּוֹבִים, שֶׁכֵּן כֻּלָּם בָּנָיו.

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.