קהל גדול, בראש גדול

1. שוויון זה לא 1:1, אלא חצי-חצי

יצאתי משיעור תניא, אורות אין סוף. החיים דבש. כל יהודי הוא נשמה אלוקית, כולנו טהורים, כולנו טובים. בום. העין מצלמת את המדרכה ממול, קולטת את חברה שלי. אהה. צועדת לה מעדנות עם בעלה והתינוקת. בזזז... הנודניקיות האלה של הקנאה מתחילות להתגלגל לי בראש בלי לשאול בכלל.

למה, ריבונו של עולם? למה אחרי כל ההרצאות היפות, קשה לנו להרגיש באמת שכולנו דבר אחד?

הסיבה העצובה היא, שאנחנו מרגישים את עצמנו כאחד שלם. אגו בריבוע.

העידוד המשמח של חודש אדר, הוא שאפשר להפוך את ההסתכלות. הפוך על הפוך. כלומר – להחזיר אותה למקור.

זה למה התורה מבקשת רק מחצית השקל.

קודם כל ולפני הכל, תזכור שאתה רק חצי. מניסיון אישי, אני מרגישה הכי "זבל" בזמנים בהם אני עסוקה בבעיות וב"הנאות" של עצמי. זה להיות חצי בנאדם במובן של שום דבר, כמעט.

רק כשמתחברים עם הבורא, ואחר כך עם יהודי נוסף, מתוך אהבה אמתית ומחשבה על טובתו - הופכים לשקל הקודש, השלם. לאדם עם משמעות.

עכשיו קבלו חשבון יפהפה: נפש האדם כוללת עשרה כוחות (חכמה, בינה, דעת ושבע המידות). הקדוש ברוך הוא מתגלה בעולם בעשר הספירות. 10+10 = עשרים גרה, הלא הוא השקל השלם! (ואותו חשבון עובד ב"תרגיל חיבור" עם יהודי נוסף)  .

2. עזבו אתכם מהקטנות

טוב, בתיאוריה יש. אספתי את עצמי, השלמתי עם זה שאני לא שלמה. מה עכשיו?

בוקר טוב, לקום! מודה, ריבונו של עולם, ברור לי. אני לפניך. אני ואתה זה דבר אחד. למה אני קמה בבוקר משמיכת הפוך המתוקה שלי, למה? כדי לאכול? אממ... כדי להרוויח כסף ולבזבז במהירות האור? פחחחח... כדי לאהוב ולקבל אהבה? גם, אבל זה לא מספיק. כי תמיד אפשר להיתקע באמצע.

אני מתעוררת בבוקר לעוד יום של חיים, מאותה סיבה של קיום כל היצורים והחפצים והחלקיקים עלי תבל - כדי להגשים את המטרה שלך בבריאת העולם. לתקן את עצמי ואת העולם, וליצור ממנו מקום מקודש עבורך. עבורי.

זו השיטה הגאונית של "ויקהל". בואו, עזבו אתכם רגע מ"פקודי" המדוקדק והמדוד (=הפרשה הבאה בתור, אבל לא רוצים לחכות ל"מחר דיאטה"). צאו מהפרטים הקטנים, מאזורי הנוחות, מהפיזור של הלב והמוח שלנו לכל הכיוונים. בתקופה שלנו, רגע לפני הגאולה, הגיע הזמן להתעלות מעל ההבדלים בינינו, אפילו מעל השליחות האישית (והחשובה!) של כל אחד, מהמפלגות, מהסטיגמות, מהבעיות ומרשימת הצרות.

צאו מזה. רוצים "הקהל"! רוצים להיות קהל אחד, עם אחד עם מטרה אחת. רוצים להשפיע על ההוויה כולה שתכיר סופסוף בסיבת קיומה.

לא יעזור. אין שום אופציה אחרת לשלום. תסתכלו על החיבוקים המתוזמנים והמתוקשרים (בההה) של גנץ ולפיד, ותבינו מה זה איחוד לא אמיתי (נא להצטייד בשקית ניילון).

3. קהל גדול כבר שבים הנה.

גלות זה פיזור, קיבוץ זה שיתוף וחיבור. האוקסימורון הזה התחיל בדורנו לקרום עור וגידים. השיא הגיע בעליות מרוסיה, מתימן, מסוריה. אנשים שמתמצאים קצת בתהליכים הלא ישנים כל כך, חייבים להודות: זה על טבעי. זה כבר פעמי המשיח.

כן, הייעוד הזה מתחיל להתגשם מול עינינו! לפי סקרים אחרונים, מחצית מיהודי העולם (המוכרים ככאלה) כבר פה. החצי הראשון קיים, אבא. הבא לנו את החצי השני!

מובן שכל עוד לא נבנה בית המקדש, לא מדובר עדיין על הדבר האמיתי . אבל זו כן דוגמה והתחלה.

ובעיקר - זה הסימן בשבילנו. עכשיו, היום, הרגע, להתחיל לחיות את זה. להסתכל על הבפנוכו של כל יהודי. לא לבוא בצדקנות ולהוכיח לו שכדאי לו להשתפר, אלא אם אתה הרבי שלו. רק בדרכי נועם, רק באהבה, רק בימין מקרבת. זה הדור שלנו, לא יעזור אחרת.

מה עוד? צדקה, צדקה, צדקה. וחסד, חסד, חסד. ואהבה, ואחדות, ומחשבה חיובית. ודיבור אוהב. ו...קבצנו יחד מארבע כנפות הארץ - לארצנו!

(מעובד על פי שיחת הרבי מליובאוויטש פרשת ויקהל תשנ"ב)