הנס שמתרחש בכנרת: המפלס עולה באגם הלאומי, בטבריה חוגגים

ציפור הקורמורן, ממשפחת השקנאים, היא ציידת מדופלמת של דגי האמנון (מושט) בכנרת. בצדק רב היא קוטפת את התואר המפוקפק - אימת הדייגים. הקורמורנים נוהגים לפקוד בימים אלה את האגם הלאומי, אבל בחורף הנוכחי גם הן לא הצליחו להוריד לדייגי הכנרת הותיקים את החיוך מהפנים. ככה זה כשהמפלס במגמת עלייה, ואפילו הצליח לחצות את הקו האדום התחתון. "הכנרת היא אהבת חיי", אומר השבוע הדיג מנחם לב, שבמרוצת השנים הפך לאחד מהסמלים המזוהים עם האגם הלאומי. במרוצת 40 שנים האחרונות כמעט אין יום שמנחם לא הפליג במימיה הסוערים של הכנרת. החורף האחרון עשה לו טוב על הלב. אחרי שבמשך 5 שנים הוא ראה לנגד עיניו את הכנרת הולכת ומצטמקת, בחודשיים האחרונים הוא פשוט מאושר, החיוך ממאן לרדת לו מהפנים. האגם מתמלא במים, ומביא איתו שמחה ואופטימיות. מנחם: "עשיתי מדיד משלי, וכל יום אני רואה כמה היא עולה. בל נשכח שבקיץ היא מתאדה, זה טבעי. הכנרת מתאדה כל יום בס"מ כך שב- 120 ימי קיץ היא יורדת בכמטר".

אחרי רצף של 5 שנות שפל, הכנרת – הבייבי הלאומי, שוב מתמלאת במים, וגורמת ללא מעט קורת רוח. מתחילת עונת הגשמים עלה המפלס בלמעלה ממטר וחצי ואף חצה את הקו האדום התחתון. כידוע, הַכִּנֶּרֶת - ימה בצפון מזרחה של ישראל, היא אגם המים המתוקים הגדול בארץ, והימה המתוקה הנמוכה ביותר בעולם. בעבר סיפקה הכנרת כרבע מצריכת המים בישראל, אך בעקבות ירידת מפלס המים, פרי שנות בצורת בשנים האחרונות, פחתה שאיבת המים מהאגם. תחתם מסופקים המים דרך מתקני התפלה, וכיום הכנרת מספקת רק 2 אחוזים מסך הצריכה. חלק מהמים השאובים מוזרמים לממלכת ירדן, במסגרת הסכם השלום.

5 שנים קשות עברו על הכנרת מאז החורף הבלתי נשכח ב-2013, בו החלו לדבר על פתיחת סכר דגניה (סכר המווסת את מי הכנרת לנהר הירדן ולים המלח). ירידת המפלס שיוותה לאגם מראה מצומק, מוזנח עצוב ובעיקר מדאיג. אשתקד, בגלל ירידה דרסטית במפלס הכנרת, התגלו צלעות של סירה ענקית ליד תל בית ירח, וגם רצועות חוף נרחבות נחשפו סביב האגם הלאומי. על פי נתוני רשות המים, באוגוסט 2017 נשברו שני "שיאים" שליליים משמעותיים: שיא שלילי של כניסות מים לכנרת - כלומר, הרבה יותר מים יצאו מהכנרת, בעיקר כתוצאה מאידוי, מאשר נכנסו אליה בזרימות מהנחלים. השיא השני שנשבר - שיא נמוך של כל הזמנים בנפחי זרימת המעיינות של נחל תנינים (אחד משני המוצאים העיקריים של אקוויפר ההר).

רשות המים הודיעה בשעתו שהבצורת הרביעית ברציפות גרמה להתייבשות מעיינות בגליל, שמעולם לא יבשו, וגם לשפל חסר תקדים במקורות נהר הירדן. החורף הנוכחי ופרקי הגשם המרשימים יצרו אווירה אופטימית סביב הכנרת, שהיא כידוע אתר תיירותי המושך אליו מאות אלפי מבקרים מידי שנה. מתחילת עונת הגשמים עלה מפלס הכנרת בלמעלה ממטר וחצי. עם זאת, למרות האופטימיות, חסרים עדיין כ-4 מטרים לכנרת מלאה, והמקומיים מזהירים – בקיץ הכנרת מתאדה כל יום בס"מ.

 

הכנרת עולה - הטבריינים חוגגים

עבור אנשי טבריה והסביבה, כשהכנרת עולה – מצב הרוח עולה, ולהיפך. אבל לא רק הם – אגם המים המתוקים הגדול ביותר בארץ, הוא מזמן סמל לאומי. בשנים עברו, כאשר רוב המים סופקו לציבור מהכנרת, היו כאלה שנהגו לצלצל מידי יום לרשויות המים באזור לשאול לשלומה.

מנחם לב, הדייג מקיבוץ עין-גב שעל שפת הכנרת, לא יכול להוריד ממנה את העיניים. הוא מכיר אותה היטב בשרקיות -  סופות חזקות שפוקדות את הכנרת, בעיקר בחורף - וגם ברגעים שהיא רגועה, מתונה ומזמינה את הרוחצים לטבול במימיה המתוקים.

מנחם: "לראות כנרת עולה עושה טוב בלב. לראות כנרת יבשה ודועכת זה עצוב. אני מודה שזה עשה לי לא טוב. עכשיו ב"ה היא עולה, ונמשיך להתפלל. אני אדם שמאוד מאמין באלוקים. אני יודע שאין טכנולוגיה שיודעת לעצור רוח, מים ואש. גשם אי אפשר להוריד, ושריפה חזקה אי אפשר לכבות. זה רק אלוקים".

כל תושבי האזור מכירים את מנחם, אב ל-4 וסב ל-2, לא רק בגלל הדייג, אלא גם בגלל שכשיש נעדרים בכנרת הוא מראשוני המתנדבים לצאת לחיפושים. "ספינת דייג של קיבוץ עין גב היא פלטפורמה של חיל הים בכנרת", הוא אומר, "האמת שלהיות דייג זה לא מקצוע, זאת דרך חיים. ברגע שזאת דרך חיים אי אפשר בלי הים. האהבה לכנרת היא כמו חיידק. אנשים משקיעים הון עתק ואני זכיתי לעבוד בתחביב שלי. במרוצת 40 השנים שאני בכנרת ראיתי שנים יותר טובות ופחות טובות מבחינת הדייג. ראיתי מפלס עולה ומפלס בשפל. הכנרת בשבילנו זה בקבוק המים של המדינה, אני מרגיש שליחות, אנחנו שומרים על מסורת שלמה, כנרת זה מקום של מים וחיים".

תושבי האזור זוכרים 2 מופעים חזקים של מי הכנרת שאף עלו על גדותיהם: בחורף 1992 ובחורף 2003. "בשנת 1992, כשהמפלס עלה זה היה בלתי יאומן, הכנרת עלתה ב-5 מטרים. צריך לזכור שהסכר (סכר דגניה) היה פתוח, הוא הוריד ס"מ ביום, ולמרות זאת היא עלתה ב-2 ס"מ. היתה זרימה טובה, ואי אפשר לשכוח שהחורף התחיל באמצע פברואר, אף אחד לא צפה את זה. אם לא היו פותחים את הסכר, היא היתה עולה ב-9 מטר".

הכנרת היא חלק משגרת חייו של מנחם. "אני חי את הכנרת מיום ליום. לראות אותה עולה זה כמו לראות כוס מים מלאה. זה תענוג לראות אותה מתמלאת, נותן הרגשה של התחדשות, המצברים והמטענים מתחילים להתמלא. בל נשכח שהכנרת היא אגם מים מתוקים, ומהווה את האגם הייחודי בעולם כיוון שהיא מאגר מים מתוקים מתחת למפלס הים. השנים האחרונות היה לא רק עצוב, היה מחריד ומפחיד. פתאום מגלים כמה בורא עולם נתן לנו שכל לעשות התפלה, אבל לא הפנמנו למלא את הכנרת. כנרת מלאה גורמת לשלום בינינו לבין הירדנים, ונותנת הרגשה של שפע". מנחם מקווה שהשכל היהודי יפעל כדי למלא את הכנרת במים באמצעות התפלה.

עליית המפלס משפיעה על הדגה בכנרת?

"הכנרת היא תופעת טבע עולמית. מתחת ל-20 מטר אין חמצן, אין חיים. הדגים לא מושפעים ממפלס נמוך או גבוה, ברגע שיש אזורי הטלה ויש לדגים אוכל - הם שם. מה שכן, ירידה או עלייה של המפלס משפיעה על המזחים. אם יש ירידה עם יבשים, קשה להתעסק עם הדגים. כמו כן זה פוגע בתיירות, אין מקומות עגינה לספינות. כמובן זה משפיע על מצב הרוח הלאומי. כשרואים זרימות של נחלים זה משדר שפע, זה עושה טוב לכולם. מים עושים טוב לכולם, מים משמשים גם לטהרה ולהתנקות".

עומקה של הכנרת הוא 46 מטרים. "יש בכנרת מדרגה, לכן מי שלא יודע לשחות, ועוד במים לא מלוחים צריך לנקוט במשנה זהירות", מסביר מנחם. "הרוחות המערביות והמזרחיות יכולות לסחוף את הרוחצים, וגם אם יש סירת גומי זה לא יעזור. נכון שלא צריך לפחד, אבל צריך להבין שהכנרת בלתי צפויה".

כאמור, בימים אלה ציפורי הקורמורן פוקדים את האגם. למעשה מדובר בלהקה של אלפי ציפורים, שמרחוק נדמות לשטיח שחור-אפור שנמתח בדייקנות על מימיה של הכנרת. כמידי שנה, כשהלהקה ממשיכה במסע נדודיה לאירופה, דייגי הכנרת נושמים לרווחה. עם מקורן החד ותנועותיהן הזריזות והמדויקות הן שולפות בדקדקנות את דגי האמנון הקטנטנים, דור העתיד של הדגה בכנרת. מאחר שעל פי ההערכות מדובר בכחצי ק"ג דגים ליום לכל קורמורן, הנזק המצטבר מגיע לכ-250 טונות דגים בעונה. למרות שדייגי הכנרת מוותרים מראש בתחרות מול אנינות הטעם שצורכות גם צלופחים, בחורף הנוכחי, כך נראה, גם הקורמורנים לא הצליחו לשבור את רוחם. מנחם: "להקת הקורמורנים מגיעה כל חורף, הם אוכלות את הדגים הכי טעימים, את המושטים שהם אפאטיים בחורף בגלל ירידת הטמפרטורה".

"הכנרת היא של כל המדינה", אומר מנחם ברגש, "חשוב שהמבקרים ישמרו על הניקיון, ויישמרו מהרוחות המערביות. מי שלא יודע לשחות - שיחשוב פעמיים. אני מאחל לכנרת שתתמלא ושיפתחו את הסכר, ומקווה שגם ים המלח יתמלא. הלוואי שנלמד לשמור על המשאב היקר שלנו. אני אוהב שאנשים באים, משתכשכים במימיה של הכנרת ואוכלים את הדגים, אך מצד שני צריך לתת כבוד לכנרת ולשמור אותה".

 

תושבי טבריה שותים מהכנרת: איכות המים מצוינת

טבריה היא העיר היחידה בארץ שבברזים של תושביה זורמים מים ישירות מהכנרת. שאול דוד, מנכ"ל תאגיד המים "מי רקת", שאחראי על אספקת המים, אומר השבוע: "בזמנו נקבעו קווים דמיוניים – שחור, אדום והרום העליון הגבוה ביותר, סיטואציה בה הכנרת גולשת, כלומר: כשהיא מגיעה למפלס הכי גבוה - זה כמובן החלום שלנו. בחורף 1992 פתחו סכר בדגניה כדי שלא יהיו הצפות מהכנרת, וזה גרם להורדת המפלס. החורף ההוא היה מצוין. הכנרת הייתה מלאה, הגשמים מילאו את האגם שהגיע לרום העליון. הפעם האחרונה שהיה מופע גשמים כמו השנה הייתה ב-2013. בשנה שעברה הכנרת עלתה ב-76 ס"מ בלבד, כך שבהחלט יש סיבה לחיוכים, אבל צריך לזכור שבקיץ היא מתאדה כס"מ ליום בעונה מטר, וזה הרבה.

"אנחנו מקווים שהשנה היא תתמלא ביותר מ-2 מטרים, והשנה הבאה תהיה טובה, ובמקביל יימצאו לפתרונות חלופיים אחרים למלא את הכנרת, שלא תלויים רק במשקעים. אחת האפשרויות היא בהחלט להזרים מים מותפלים כדי למלא את החסר. השנה המאגרים התמלאו, אין ספק, אחרי שהגיעו למצב שכמעט אי אפשר לשאוב. ברגע שמפלס יורד באופן דרסטי, המים לא ראויים לשתייה בגלל המלחת המאגרים. השנה זה אחרת".

לדברי שאול, טבריה היא העיר היחידה שכולה מקבלת מים מהכנרת: "רוב ערי המרכז מקבלים מים מותפלים, ובערים אחרות יש שאיבה מבארות. טבריה היא היחידה שמקבלת מים ממקור מים אחד – הכנרת. כמובן שיש לנו קווי חירום שאם חלילה תהיה בעיה, ולא נשאב, יהיה לנו גיבוי. באמצעות תאגיד המים אנחנו מספקים את מי השתייה, ומספקים לעוד יישובים, אבל רק טבריה מקבלת את כל צריכת המים מהכנרת. איכות המים מעולה, המים פשוט מצוינים. יש לנו מכון טיהור משוכלל בו עושים טיפול רציני במים, והם מאוד איכותיים, הם עומדים בכל הפרמטרים והתקנים".

נחל סמך זורם בעוז לכנרת, צפו:

(צילום: יוני דותן / רשות הכנרת)

שאול מודע לכך שהמפלס משפיע על מצב הרוח הלאומי: "מפלס הכנרת משפיע על מצב הרוח הלאומי. נכון שבטבריה זה הרבה יותר חזק ועוצמתי. טבריינים הם עם חם ורגשי, אנחנו סנטימנטליים. אנחנו מרגישים שזה האגם שלנו, למרות שהוא אגם לאומי, אבל אכן טבריינים חשים שהכנרת שלהם", הוא אומר בהומור. "כנרת מלאה זה משמח, אנשים מודעים למשמעויות. הרי כנרת היא מקור המים, אם היא לא מלאה יש משמעות מבחינה לאומית. חשוב לומר שמי רקת, כמו שאר הגופים ששותפים לטיפול בכנרת, דואג שהיא לא תזדהם ולא תתלכלך. אני מעריך שעונה אחת או שתיים יכולות למלא את הכנרת ולהגיע למצב שהסכר נפתח מגלישת הכנרת".

הכנרת משפיעה לא רק על מצב הרוח הלאומי, אלא גם על החקלאות ועל החקלאים שמתגוררים באזור אגן ההיקוות של הכנרת. אורי דורמן, מקדמת צבי ברמת הגולן, מכהן כיו"ר החברה לפיתוח הגליל ומשקי הגליל העליון. "אין לשכוח שמדובר במופעי גשם של חורף אחד ואין להסתנוור מכך", הוא אומר. "צריך להיות מוכנים למצב של מחסור במים. נכון שהשנה שונה לגמרי לעומת 5 השנים שחלפו, אבל בל נשכח שאנחנו עדייו במציאות של שינוי באקלים, שיוצר מצב של ריבוי שנות מחסור במים. החקלאים, כמובן, שמחים שיש שפע של מים, המהווים מרכיב חשוב מאוד בתוך העולם של החקלאים, לצד מרכיבים נוספים".

דורמן אומר שבעקבות המחסור במים, מקטינים את כמויות המים שמוקצבות לחקלאים. "כאשר יש מחסור במים אין אלטרנטיבה אחרת אלא שימוש במי קולחין או במים מותפלים. מרבית פרנסת יישובי הגולן מבוססת על חקלאות: מטעים, גידולי שדה או בעלי חיים. מאחר שהחקלאות היא מרכיב מרכזי בפרנסה של היישובים, היתה בהחלט דאגה כשלא ירדו גשמים. זה השפיע על הקיים ועל הפיתוח. מים הם גורם ייצור, לא אמצעי. בלי מים אי אפשר לגדל גידולי צומח וההסתכלות על מים צריכה להיות רב שנתית, כשנוטעים מטע זה לא לשנה אחת. אנחנו מדברים על חקלאות רב שנתית, ההסתכלות היא משנה לשנה".     

 

"מותק" לאומית: יש לנו רק כנרת אחת

מפלס הכנרת הגיע השבוע לראשונה החורף לקו האדום התחתון - העומד על מינוס 213 מטרים. המפלס עלה מתחילת עונת הגשמים ביותר מ-1.65 מטרים, ולכנרת מלאה חסרים כ-4.2 מטרים. השנים השחונות וההתחממות הכללית, המורגשת ביתר שאת באזורים כמו טבריה ויישובי הסביבה, הם חלק בלתי נפרד מתהליך ההתחממות הגלובלית - עלייה בטמפרטורה הממוצעת של פני השטח של כדור הארץ במהלך כמאה השנים האחרונות. כאשר התחממות עולמית היא היבט אחד של שינוי האקלים. אלו משפיעים על כמויות המשקעים ועל התאיידות הכנרת.

אחת התוצאות של ההתחממות היא שינויי אקלים נוספים, הכוללים את עליית גובה פני הים, שינויים בכמויות המשקעים, ואופן פיזורם, הקטנת כמות המים הזורמים בנחלים בקיץ, או תרומה להכחדת מינים ביולוגיים, הנתונים כבר היום בסכנת הכחדה. הטענה המובילה היא שההתחממות העולמית היא תוצאה של פליטה מעשה ידי אדם של גזי חממה. נתוני נאס"א שפורסמו בפברואר 2019 מצביעים על כך ששנת 2018 היא השנה הרביעית בדרוג השנים החמות ביותר מאז תחילת המדידות בשנת 1880, וחמש השנים האחרונות ניצבות בראש רשימת שנים אלה, כשהחמה ביותר הייתה שנת 2016.

המשנה למנכ"ל רשות הכנרת, פנחס גרין: "המפלס ממשיך לעלות אבל עדיין חסרים כ-4 מטרים כדי למלא את הכנרת. זאת כמות מים שחסרה במאזן של משק המים, אם נהיה ריאליים, כנראה שהיא לא תתמלא בחורף הנוכחי, אלא אם כן תהיה שנה מטורפת כמו ב- 1992. להערכתי, אם תהיה שנה גשומה מעל הממוצע הכנרת יכולה להתמלא בערך בכ-2 מטרים".

"יש עבודת מחקר שנעשתה ברשות המים בנושא בגלל התחממות הגלובלית, וגם בגלל המגמה שכמות המשקעים בעתיד באזור הצפון תלך ותקטן, ואכן בשנים האחרונות זה באמת מה שקרה. למרות שאני לא יכול לחתום על כך ב-100 אחוזים, בסוף הכל זה חסדי שמיים".

"בשנים עברו קראנו למפלס הכנרת: 'מפלס המורל הלאומי'. אני זוכר שהיו מצלצלים כל בוקר לשאול אם המפלס עלה ובכמה. כל עם ישראל התעניין במה שקרה לכנרת, אחרי שמשק המים נכנס להתפלה והמים מסופקים ממקורות אחרים, הכנרת כבר לא המקור היחיד של מים, למרות שלכנרת מלאה יש משמעות תיירותית. זה לא אותו דבר. יש הבדל בין להגיע לחוף שהמים ברחו 300-400 מטר או לחוף שהמים מגיעים עד קו החוף".

איך אתה מסביר את העובדה שהכנרת היא "מותק" לאומית?

"יש לנו רק כנרת אחת בארץ. אנחנו לא שוויץ או אוסטריה, מדינות בהן יש מאות ימות ואגמים עם מים מתוקים. לנו יש רק כנרת אחת. יש את ים המלח שנקרא 'ים המוות' והכנרת נקראת 'ימת החיים'. אני בהחלט אופטימי מהגשמים. 5 שנים לא ראינו מופעים של גשמים, הנה השנה סוף סוף רואים. זה באמת מחמם את הלב. המגמה נמשכת השנה, והתחזית שנתנה לפני ארבעה חודשים ברשות המים מתממשת - השנה היא שנת גשמים מעל הממוצע, השאלה בכמה אחוזים. לגבי השנים הבאות אני יכול להתפלל".

מנהל מחלקת אבטחה ושיטור ברשות הכנרת, חגי לוין: "המשמעות של עליית המפלס היא שיש הרבה שטחים, שבמהלך עונת הרחצה הקודמת היו חשופים. רצועות החוף שהתרחבו - הצטמצמו משמעותית, כך שהיום יש לנו שטח קטן יותר. היו מקומות שהגישה אליהן הייתה יותר פתוחה, שם עסקנו יותר עם אכיפת איסור נהיגה בחוף ים, והתמודדות עם קהל שהשאיר אשפה וזבל. זה השתנה בגלל שהרצועות הצטמצמו, המים עלו והשטח יותר נוח לשליטה ובקרה. מול זה אנחנו בהיערכות לקראת עונת הרחצה שנפתחת בעוד חודשיים, זה אומר הכנה של רצועות חוף מוכרזים, ניקיון עשבייה, וכל מה שקשור לתשתית החופים. השנה אנחנו פותחים 3 חופים מוכרזים נוספים, כך שיש יותר עבודות תשתית. בגלל עליית המפלס יש לנו רמת שליטה גבוהה יותר. בגלל שהשטחים התכווצו, יש לנו רמת שליטה ופיקוח יותר ממוקדים".

"כשהמים זורמים, מאגרי המים מתמלאים, והכנרת מרהיבה. זה מביא אנרגיות טובות וחיוביות. זה עושה תחושות טובות. כשמראים לעם ישראל איך נראתה בעבר, ואיך נראית היום זה עושה טוב. באפריל, כשעונת הרחצה תיפתח, תהיה עונה יותר משמעותית עם יותר אנשים. כשהמים רחוקים מהחוף - פחות אנשים מגיעים לכנרת, וכשהם מגיעים פחות - נוח להם. עליית המפלס הופכת את האגם ליותר נגיש, קרוב ונוח"

"בסופו של דבר, יש לנו אגם מים מתוקים אחד שפעם היה מקור המים העיקרי שלנו. הכנרת היא כמו בת יחידה שאי אפשר לוותר עליה. אנשים אוהבים אותה. זה אגם קטן, יחיד, שמכיל מרכיבי טבע, תיירות, תושבים, נופשים, חקלאות, ואת ההיסטוריה של ארץ ישראל - הכל ביחד מתנקז במקום אחד ומתחבר לכולם".