יהל חזן, שחקן בתוכנית "התחנה שלנו", חושף מה קורה מאחורי הקלעים

השחקן יהל חזן הוא אחד מצמד השחקנים הראשיים בתוכנית הילדים והנוער "התחנה שלנו". באמצעות הומור, טקסטים קולחים וקלילים וסצנות מרגשות מהחיים מצליחה התוכנית לעסוק בתכנים שמעסיקים ילדים ובני נוער. יהל חזן פגש את שי שביט, שמשחק לצידו על סט הצילומים. יחד עם ברדוגו, בובת דג שהיא גם טבח, הם מאיישים מחסן ישן בתחנת רכבת, אותו הפכו למעין מחנה שאליו מגיעים חבריהם. כל פרק נסוב סביב עלילה אחרת, ונוגע בעולמם של הילדים, ובסוגיות שמעניינות אותם, כמו: איך מתמודדים עם קנאה בין חברים? אמירת אמת בכל מחיר, לימוד מתוך שמחה, פרגון לחבר שמקבל מתנה שווה יותר, רגישות לבן דוד שחולה בצליאק ואפילו מה קורה כשמוצאים סנדוויץ' בילקוט רגע לפני ליל הסדר. התוכנית היא בהפקת מקור של ערוץ הידברות בבימויה של רביטל בללי- צימרינג, יוצרת התוכנית.       

יהל חזן, 35, תושב שילה, ואב לשלושה. הוא שחקן ומפעיל בובות, ואת לימודי הבובנאות ולימודי המשחק רכש בבית הספר לתיאטרון בובות בחולון. "כשהייתי ילד קטן דווקא רציתי להיות צייר", הוא נזכר, "כשבגרתי נמשכתי לעולם המשחק. לקחתי את המקום של יצירה פלסטית מציור לטובת הפיסול בבניית הבובות. בבית בו גדלתי ספגנו תרבות שהייתה מושתת על היהדות. אבי הוא פרופ' לפיוט אפרים חזן, כך שאמנות הייתה בהחלט חלק מהילדות ומהערכים שעליהם גדלנו. לדוגמא כשאבא שלי היה אומר דבר תורה על השולחן, הוא היה מביא פיוט של רבי יהודה הלוי".

ההחלטה ללכת ללמוד משחק הייתה מקובלת בסביבתך?

"אומנם הורי רצו שאלך לאקדמיה, אבל באותה נשימה הם נתנו לי את החופש להחליט ולבחור בעצמי במה לעסוק. גם אחי ואחותי, שהם גדולים ממני, עוסקים באמנות. לכל שחקן יש נקודה שהוא מאוד אוהב שמסתכלים עליו, במובן מסוים זאת הסיבה שהוא בוחר במקצוע, אבל לא ממקום של רצון להערצת הקהל. אני אוהב להצחיק אנשים. אחד הקשיים ששחקן במגזר הדתי/חרדי מתמודד איתם הוא לא מה החברה אומרת עלייך, אלא איך להתפרנס מהאומנות כשחקן. יש הרבה חבר'ה שהתייאשו אחרי שחוו קשיי פרנסה לא מעטים והחליטו לעזוב את התחום. כל שחקן מכיר את הקשיים הללו.

"צריך אמונה בקדוש ברוך הוא ואמונה בעצמך, כיוון שפרנסה היא עניין של ביטחון בה', ומשחק הוא לא מקצוע נדרש בצורה שוטפת. כשאתה שחקן דתי - אתה חווה קושי גדול יותר, כיוון שרוב המשרות המוצעות בתיאטרון לא מופנות לשחקנים דתיים שלרוב נוטים לא לעבוד בתיאטראות הגדולים המתוקצבים. אומנם יש שחקנים שעושים פשרות מסוימות אבל זה לא פשוט. במובן הזה 'הידברות' הוא מקום נפלא, יש מקום להשתמש בכישרונות נפלאים על פי ההלכה. העבודה שלי כשחקן הופכת להיות חלק מעבודת השם, שאפילו תורמת להגדלת תיקון עולם ועילוי השכינה".

במקביל לעבודתו כשחקן, יהל מלמד בני נוער נושרים את מקצוע הבובנאות. "העבודה איתם נהדרת ב"ה. אני פוגש חברה נפלאים שלא הסתדרו במסגרות הרגילות. אני מלמד בכפר נוער, מסגרת פחות מלחיצה, בה נותנים להם לעשות דברים מחוץ לקופסא, אחד מהם הוא בובנאות. זאת הזדמנות נפלאה לראות אותם יוצרים ומציגים עם הבובות. הם חווים תחושה של הצלחה".

משבר קשה במחנה בערב פסח. שי ויהל רבים, משלימים, צוחקים ונהנים יחד עם ברדוגו ו''יצר'' התוכי. צפו באחת מתוכניות "התחנה שלנו":

בידור ואמירה יהודית: אלטרנטיבה נקייה מתוכן בעייתי

יהל פגש את שותפו לתוכנית, השחקן שי שביט, באולפני הידברות. "אנחנו עובדים יחד שנה וחצי על התוכנית ולמעשה הכרנו ב'הידברות', אני מאוד נהנה לעבוד איתו. זאת תוכנית של שתי דמויות מרכזיות, והדינאמיקה בין שנינו טובה, אנחנו הפכים שמסתדרים מול המצלמות מצוין לגמרי. בכל פעם כשיש הפסקת צהריים לצוות ולשחקנים - אנחנו אומרים דברי תורה. שמתי לב שבמקרים רבים, דברי התורה שנאמרים בצוות קשורים לתכנים החינוכיים והתורניים שבהם עוסקת התוכנית, כיוון זה מה שיש לנו בראש באותו יום". צילומי התוכנית מתבצעים אחת לשבוע, לפעמים ביום צילומים אחד מצלמים פרק אחד או פרקים כפולים.

"התחנה שלנו" היא תוכנית המשלבת מסרים חינוכיים באופן קליל ולא דידקטי. "יש בתוכנית מסרים ערכיים שמועברים בצורה כיפית וקלילה", מסביר יהל. "הערוץ נמצא היום במגמת התחדשות אדירה, הפקות מקור חדשות נכתבות ומצולמות, וישנה השקעה רבה, הן בתוכן והן בצורה, שלא מביישים אפילו את הערוצים המסחריים. אנחנו משתדלים לייצר אלטרנטיבה לתוכניות ילדים שהיא נקייה, ערכית, ולוקחת את הילדים קדימה למקומות המדויקים של ערכי יהדות אמיתיים".  

כהורה, מה חשוב לך בתוכניות שהילדים רואים?

"כהורים אנחנו רוצים תוכניות ערכיות שבבסיסן קיימת אהבת השם ויראת שמיים. בתוכנית 'התחנה שלנו', ועדה רוחנית עוברת על התכנים ובודקת אותם. אמנם לעיתים זה יוצר אתגרים אמנותיים. אך עם זאת, ככול שיותר מאתגרים אותנו כך זה התוצאה יצירתית יותר.

יהל מעניק דוגמה לדבריו: "למשל, עשינו פרק על רכיבה בטוחה באופניים, ואני רציתי להדגים לשי, הדמות השנייה, מה קורה כשאדם רוכב בלי קסדה ועף מהאופניים.  בתסריט היה כתוב שאני לוקח שני אבטיחים – אחד עם קסדה ואחד בלי. כדי להמחיש מה קורה למי שרוכב בלי קסדה, היינו צריכים להפיל את שניהם. כך הילדים היו רואים באופן מוחשי שלאבטיח עם הקסדה לא קורה כלום, בעוד שהאבטיח השני מתנפץ. המסר היה חזק ללא ספק, והיה ברור לנו שכל ילד שייראה את זה ישים קסדה בלי לחשוב פעמיים. התסריט עבר לוועדה הרוחנית/ערכית שפסלה את הרעיון בגלל שיש פה עניין של 'בל תשחית', והחשש שמא זה עלול לחנך לדבר הפוך – חלילה לזלזל באוכל.

"היינו צריכים לחשוב על פתרון. בסוף עשינו קטע מוצלח מאוד עם בלונים שעליהם ציירנו פרצופים, זה יצא הרבה יותר טוב מאשר הרעיון המקורי. המגבלה הזאת דווקא מוציאה דברים יותר איכותיים ויפים, היא מחדדת את כושר ההמצאה שלנו".

צריכה לא מבוקרת של תרבות, גם כשרה, היא בעייתית מאוד. חשוב לזכור כי הטלוויזיה הינה מכשיר הרסני, והצפייה בסרטים אינה מומלצת כלל, הן על ידי אנשי חינוך והן על ידי אנשי מקצוע. על ההורים להיות ערניים מאוד ולשקול האם הילד שלהם זקוק לצפות בתוכניות, או שהוא יכול למצוא פעילויות חיוביות יותר. במידה והורים מעניקים לילד שעות צפייה מבוקרות, חשוב שיהיו ביקורתיים ביותר לגבי התכנים בהם הוא צופה. "אנחנו מייצרים תכנים שמתאימים לנו ולילדים שלנו", אומר יהל. "בכך מי שקובע מה ייראה על המסך פה - אלו אנשים שמגיעים מתוך עולמות של קדושה ותורה, בלי להתפשר על איכות וצורה".

"התרבות האמיתית זאת התורה", חוזר ואומר יהל. "ובל נשכח שתרבות הפנאי של אדם דתי שונה מאוד מתרבות פנאי של אדם שאינו שומר מצוות. התכנים שאדם דתי צופה בהם צריכים להיות נקיים ב-100%".

יהל מופיע בפני ילדים דתיים מטעם מוסדות הלימוד שלהם, ואף בפני הציבור בבין הזמנים או בנופשים. "אנחנו תמיד משתדלים שבנוסף לבידור תהיה אמירה יהודית, נקודה יהודית שתיתן לאנשים חומר למחשבה בכיוון ערכי".

"הדבר הכי חשוב לנו הוא הילדים שלנו, הם הדור הבא. ילד הוא כמו ספוג - מה שמביאים לו לראות הוא סופג. הוא קולט מה שמוגש לו מבחוץ או מבית או במקומות אחרים. ככול שהתוכן יותר איכותי וערכי, כך הילד גדל בצורה יותר בריאה ונכונה. זה משפיע עליו לאורך שנים. עם ישראל והדור הבא הם השקעה שלנו בעתיד. כמו שאומרים – 'הדואג לימים - זורע חיטים, הדואג לשנים - נוטע עצים, הדואג לדורות - מחנך אנשים'", מסכם יהל את דבריו.

שי ויהל מכינים את המחנה לקראת פסח, ומוצאים זיכרונות. צפו באחת מתוכניות "התחנה שלנו":