"לו ידעתי מהו עונג שבת, לא הייתי מחללה!"

מרן החיד"א זצ"ל בספרו "נחל קדומים" כתב לפרש את הפסוק בפרשתנו: "וביום השביעי יהיה לכם קדש וגו' כל העושה בו מלאכה יומת" (שמות ל"ה, ב') בשם ספר "קרן אור פני משה" על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל שלשון "לְךָ" או "לכם" משמעותו להנאתך או להנאתכם. והשבת הריהי רצופה הנאות, כמו אכילה ושתיה, שינה ולבוש, ובא הכתוב לומר "יהיה לכם - קודש", אפילו מה שהוא לכם ולהנאתכם - יהיה קודש, תהפכוהו לקודש. על ידי שתכוונו שהנאות אלו יהיו לכבוד ה' שציוונו לכבד את השבת, תחדירו בהם קדושה.

והוסיף הגאון רבי משה לוי זצ"ל בספרו "תורת משה" (כת"י) לפרש באופן אחר, שאפילו מי שהוא חסיד הממעט באכילת תענוגות בימות החול, מכל מקום "וביום השביעי יהיה לכם קודש", כלומר מוכרח ש"יהיה לכם" להנאתכם, משום שהוא קודש, רצונו לומר לכבוד שבת, ודוקא בזה שמתענג מן האכילה, הוא עושה רצון ה'.

* * *

בתפלת העמידה של שבת מבקשים אנו "רצה נא במנוחתנו". והקשה הגר"מ לוי זצ"ל (הו"ד בספר "במצוותיך"), מה שייך לבקש שה' יקבל ברצון את המנוחה, וכי זו תפלה שצריך שתתקבל?

והשיב שלאחר התבוננות בעניין, עלה בדעתו רעיון אמיתי: שביתתנו ביום השבת לכאורה אינה לגמרי לשם שמים, שהרי בכל אופן, כל אדם זקוק ליום אחד בשבוע שיהווה פסק זמן מהעבודה היום-יומית. וכיום, אפילו אומות העולם אימצו מאתנו את הרעיון של יום מנוחה שבועי. ואם כן, אפשר שה' לא ירצה במנוחתנו דייקא, היינו במנוחה שאנו עושים לצרכינו, כיון שאינה לשם שמים לגמרי. ולכן מבקשים אנו שבכל זאת ירצה הקב"ה את מנוחתנו, אף על פי שמעורב בה רצון פרטי.

* * *

מעשה בבעל מאפיה ברחוב יפו בעיר התחתית בחיפה, יהודי ממוצא אשכנזי, שבבוקר יום השבת מתגנב היה למאפיה, ומכין בה בחשאי מיני מאפה לקראת פתיחתה במוצאי שבת.

פעם, בעודו שוקד על מלאכתו האסורה, שמע נקישות בדלת הכניסה. תמה, וניגש לפתוח. והנה, נדהם לראות לפניו את הגאון רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל, עטוף בטלית ופניו כפני מלאך האלוקים. זה עתה סיים את התפלה, ועתה הוא בדרכו לביתו. במאור פנים אמר: "שבת שלום! בא נא איתי, אורחי תהיה בסעודת השבת!". לא יכול היה האיש לסרב, סגר את המאפיה ונלווה אל הצדיק.

מצאו את בני הבית ממתינים לעטרת ראשם סביב השולחן הערוך. הזמין הצדיק את האורח לשבת לצדו, ומזג את היין לגביע הקידוש. בפעם הראשונה בחייו חווה האופה שולחן שבת מאיר וזוהר. הנעימות והפיוטים, דברי התורה הערבים, שפע המאכלים והמעדנים המלווים בכוסות ה"מחיה", עשו עליו רושם כביר.

בסיום הסעודה אמר בדמעות: "לו ידעתי מהו עונג שבת, לא הייתי מחללה!". חפן הצדיק את ידו, ואמר: "השומרה, היא שומרת עליו. בזכות שמירתה, תראה ברכה בכל מעשי ידיך!". מאותה שבת הקפיד על שמירתה, וראה ברכה מרובה!