כשמלך מרוקו התרגש מהמחווה של פאברוטי היהודי: ראיון מרתק עם שמעון סיבוני

"פתגם עתיק אומר שאם ההר לא בא אליך – לך אתה אל ההר", אומר הפייטן שמעון סיבוני, "לנו, הפייטנים והחזנים, יש חובה מוראלית להוציא את הפיוט מחוץ לכותלי בית הכנסת כדי שהם יגיעו לתודעה, ויכירו אותם. ההוכחה לכך הם הביצועים החדשים לפיוטים: 'אעופה אשכונה' או: 'יפה ותמה' שהחיו אותם, ופתאום כולם שרים אותם".

הפיוט 'יפה ותמה', המשבח את התורה, חובר על ידי הרב שלמה אביטבול זצ"ל ממרוקו באמצע המאה ה-19. השיר, שהועבר במסורת יהודי מרוקו, זכה לעדנה ופופולאריות עם ביצוע חדש ביוזמתם של ליאור אלמליח ומיכאל פרץ.

בשיר משתתפים הזמרים שמעון סיבוני, ליאור אלמליח, מיכאל פרץ וחיים אוליאל. 'יפה ותמה' היא קצ'ידה - שיר בעל תבנית ארוכה, המתאפיין במבנה מורכב - המהללת ומשבחת את התורה, תוך הסתמכות על מדרשים. בפיוט מתאר הרב אביטבול זצ"ל את יופייה, עומקה וחינה של התורה. לכל אורכו, שוזר הפייטן ביטויי אהבה לתורה ומעודד את העיון בה. יהודי מרוקו נוהגים לשיר את הפיוט במשך כל ימי השנה בכלל, ובשבת פרשת בשלח בפרט.

סיבוני: "הפיוט היה גנוז רק לחובבי ואוהבי שירת הבקשות, אבל לא הגיע לצעירים שמחוץ לבית הכנסת. היום, בעקבות הצלחת הפיוט, אני פוגש ברחוב אנשים, לא דתיים בהכרח, והם שרים את הפיוט - זה מרגש אותי. פתאום אנשים שלא קשורים לדת כביכול, מתחילים לשיר - אלה ימות המשיח. מי היה מאמין שיש אדם שלא בא לבית הכנסת כל ליל שבת, אבל הוא שר 'יפה ותמה' ונעים לו. אגב, אנשים ברחוב מתעניינים ושואלים על מה השיר מדבר. אני מסביר שהפיוט מתאר את יופייה ומתיקותה של תורתנו הקדושה, כך הפיוטים נכנסים לתודעה. הלוואי שהיו באים לבית הכנסת לשמוע, אבל  המציאות שונה, ולכן חייבים לקחת את הפיוטים ולהביא אותם לבמות. על ידי הפיוט אנו חושפים את הצעירים לטעם הערב, וכך הם רוצים ללמוד עוד".

שרים בבית הכנסת בקזבלנקה

סיבוני, אב לארבעה, נולד לפני 52 שנים בקזבלנקה שבמרוקו. כיום הוא מתגורר ברמת בית שמש, לאחר שעלה לישראל מקנדה לפני 13 שנים. "אבי יקותיאל אברהם ז"ל היה חזן דגול ומוכר", הוא מספר, "אבא השריש בנו, הילדים, את החזנות בבחינת 'כל עצמותיי תאמרנה'. בזמנו, המסורת ובית הכנסת הייתה חלק בלתי נפרד מנוף הילדות שלנו. אנחנו הילדים, נשמנו את בית הכנסת. 

את האהבה לפיוט ולשירה ספגתי עוד בילדותי. התחלתי לשיר בגיל 6-7. תחילה זמירות בבתי כנסת עם אבא, בפרט בימים הנוראים. שרנו עם גדולי הפייטנים, ביניהם יוסף עמר (ג'ו עמר ז"ל). אחי ואני היינו מזמרים את פרקי הזמירות בתפילה, בעוד שאבא היה עומד על כך שנכיר את כללי הדקדוק, ההברות הנכונות והמדויקות, וכמובן נדע את משמעות הטקסט. הכינוי שלנו היה 'הילדים של מר סיבוני'. בבית הכנסת למעשה קבלנו במה ראשונה.

במקביל, אבי ז"ל היה מלמד בחורים לבר-מצווה. בכל פעם שהייתה מסיבת הבר מצווה היו נותנים לי לעבור עם התזמורת ולשיר שיר או שניים. התחלתי מאז לאהוב את השירה ולהופיע, ומקטנות התרגלתי לשיר עם מוזיקה ותזמורת. לא מובן מאליו שחזן הוא בהכרח זמר, למעשה אלה שני עולמות שונים. הרבה חזנים ופייטנים אינם מודעים לנושא הקצב, גם בעת התפילה, מכיוון שאינם רגילים לשיר עם תזמורת, דבר המחייב לשמור על קצב מסוים. אני ב"ה זכיתי וינקתי מילדות שכשעוברים לפני התיבה, וכמובן בעת ביצוע שיר או פיוט, צריך לשמור על המסגרת המוזיקלית והקצב". 

סבוני הופיע עם הזמר יוסף (ג'ו) עמר ז"ל שנפטר ב- 2009. נוסף להיותו זמר, היה עמר ז"ל חזן, פזמונאי, מלחין ופייטן, שנחשב לאחד מחלוצי הזמר המזרחי והים-תיכוני בישראל. "ג'ו עמר הכיר את אבי ז"ל. הופעתי איתו במרוקו ולימים הופענו ביחד בקנדה וניו יורק. היו לנו כמה שיתופי פעולה. היה לי מפגש מרגש עם אנריקו מסיאס (זמר צרפתי יהודי-אלג'יראי) כשהייתי בן 19. היה זה כאשר הופעתי בערב גאלה ולא ידעתי שאנריקו מסיאס בקהל. הוא הגיע בהפתעה, ואני התביישתי כי כל השירים שתכננתי לשיר היו בעצם גרסאות כיסוי לשירים שלו. רציתי לברוח מהמקום מרוב בושה, אבל החבר שארגן את האירוע עצר אותי. הופעתי, ואחר כך כשהכירו בנינו, הוא צחק וחיבק אותי. בקשתי את סליחתו שהשירים ששרתי היו שירים שלו, הרי אלה שירים שאהבתי עוד מילדותי. הוא נטל המיקרופון, ואמר: 'אני לא מבין למה הבאתם אותי, יש לכם פה כוכב שב"ה עוד תשמעו עליו'.

"עם מרדכי בן דוד, הזמר החסידי שאהבתי מילדות, הייתי אמור לשיר בקנדה, אבל זה לא הסתייע בגלל שהייתי במרוקו באותם התאריכים. לפני כשנתיים שרנו יחד בסעודה שלישית בסוף שבוע בו היינו באותו מלון. זה היה מאוד מרגש".     

בצעירותו סיבוני למד בישיבות בקנדה ואנגליה, בגיל 18 כבר שימש כחזן בעיר ליון שבצרפת. "הוריי ז"ל עשו עלייה ממרוקו לקנדה, גם אני התגוררתי בטורונטו ומונטריאול מעל 22 שנה ושימשתי כחזן בקהילה. נהגנו לבקר הרבה בישראל, עד שלפני 13 שנה החלטנו לעשות עלייה. זה היה חלום ילדות: לבוא למולדת – לארץ הקודש".

מבשל לשבת ומאזין למרדכי בן דוד

"בבית שמענו מוזיקה מגוונת", נזכר סיבוני, "מוזיקת פלמנקו לצד תקליטים ראשונים של מרדכי בן דוד, שאחיותיי, שלמדו בסמינר בצרפת, הביאו למרוקו. כמובן שמענו גם את אנריקו מסיאס. דווקא לא שמענו מוזיקה ערבית או מזרח תיכונית".

סיבוני מספר על המפגש המיוחד עם אנשי בית מלוכה: "במרוקו מתקיים פסטיבל שנקרא "מאוואזין". מגיעים אמנים גדולים מכל העולם להופיע בפסטיבל, והמלך הוא זה שמארגן אותו. לפני כשבע שנים הופעתי בשמחת בית השואבה באירוע שארגנה הקהילה היהודית. במהלך ההופעה יהודי יקר השמיע באמצעות מכשיר הנייד שלו, את ההופעה למישהו מעבר לקו. בסוף ההופעה הוא ניגש אליי, והציע שאפגש עם נציג בית המלוכה. בפגישה הוא הזמין אותי להופיע בפסטיבל כנציג של הקהילה המרוקאית היהודית הבינלאומית. הופעתי בפני אנשי הממשל הבכירים, והמלך צפה בהופעה בשידור ישיר. בהחלט היה כבוד גדול להופיע בפני המלך. במקום היה קהל מצומצם, פתחתי עם תפילת 'הנותן תשועה למלכים', כדי לברך את אנשי השררה, ואחר כך שרתי בספרדית-צרפתית. נציג המלך אמר לי שהמלך מודה לי, והוא ציין שהייתי האמן היחיד בפסטיבל שפתח את הקונצרט בברכה למלך, והמלך התרגש מאוד מהמחווה הזו.

"בפסטיבל שהיה במשך שבוע ימים הופיעו גם אלטון ג'ון וחוליו איגלסיאס – גדולי הזמר בעולם. לאחר ההופעה, כשהתראיינתי לכלי התקשורת במרוקו, סיפרתי שאני גר מחוץ למרוקו והמראיין שאל אותי: 'אם אתה כל כך אוהב את המולדת שלך, למה אתה לא גר פה?'. עניתי שלמרות אהבתי למדינה בה נולדתי, אני חייב להיות שגריר טוב, שמראה לכל העולם איך היהודים חיים בשלום ובשלווה במרוקו, לצד התושבים המקומיים. – עד היום זה ככה".   

כיום, הפיוט המזרחי מקבל את המעמד הראוי לו לדעתך?

"בהחלט. יש התפתחות בנושא. ב"ה התזמורות האנדלוסיות תרמו להתפתחות המודעות, ויש הרבה פייטנים שהביאו את הפיוטים לתודעת הציבור. הרי פיוטים לא היו מבוצעים בפומבי אלא רק בבתי הכנסת, במעגל סגור. עכשיו, כשאני מופיע באירועים ושבתות חתן, אנשים מבקשים שאשיר פיוטים. אני מאוד אוהב לשלב הרבה סגנונות שלא קשורים לפיוט ישירות, כי הנוער של היום לא ממש בעניין הפיוטים. לכן אני לוקח שיר עם לחן מוכר, אפילו שירים מלועזית, ושר אותו עם מילות פיוט או תפילה. למשל אני מבצע את 'עוד ישמע' עם המנגינה של 'הסנדק'. הבאתי לכאן גם קטעי אופרה ושירי פלמנקו שמדברים ללב של הרבה אנשים שעלו לישראל".

בתקופה האחרונה, התחלתי לעבוד בשיתוף פעולה עם משרד יחסי הציבור אותו מנהל ליאור מיכאל. בימים אלו אנו עובדים על מספר פרויקטים שייראו אור בימים הקרובים", מספר סיבוני.

ליאור מיכאל אומר: "שמעון הוא אישיות מיוחדת וזמר גדול, יש הרבה דברים על הפרק".

שמעון סיבוני ומיכאל ליאור

סיבוני חולם על היום שבו ילדים ילמדו על מורשת מרוקו במסגרת תוכנית הלימודים. "זה עומד על הפרק", הוא מחדד, "דרך כל מיני פרויקטים שעליהם אני עובד כרגע. אני רוצה שהלימוד ייכנס בלתי הספר דרך משרד החינוך כדי להביא אותם לתודעת הציבור הרחב. ילדים לא מכירים בהכרח את טעמי המקרא בנוסח מרוקאי. נכון שאנחנו בארץ ישראל, אבל מה קורה עם המורשת? מה עם כל מה שהבאנו ממרוקו? צריכים להכניס את זה יותר לתודעה, שהצעירים ידעו איך שרים הפטרה בנוסח מרוקאי ויכירו פיוטים, דקדוק, וטעמי המקרא.

לצעירים צריך להיות חשוב לא רק שסבא שלהם נולד במרוקו אלא גם המורשת התרבותית. יש מנהגים שמנסים להשריש - אבל זה לא מספיק. אנחנו בקיבוץ גלויות. כמו שלומדים היסטוריה - כך אנו צריכים ללמוד וללמד את המורשת. יש הרבה מרוקאים בחברה הישראלית. מורשת יהדות מרוקו היא לא רק בפסח כשעושים מימונה ומופלטה – זה יפה, אבל מה קורה כל השנה? צריך להעמיק בעניין".

כשהוא מתכונן לכבוד שבת, מאזין סיבוני ברקע לשירי אופרה ופלמנקו, אותם משלב בתפילות השבת. "כמובן אני מאזין לפיוטים, וכשאני צריך ללמוד אני מאזין למורי ורבי הרב חיים לוק שליט"א. אני מאוד מתחבר ללוצ'אנו פבארוטי (זמר טנור איטלקי), שהטביע את חותמו בעולם האופרה ואני לומד ממנו הרבה. יש שאומרים גם שאנו מאוד דומים", צוחק סיבוני ומוסיף: "אני משלב בתפילה את מה שאנשים אוהבים, לצד שמירה על מסורת הפיוט המרוקאית כמובן".

סיבוני חזר לאחרונה מסיבוב הופעות בדרום אמריקה. לקראת חג השבועות הוא צפוי לצאת עם פרויקט חדש – הקלטה של כל ספר תהילים בנוסח טאנג'יר. "אבי ז"ל היה מומחה לתהילים. הוא לימד אותי ואת אחי את הטעמים. עבדנו על הפרויקט במשך שנתיים, עם אמן הגיטרה אלי צרויה, שהוא גם יוצר ומלחין. עשינו את כל הספר בליווי נבל אמיתי וגיטרות. המנגינה האותנטית הזאת לצערי הולכת ונשכחת, אני מנסה להחזיר עטרה ליושנה". סיבוני מספר שכשהראשון לציון, רבה של ירושלים הרב שלמה משה עמאר שליט"א שמע על הפרוייקט הוא ברך אותו להצלחה. ואכן, מזמורי התהילים הוקלטו על פני 11 וחצי שעות של האזנה ל- 150 המזמורים. סיבוני: "אני מקווה לשתף את כל עם ישראל בפרויקט החשוב הזה".