דמוקרטיה, או דמי-קרטיה?

ידוע הדבר, ומפורסם העניין, שלאחר יציאת "בני-נח" מהתיבה – לאחר המבול, ריבויים, תפוצתם בעולם וחלוקתם לעמים ולחברות-אנושיות – הגיעו אותן חברות-אנושיות, עם התפתחותן, להבנה שהמוצא מהאנרכיה הבלתי נסבלת [שבה איש הישר בעיניו יעשה], הוא הקמת שיטות-שלטון, המבוססות על מערכות חוקים, שבלעדיהם – לא יוכלו חייהם להתנהל באופן המניח את הדעת.

ואמנם, נוצרו צורות שלטון שונות ומערכות-חוקים אנושיות – שונות ומשונות, שבמהלך ההיסטוריה המאוחרת יותר, הגיעו הטובות שבהן לרמה של חיקויים עלובים של חוקי "תורת-ישראל", להבדיל, שמלבד הסיבה העיקרית, שהן אינן מושתתות על חוקי-האלוקים, וממילא – רחוקות הן מהאמת, המוטיבים העיקריים לשמירת החוק הם: א. לא כדאי להיתפס, כדי לא להיענש. ב. אל תזיק לאחרים, כדי שלא יזיקו לך. כלומר: המניעים הינם אינטרסנטיים מובהקים, וממילא, כאשר אדם משוכנע שלא יתפס, ולא ינזק – אין ערובה לשמירת החוק!

צורות השלטון העתיקות העיקריות המוּכרות הן:

1. "מונרכיה" - שהיא שלטון של מלך יחיד [בין אם משל מכוחו, ובין אם הומלך ע"י הסובבים אותו], השולט בעם על-פי רוחו [בניגוד מוחלט למלכי ישראל, הכפופים לחוקי התורה].
2. "שלטון-צבאי" - שהוא כמשמעו – השתלטות אנשי-צבא על מערכת השלטון, ובכח נִשְׁקם כופים את דעתם ורצונם על העם.
3. "דמוקרטיה" - כשמה – "שלטון-העם" [מקור השם מלשון יוונית, והוא מורכב משתי מילים: DEMOS שמשמעותה – עַם, ו- KRATOS שמשמעותה – שלטון], כלומר: העם מחליט.

כיום, במדינות הנאורות, שיטת השלטון מבוססת על הדמוקרטיה, ע"י בחירות, שלכאורה אמורים האזרחים, בעלי זכות-הבחירה, לקבוע מי מבין המועמדים יהיו המנהיגים שיעמדו בראשם, כאשר ההסכמה היסודית היא, שהמיעוט חייב לקבל את דעת הרוב. אלא שגם בזה, מחמת שיטות שונות של בחירות, לא בהכרח שתושג התוצאה האמתית. מה גם, שישנן מדינות בהן פוחדים האזרחים להביע את דעתם האמיתית – מחשש לפגיעה מצד בעלי כח ושררה, השולטים ביד רמה באזרחים, וממילא – התוצאה הרצויה אינה מושגת.

מעבר לבעיה של השגת תוצאות-אמת בבחירות דמוקרטיות, קיימות בעיות מעשיות נוספות, כגון:

1. אותם נציגים המציבים את עצמם כמועמדים להיות מנבחרי-העם, אינם בהכרח ראויים ומוסמכים לתפקיד רם ואחראי של "החזקת ההגה" של ניהול עם ומדינה, או כל תחום אחר בשלטון, מהתחומים המקצועיים הרבים, כגון: חקלאות, רפואה, תעשיה, כלכלה וכדו', ולעיתים מחריבים כל חלקה טובה הנמצאת תחת ניהולם – בין בשוגג ובין במזיד; וכל-שכן, ניהול יחסי-חוץ עם מדינות זרות – דבר העלול להעמיד מדינה שלימה בסכנה קיומית (ואם כדי להחזיק הגה של מכונית – טורח אדם להתאמן וללמוד זמן רב – בתאוריה ולמעשה, ורק לאחר מכן הוא מעז לגשת למבחן המעשי, שרק אם יעבור אותו – יזכה לרישיון המיוחל, המאשר שהוא כָּשִׁיר להנהיג רכב ונוסעים שבו, מי הוא זה ואיזה הוא הקובע, שאותו אדם שהציב עצמו כמעמד לשלטון – אכן כָּשִׁיר לזה?).
2. כדי להיבחר, כל אחד מהמועמדים מגיש "מצע בחירות", שאותו הוא מבטיח לקיים לכשיבָּחֵר, אלא שגם לכשיבחר, מי ערב לבוחרים שיהיה ביד אותו נבחר כח פרלמנטרי לקיים הבטחותיו? מה גם, כאשר מצע הבחירות מוצע ע"י מפלגה שבראשה עומד אותו מועמד, וכדי להגיע לשלטון דרוש הרוב פרלמנטרי האמור, ולשם כך דרוש איחוד בין מספר מפלגות, לעיתים: לכבוד כיסא כבודם – ימירו הנבחרים את דעתם, ולפעמים אפילו את דתם, ונמצאת הקשיחות למטרת קיום מצע-הבחירות שברירית, ולעיתים אף בלתי אפשרית, והאזרח הבוחר אינו מגיע בהגשמת חלומותיו אפילו לעשירית.

ואם עד כה דיברנו אודות חסרונות ה"דמוקרטיה" מצד המנהיגים הנבחרים, כעת ניגע מעט במגרעותיה מצד הבוחרים. ואמנם, אותו ציבור-בוחרים המצביע עבור נציג זה או אחר: האם הכל יודעים, מבינים, מוכשרים ומוסמכים להחליט באותם תחומים של ניהול המדינה, המוצעים במצע הבחירות של נציגם המיוחל? יתכן מאד ש"מצע-הבחירות" שמציע נציגם המיוחל, תוך שימוש בקסם-אישי, דמגוגיה-כריזמטית, וחשיפה תקשורתית אוהדת, הוא הרסני ביותר, ואותם בוחרים תמימים, שעל פי הצבעתם נקבע מי יבָּחֵר, דעתם מושפעת מאוד מהנאמר בתקשורת. נמצא שהמושכים בחוטי-התקשורת – הם הם המשפיעים והקובעים את דעת-הציבור!

לצורך המחשת העניין של הבטחות המועמדים, השפעת הפרסום והתקשורת – לפני הבחירות, ומידת קיום ההבטחות – לאחר הבחירות, וכן, כדי לומר דבר בשם אומרו, אזכיר דברים ששמעתי, לפני שנים רבות, מהרה"ג מרדכי נויגרשל נר"ו, שהגדיר את תעמולת הבחירות באופן זה: לפני הבחירות – הפרסומות ושלטי חוצות מצויים מכל עבר, עד שאדם מרגיש שהקירות ממש מדברים אליו; אבל, לאחר הבחירות – הוא מרגיש שהוא ממש מדבר אל הקירות!

ובכלל, האם הדמוקרטיה לכשעצמה הינה רעיון גאוני כל-כך, או שמא אינה אלא ברירת-מחדל והצלה-פורתא מהזוועות שהביאו לעולם שיטות שלטון גרועות יותר?

ואמנם, המשיך ואמר הרה"ג מרדכי נויגרשל נר"ו להגדיר את ה"דמוקרטיה" במשל. למה הדבר דומה? לחדר ניתוח, שכונסו לתוכו מספר פרופסורים, מבכירי המנתחים בתחום, לשם הצלת חיי חולה-מסוכן, ודנו בצדדי הבעיה הרפואית ובדרכי הגישה והטיפול. כאשר הגיעו לידי החלטה, על-פי מיטב ידיעותיהם וניסיונם העשיר, פנתה אליהם עובדת הניקיון המסורה של חדר-הניתוח, ואמרה: "הואיל ובחדר הניתוח נמצאים אנשי-צוות רבים, שמניינם עולה על עשרים חברים", החלטתם בעניין דרך הטיפול בחולה – אינה דמוקרטית, והיא שוקלת פניה לבג"ץ, שוודאי יאשרו את דבריה.

נמצאנו למדים, שמלבד העובדה שברוב המקרים, הבוחר עצמו אינו ראוי, מבחינת דלות ידיעותיו, להביע דעה בנושאים חשובים והרי-גורל, וה"דמוקרטיה" אינה מהווה פתרון הגיוני ומעשי לקיום ולהגשמה אמיתית של רצון הבוחר. מלבד זאת – מטרותיה ברוב המקרים, להגיע לאורח חיים ישר ומהוגן – אינן בהכרח מושגות, ואין ה"דמוקרטיה" משיגה באמת, את אשר היא מתיימרת להשיג, ולמעשה, אינה אלא: "דמי-קרטיה", כלומר: השלטון, שלכאורה אמור להיות מצוי בידי העם, אינו אלא מדומיין!

שונה לחלוטין המצב, כאשר שרביט ההנהגה מצוי בידי אנשים חכמים ונבונים, יראים ושלמים, שונאי בצע ובורחים מכבוד, רודפי-אמת וחסד ואוהבי ישראל, שלמדו והוסמכו – איש מפי איש – בחוכמת התורה ובחוכמות הטבע ונפש האדם! מנהיגים כאלה, שזכו לתואר הכבוד: "רועים-נאמנים", הנהיגו את עם-ישראל הקדוש, לאורך כל הדורות, מזמן אבותינו הקדושים ועד היום הזה, על אַדְנֵי היראה והשלום, אהבת-הבריות וגמילות-חסדים, אשר "מצע-הבחירות" שלהם הוא: "תורת אלקים חיים", חוקים ומשפטים ישרים, שאינם משתנים לעולם, בין בתקופות הזוהר, הפריחה והשגשוג, ובין בתקופות השכול והגלות – שגרמו לנו עוונותינו.

מנהיגים אלה – חכמי-התורה שבכל דור ודור – הם המנהיגים האמתיים! אף על פי שהדור הולך ופוחת, לְעוֹלָם חכמת-התורה מאירה את עיניהם של מנהיגים אלה, ואהבת עם-ישראל וטובתו הן נר לרגלם.

נכון! דרגת חכמתם של חכמי-התורה בדורות הקדמונים, מבחינתנו – אינה נתפשת, גם לאחר שפסקה נבואה מישראל, כגון: בדור חכמי הסנהדרין, ששלטו בשבעים-לשון על בוריין, וזו גם הסיבה לכך, שמרדכי-היהודי הבין את שפתם של שומרי הסף של המלך אחשוורוש, שתכננו להרגו, ודיברו בלשון טרסית.

נכון! אנו, ברוב דלותנו, סובלים את סבל גלותנו, נושכים מצער את שפתותינו, ונושאים את עול עוונותינו.

אבל, מחזיקים אנו באמונתנו, שבזכות תשובתנו, תפילותינו ואחדותנו – קרוב יום ביאת משיח-צדקנו – יום קץ גלותנו ובניין בית-מקדשנו – יום בו יתקיים בנו הפסוק (ישעיה א' כ"ו): "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה"! אמן, ואמן!