ב"מגן אברהם" נזכרתי בחוב לאברהם המשפץ

יום אחד הייתי שקוע מאוד בכתיבתי, ולא שמתי לבי לזמן החולף. לקראת השקיעה אמרתי לעצמי שעוד מעט אתפלל תפילת מנחה ביחיד. ה"עוד מעט" חלף, הגיעה השקיעה, יצאו הכוכבים, ותפילה אין. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהפסדתי את תפילת מנחה החמקמקה. קמתי להתפלל במניין ערבית ותשלומין עבור מנחה.

הגעתי לבית הכנסת של יהודי פרס. מניין ערבית כבר החל. הסתננתי בין המתפללים אל מקומי הקבוע והתפללתי בקצב מואץ עד שהגעתי לקדיש עם שליח הציבור.

תפילת שמונה עשרה עברה עלי בריכוז. פסעתי לאחור ואז נזכרתי שאני חייב בתפילה נוספת. נאנחתי וחזרתי לעמדתי הקדמית. בחתימת "מגן אברהם" נזכרתי לפתע שאני חייב כסף לאברהם המשפץ. הייתי טרוד בפרטי אותו חוב גם בברכה השנייה, ובהמשך נזכרתי שאני חייב כ-600₪ לחברת הפלאפונים שממנה פרשתי. בברכת "רפאנו" נזכרתי שעלי לסדר הוראת קבע לקופת חולים, ב"שומע תפילה" נזכרתי שאני חייב תשעים שקלים לגבאי צדוק, ובתוך כך הפליגה מחשבתי לאזור השפלה ותהיתי אם אני חייב כסף לבית הכנסת ברחובות. ניסיתי להתנער מהמחשבות הללו, אך לשווא. כל החובות שהיו לי, גדולים וקטנים, התייצבו לפתע לנגד עיניי רוחי כמו קטגורים ביום הדין.

נזכרתי בכל הסיפורים על אלה שלא שילמו את חובם בחייהם, ונאלצו לחזור לעולם הזה בגלגול, או נכנסו לגיהינום, ובמקרה הטוב נשמתם התגלתה בחלום לאיזה צאצא והתחננה שיחזירו את חובם. צמרמורת אחזה בי. ניסיתי להיזכר אם מישהו חייב לי כסף, ונזכרתי בחוב נושן שכבר התייאשתי ממנו. תמהתי אם להתקשר לאותו חייב או למחול לו בלבי, כדי שלא יחזור לעולם הזה בגלגול בגללי.

כך חלפה כל התפילה. חזרתי לאחור בוש ונכלם. המילים אמנם נאמרו, אבל הראש חישב חשבונות רבים. הכיסופים לנשגב מכל הפכו לחובות כספיים והסתיימו בכיסופים של בושה.

בסיום התפילה מיהרתי לצדוק הגבאי, ושילמתי לו את חובי כדי להירגע מעט. לאחר מכן יצאתי להתבודד ולערוך חשבון נפש.

"סליחה על תפילת התשלומין", פתחתי, "היה לי קשה להתרכז במילים לאורך שתי תפילות רצופות. דווקא הראשונה הייתה לא רעה", ניסיתי לפייס את בוראי ולנחם את עצמי.

הגעתי ללב חורשה סמוכה ולבי החל להישבר: "איפה אני מונח?! דווקא בתפילת העמידה אני חושב על כל חובותי?! במקום לשמוע מפי תהילה ושבח אמיתיים וכיסופים לגאולת עולם, אתה נאלץ לסבול את חובותיי לאברהם הנגר, לצדוק הגבאי ולחברה הסלולארית?! תסלח לי, אבאל'ה, זו הייתה תפילת תשלומין...".

הירח הבליח באורו הקטן מעל לצמרות הכהות של הברושים. היה נדמה לי שהוא מחייך כמו שראיתיו בימי ילדותי. כאילו אמר לי: זו באמת הייתה תפילת תשלומין! הרי כל התפילה חשבת על תשלומים...

באותו רגע חשתי שאני משעשע את הקדוש ברוך הוא. רסיסי תורה הוא בקושי שומע מפי, וכמה מלמולי תפילה בבית הכנסת וכיסופים מעורפלים ברחוב. מה כבר אפשר לצפות מחוזר בתשובה עם לב שבור בעקבתא דמשיחא?!

אבל דווקא אני משעשע את בורא העולם, כמו שאב משתעשע בבנו הקטן והעילג פי אלף ממה שהוא משתעשע עם ילדיו הגדולים והרהוטים!

אינספור הכוכבים המהבהבים נדמו לי כאיתותים של הסכמה.

ניתן להשיג ב"הידברות שופס" את ספרי המחבר - סדרת ספרי "אור חוזר" - סיפורי תשובה מיוחדים, ו"תוהו ובו הוא" - סיפורים מעולם התשובה.

נהניתם מהכתבה? ספרו לנו על כך בתגובות, ואל תשכחו לדרג את הכתבה.