הרב זמיר כהן - איך מחנכים ילד שגונב או משקר בשיטתיות?

שאלה: כיצד יש להגיב ולחנך ילד הגונב בקביעות או משקר בשיטתיות?

תשובה: בדרך כלל, ההורים המזועזעים אינם מוצאים מנוח לנפשם, ומתוך סערת רוחם עלולים להגיב במילים בוטות שרק יגרמו לילד להשלים עם התווית השלילית שהודבקה לו. לכן המילים: "אתה גנב" או "אתה שקרן", ישיגו את המטרה ההפוכה מחינוך הילד לצדק וליושר. (ראה על כך בהרחבה בפרק "כללים במתיחת ביקורת"#).

טוב יעשו ההורים אם המתאים מביניהם לשיחה עם הילד, ייקח את הילד לשיחה שקטה ורצינית, וידבר במבט ממוקד בעיני הילד, בעיניים ובטון דיבור רוויי אהבה וכאב, ובמילים ברורות:

"ראה יוסי, אתה יודע שהדברים שאמרת לפני שעה, אינם מדוייקים. הרהרתי אם לשוחח אתך על כך, אבל אתה בני ואני אוהב/ת אותך ורוצה בטובתך. 

אין היתר, וגם לא כדאי ולא טוב להתרגל לומר דברים שאינם אמת. מי ששמו מתפרסם כאדם שאי אפשר לסמוך על דבריו, גם כשהוא אומר אמת אף אחד כבר לא מאמין לו, וחבל. אתה הרי ילד נפלא וטוב לב ובדרך כלל מדבר אמת. אבל חשוב שתרגיל את עצמך לדבר רק אמת. מאמירת אמת לא מפסידים גם אם בתחילה זה נראה כך. כולם מעריכים אנשי אמת ואני מבטיח/ה לך שכשתספר את האמת אעשה כל מה שאוכל שלא תפסיד מכך".

כעת ניתן להוסיף לילד סיפור לחיזוק:

"אתה בוודאי מכיר את הסיפור על הנער הרועה שנהנה להזעיק לשווא את בני הכפר בקריאות "זאבים! זאבים באים לטרוף את העדר!" וכשכולם רצו במקלותיהם וקלשוניהם לעוזרו, פרץ בצחוק. אך כאשר פעם אחת באו באמת זאבים והוא פתח בזעקות והתחנן לעזרה, איש כבר לא בא לעזרתו". 

ולסיים בפנייה שכולה אהבה, במילים שקטות:

"שמור על דיבור אמת".

נשיקה בראשו, ויציאה מהחדר.

הילד המוצא עצמו לפתע לבד בחדר, יהרהר דקה או שתיים במה ששמע, ויפנים את המסר באיכות גבוהה יותר מכל צעקה ודיבורי זעם.

ואם שוב נתפס בשקר, יגביה ההורה את קולו ויאמר במילים קצרות בפנים כעוסות וכאובות יחד: "כבר דיברנו על זה, נכון? אני רוצה לשמוע רק אמת!"

וכך מידי פעם יעורר את העניין בשיטת השמאל דוחה וימין מקרבת, עד שדיבורי אמת יהיו חלק מאישיותו של הילד ומידת האמת תלווה אותו לכל ימי חייו.

* * *

ואם נתפס גונב כמה וכמה פעמים, אף כאן, חלילה להורה להטיח בו: "אתה גנב חסר תקנה!", "כל הדיבורים אתך לא הועילו, ולא ייצא ממך שום דבר מלבד גנב שכולם ישנאו אותו!"

אלא יסביר לו בכאב ובאהבה ובסגנון הדברים האמורים לעיל, את הסכנה שבהרגל לקחת את שאינו שלו, את הריחוק החברתי ממי שמתפרסם כשולח יד בממון אחרים, וימצא זמן מתאים ליידעו שעל עוון גזל חוזרים בגלגול. ובמקביל, על ההורה להעניק כמיטב יכולתו לילד את כל צרכיו בשפע, באופן שלא יחסר לו דבר שיעורר בו מחשבה להשיגו באיסור.

ואם הילד מספר שחבר נתן לו, בעוד לנו ברור כי הוא לקח מחברו ללא רשות, יאמר לו אחד ההורים: "אני אבקש מאבא/מאמא להתקשר לחבר שנתן לך, ולבדוק מדוע הוא לא שמר את זה לעצמו?" ולהמשיך את השיחה בתבונה ומתוך שיקול דעת כדי להרתיע להבא. ואם יתברר בוודאות כי אכן החפץ נלקח מחברו ללא רשותו, יושב החפץ לבעליו מבלי להשפיל את הילד.  

יש להוסיף עוד, שכאשר מתברר שהילד לוקח מאחרים ללא רשות, על ההורים לבדוק את עצמם אם חסר לילד מה שיש לחבריו, או אולי חום ואהבה אותם הוא משלים בדרך זו. גם השיח בבית צריך להיבדק, אם אינו יוצר אווירה של עוני ומחסור. אווירה כזו עלולה מאוד ליצור אצל הילד דחף להשלים בגנבה את החסר לו, מתוך הוראת היתר לעצמו שמדובר באילוץ מוצדק ודרך ליצירת שוויון בעולם. לכן, גם אם המצב הכלכלי בבית קשה, על ההורים לעשות כל שבידם כדי שהדבר לא יבלוט, ובוודאי לא לנזוף בילד המבקש משהו במילים: "אתה יודע שאין לנו כסף, למה אתה מבקש??" אלא יאמרו: "החודש היו לנו הוצאות רבות, אולי בחודש הבא". וימצאו תחליפים זולים שישמחוהו, לבל יגדל בתחושת מסכנות.

המאמר מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "המדריך המלא לחינוך ילדים". להזמנה לחצו כאן.