"מה זאת אומרת הם ישנים אצלכם? כאילו, כולם? כל השבת?" – איה קרמרמן נודדת

כשמנסים לחזור בתשובה-- בעצם רגע, עצור. אין קונספט כזה "מנסים לחזור בתשובה". אני מוכנה להמר שלא קיים ביקום, על כל שנות ההיסטוריה שלו, אדם חילוני שקם בבוקר ומשום מקום גמל בליבו שהיום זה היום שבו הוא הופך לדוס. לא היה כדבר הזה. לא קמתי בוקר אחד, השתעממתי מחיי ועשיתי גוגל "איפה קונים שאבעס". זה לא קורה. יש שני מצבי קיום למי שחוזר בתשובה. המצב הראשון הוא חוסר רצון מוחלט לחזור בתשובה, והמצב השני הוא הכחשה טוטלית לגבי מסלול ההמראה שעליו הוא עומד. כולנו חשבנו שנצליח לפצח את נוסחת הקסם של איך להיות גם וגם. דתי וחילוני, שומר מצוות ונוסע לבטן-גב בקופיפי. לעיתים נדירות יש סייעתא דשמיא ולא רק שהשם פותח בפניך את נתיב ה"שובה אליו", אלא גם אתה מצליח להסיר בקלות ובלי צורך בקרצוף עם ברזלית את כל ההתנגדויות. זה כל כך נדיר שעוד לא פגשתי בני מזל כאלה.

כל חוזר בתשובה, כזה שכבר מצליח להודות שהוא חוזר בתשובה, יכול לשלוף מהארסנל אלף סיפורי בלתמ"ים, סיטואציות די קיצוניות, בהן השם העמיד אותנו בסוג של מבחן. לא יודעת מה הקטע הזה, אבל השם כנראה מעביר בעלי תשובה איזה מסלול הזוי של מיני הרפתקאות עד לסיום מסלול, לא שהגעתי לסיום הזה עדיין. אני לא יכולה להסביר בכמה סיטואציות הזויות הייתי, כאלה שבמיליון שנה לא הייתי מאמינה שאהיה.

בתהליך התשובה אני בעיקר חושבת שצריך לזרום, גם למקומות שלא היית מאמין שתזרום. גילוי נאות: כותבת את הטור הזה היא הבן אדם הכי לא זורם ביקום. תמיד הייתי הקוץ בחבורה. זו שמבאסת את כולם בחוסר זרימה מוגזם. הנס הזה בפני עצמו שמר עלי בכל מיני פורענויות פוטנציאליות ומאוד קרובות בשנות ההתבגרות, והרחיק ממני כל מיני סכנות. אז, האינסטינקט שלי אמר שלזרום שווה צרות צרורות. אבל כשהשם פתח בפני ובפני בעלי את נתיב ה"שובו" המלטף שלו, ידעתי שהזרימה מובילה לארמונו של מלך. אחרי מסלול מכשולים לא פשוט, הבנו שיש כמה קונספטים בראש שלנו שאנחנו צריכים לתכנת מחדש. כמו למשל - לישון בבית. לישון בבית זה פסה. בעל תשובה מגלה שעומדות בפניו מספר אופציות, כולן נראות לו הזויות ואיומות, ובכולן לא כלולה נוחות המיטה והכרית שלו.

מסיבת פיג'מות למבוגרים

אופציה הזויה מספר 1: יש שתי סיבות למה חברות ילדות רוצות לישון זו אצל זו. הראשונה זה לרכל לפני השינה, השנייה כי אין איך לחזור הביתה בלילה. כשגדלתי היו לי לפחות שלושה בתים, האחד שלי והאחרים של החברות הכי טובות. חילקתי את זמני די שווה בין השלושה. בשלושתם היו לי מיטה ובגדים בארון. זה נגמר כשקיבלנו רישיון.

אלא שאז חזרתי בתשובה והופתעתי לגלות שמסיבות הפיג'מה חיות ובועטות בעולם הדתי. איזו הזיה זו הייתה לגלות שהמס בלסעוד יחד הוא שצריך לארוז חצי בית. חייבת להגיד שרעיון הלינה המשותפת היה אחד הדברים המוזרים ביותר למשפחות המורחבות לקבל. "מה זאת אומרת הם ישנים אצלכם? כאילו, כולם? כל השבת? איפה הם ישנים? על מזרנים?" אבל אני חייבת להגיד שזו תגלית המאה. כמה שהיה כיף לישון אצל מאיה בתור ילדה, ככה זה פי מיליון יותר כיף לישון עם כל הילדים, וחצי בית במזוודה, אצל אפרת.

אצל בעלי תשובה זה עוד יותר קיצוני, כי אצל דתיים מהבית הבית הוא דתי. זה לחזור הביתה, לחדר הילדות. אצלנו אנחנו מופרדים מכל המשפחה המורחבת, שדוגלת בלא לישון על מזרנים יחד, אז החברים הופכים למשפחה. האיסור של להיכנס לאוטו עם ילדים סחוטים מעייפות, לשים מוזיקה בפול ווליום כדי שחלילה לא יירדמו, ואז יתעוררו עד לנצח נצחים כששולפים אותם מהאוטו, מוליד משפחות חדשות. משפחות תשובה, אחים לדרך. החברות בין הילדים, החוויות המשותפות שלהם, בחגים הגדולים, בשבתות הרגילות, מוליד בני דודים, וחברויות שלו היו נרקמות בלי לישון באותו שק"ש.

אופציה הזויה מספר 2: לישון בדירות של אנשים שלא מכירים. אני לא מתכוונת לכאלו שמשכירים את הדירה באייר בי.אנ.בי. אלא לאנשים שנותנים מטוב ליבם את הבית לשכנים שאין להם איפה לאחסן את החברים שלהם לשבת. אנשים מטורפים. בחיים לא האמנתי שאני אכנס לבית של אנשים זרים ואשתחל למיטה זרה בשיא הנונשלנט. ועשיתי את זה, מודה. מלא פעמים. בבתים הזויים. הכול הזוי ומונע מטוב לב, חברות, נתינה ועוד מילים שנמחקו מזמן ממילון אבן שושן. והכי גרוע, שזה לא נראה לי הזוי שאני אתן את הבית שלי לאנשים שאני לא מכירה. אתם מבינים? הם אצלי שבת שלמה בבית ויכולים לחטט לי בכל המגירות בניחותא שבתית נפלאה, ואני לעולם לא אדע שהם נברו בתמונות שממש הולכות להיזרק לפני פסח. פסיכי ברמה של אשפוז.

אופציה הזויה מספר 3: שבתות משותפות. זהו, רשמית וחגיגית חזרנו לכיתה ט'. בכיתה ט', שזו הייתה שנת הלימודים האחרונה שלי בישראל, נסענו לטיול של שלושה ימים באילת. עד היום אני זוכרת את התלבטות העשור: מי ישן עם מי, מי מביא מה. הגענו לאיזו אכסניה, די מחרידה, ובכלל לא היה לנו אכפת. הרגשנו בהילטון. כמובן שהטיול נגמר בקלקול קיבה המוני ובעשרות ילדים מהלכים עם שקיות וגלילי נייר טואלט מחפשים מקום מפלט באמצע המכתש הגדול. מתברר שבעלי התשובה אוהבים לשחזר את ימי ילדותם ומארגנים שבתות וחגים משותפים במלונות שלא היו מביישים את האכסניה באילת. יש להוסיף שלפעמים גם כאן הטיול נגמר בריצות לשירותים לא עלינו. וגם פה הילדים, קטנים כגדולים, חוזרים עם חוויות והתעלות רוחנית.

בתכל'ס, מי שמתחיל להכחיש שהוא חוזר בתשובה, עצה לי: או שלא תפתח תלות בכרית שלך או שתלמד לגלגל אותה קטן במזוודה. חוץ מזה, מי צריך לישון כשהשם מאיר לך את הדרך עם פרוז'קטור?

סלט צנונית ותפוז

המצרכים הדרושים:

10 צנוניות / 1 תפוז / 2 מקלות סלרי / צרור פטרוזיליה - כחצי כוס / מיץ מלימון אחד / רבע כפית מלח / 2 כפות שמן זית

אופן ההכנה:

חותכים את הצנוניות למקלות דקיקים / חוצים את התפוז לשניים. מחצית מהתפוז סוחטים על הצנוניות ואת המחצית השנייה קולפים, מפלטים וחותכים לקוביות קטנות / חותכים את הסלרי לפרוסות דקות, קוצצים את הפטרוזיליה ומערבבים את כל המרכיבים יחד / אחרי 10 דקות טועמים ומתקנים תיבול.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

הטור פורסם בעיתון "בשבע".