"תסלחי לי, בתי, לא רציתי שתבואי לעולם": וידוי של אמא

כשנולדת היית כל-כך קטנה וחסרת אונים, הסתכלתי עלייך והיו לי דמעות בעיניים. לא, זאת לא הייתה התרגשות של רגע, גם לא התרגשות של אימא טרייה שזה עתה עברה לידה, וההורמונים מציפים אותה. אלו היו רגשות עמוקים יותר, רחמים, צער וכאב שעלו ממעמקי נפשי. רק את ואני ידענו את הסוד הכמוס בין שתינו. ליתר דיוק: את, אני, בורא עולם ועוד כמה שליחות טובות שעשו מהפכה כדי שתבואי לעולם.

הן ניסו לדבר לליבי, שהחיים הפכו אותו לקשה כמו אבן, שותת דם ופצוע. כשהגחת לעולם, נשמת את נשימותייך הראשונות, נשמתי יחד איתך. הבנתי שהקב"ה מזמן לי מרחב חדש של יצירה וריפוי. שאת, כמה שאת קטנה, מגישה לי הזדמנות לחיות את חיי מחדש, אחרת, עם שמחה אינסופית, תחושה של כמיהה לעשות טוב. המחשבה על להרים אותך, לנשום את הריח המיוחד שיש רק לך, ולהוריד דמעה רק מהמחשבה שפעם, כשעוד היית שתיל קטן בבטני ההולכת ותופחת – חשבתי לגדוע את חייך. המחשבה מייסרת אותי, אני מודה, אבל אם אגיד אותה אשתחרר מייסורי המצפון.

היום, כשכבר נולדת, בניסי ניסים, הפכת ברגע פלאי אחד לעץ עם שורשים. ברגע שהגחת לאוויר העולם השתיל שהיה ברחם החשוך, הפך לעץ יפהפה עם לחיים ורודות וחיוך ממיס ושובה. מי יכול להבין איזו ברכה הכנסת הביתה? את הקטנטונת, שהגעת אחרי שלושה אחים גדולים? כח החיים טמון בך ובשאר ילדיי.

כשרציתי לעשות הפלה לא הכרתי אותך עדיין. המחשבה הגיעה משאול התחתיות של חיי. הבטתי על עצמי וחשבתי, בכנות - מה את יכולה להעניק לה? חום ואהבה? הרי כולך רצוצה. בית אוהב? אני אוהבת את ילדיי בכל נפשי ומאודי, אבל מה לעשות שגיליתי שאת קיימת, חודש אחרי הפרידה מאביך? איך אגדל אותך, חשבתי לעצמי בגאוותי ובשפלותי. מי יקנה לך טיטולים, מוצצים, בגדים, צעצועים? הרי גם לך מגיע.

ההיריון הזה היה נגד כל הסיכויים שלי. הילדות הקשה, האלימות שחוויתי כילדה, העובדה שגדלתי ללא אב ואם, במסגרות חוץ ביתיות רק העצימו את הקושי. מה יש לי לתת לך בתי הקטנה? ככה חשבתי. אחרי הפרידה מאביך, כשגיליתי שאני הרה, לא יכולתי לעצמי לשמוח. היריון בלתי רצוי – ככה קוראים למלאכית שלי? תסלחי לי שלא רציתי אותך. אלו הנסיבות הקשות שהובילו אותי. אל תשפטי. לא יכולתי לראות את עצמי מתמודדת שוב עם טיפול ברך נולד, שזקוק לאימא לביאה. חשבתי שאתמוטט.

אני אישה שעשתה תשובה בחייה, אבל אי-אפשר לשפוט אותי. רק גופי ונפשי מכירים את הצלקות שנחקקו מחוסר האהבה, מרצון לרצות אחרים, מקשרים לא בריאים, מהתעללות עצמית, משנאה עצמית. 'אישה כמוני', כך חשבתי לעצמי, 'לא יכולה לשאת עוד הריון ולידה'. כשהחלטתי לחתוך אחת ולתמיד ולעשות הפלה, בכל פעם נמנעה ממני מחדש האפשרות להתנתק ממך. פעם חברה טובה הסיטה את תשומת ליבי, פעם אחרת שמעתי משפט מזעזע, ובפעם נוספת, הסביבה הקרובה הטיחה בי: 'את לא יכולה לרצוח בשר מבשרך'. הבנתי שיש מישהו שנלחם עלייך יותר ממני. הקב"ה בכבודו ובעצמו רצה שהנשמה שלך תרד לעולם.

בשיא ייאושי, פנו אליי ממחלקת אמ"א בהידברות, והציעו סיוע ועזרה מכל טוב. מלבד אוזן קשבת, מצאתי סביבי נשים טובות, כמו אימהות, שראו אותי. ראו את הכאב שלי והצליחו לגעת בו, ללטף ולרפא. הן הרעיפו עליי אהבה, והבטיחו סיוע חומרי ואכן עמדו במילתם. למרות הצעות הסיוע המפתות עדיין לא רציתי את ההיריון. אל תשפטי אותי, בבקשה. הבנות ממחלקת אמ"א הזכירו לי כמה שאני אימא טובה, במקום כל הסטירות שקבלתי בחיי – הן היו שם כדי לתת נשיקות.

לא קיבלנו מינוי להיות מלאך המוות

במחלקת אמ"א קלטו מיד את התמונה הרחבה, ולא הרפו. כמו שהקב"ה היה עם היד על הדופק בלב שלך, ככה גם הבנות הנהדרות היו עם היד על הדופק. בעוד שחלק מהאנשים בסביבה שלי תמכו בהפלה, שם חשבו אחרת."האם נוכל לומר לריבונו של עולם: 'אתה מגזים? הבאת לאימא עוד מתנה בדמות תינוקת?' הרי אם הוא חושב שזה לא טוב עבורך, שיוריד את ההיריון הזה בעצמו", הן אמרו לי וחידדו: "לא קיבלנו מינוי למלאך המוות בסיפור הזה, ובכלל". נשברתי כשהן אמרו לי: "האם לאימא שעברה סבל אין אפשרות להיות אימא פעם נוספת? אנחנו מכירים את ההתחייבות הזו – 'ובחרת בחיים, למען ייטב לך ולזרעך עד עולם'". וזה אכן שוב קרה ברוך השם.

כשהחלטתי להשאיר אותך היו לי ספקות, אבל כבר לא הייתה דרך חזרה. בשלב מסוים כשהרופאים איתרו בעיה בהריון הפצירו שאהיה במעקב. עצמתי את עיניי כיוון שידעתי שאם אמשיך להיבדק - ההפלה תהיה בלתי נמנעת רפואית. עכשיו נלחמתי עלייך אני. ואכן, כשנולדת, הבנתי את גודל הנס. גם מצד הטבע לא היה הגיוני שתיוולדי. כשנולדת החדר קרן והתמלא אור, גם חיי. נסיכה קטנה באה לעולם. אמנם אצל כל אימא יהודייה הבנות הן נסיכות, אבל אצלי ואצל אחייך את באמת משהו מיוחד. הבאת לנו ברכה עד בלי די. בזכותך קבלנו שפע רוחני וגשמי שלא חלמנו עליו, וגם כשחווים מחסור כלכלי, הנוכחות שלך משכיחה את הדאגה.

תינוקת שלי יפה ואהובה, את יהלום אמיתי, נשלחת אלינו משמיים, ואת מושלמת. כשאני מביטה בעינייך אני חושבת לעצמי: 'באמת שקלתי להפיל? זה אכן עבר לי בראש?' לצערי, נסיבות חיים יכולות להוביל אישה לשקול לעשות הפלה, מתוך ייאוש. בתוך תוכי תמיד ידעתי שאם אעשה הפלה אקח איתי את הצלקת הזאת עד יומי האחרון. ידעתי שהחרטה תייסר אותי. ידעתי שהמחשבות עלייך לא ירפו. הנה עכשיו את כאן, אני חובקת אותך בשתי ידיי, מודה לקב"ה על השליחות הטובות ממחלקת אמ"א, שהחסד שהן עושות הוא הצלת חיים.

לך, בתי היקרה, אני מאחלת שתגדלי להיות אימא אוהבת, שתאהבי את עצמך, ושהחיים יאירו לך פנים. ולנשים יקרות שחולקות איתי את הדברים, ואולי גם מוצאות עצמן מתלבטות אם לבצע הפלה אני אומרת: אין ייאוש, שאו את עיניכן לאבינו שבשמיים, ותזכרו שהילד או הילדה שברחמכן הם מתנת חינם מהבורא. וכשמבקשים עזרה היא מגיעה ובגדול, איך? נסתרות הן דרכי האל.            

שוקלת הפלה? מכיר/ה מישהי שנמצאת על פרשת דרכים?

אמא יקרה, אנחנו כאן, במחלקת אמ"א של הידברות, כדי לעזור לך. העניקי לילדך הזדמנות נוספת, אל תתני לו לסיים את חייו.

לפניות אל מחלקת אמ"א – סיוע, ייעוץ והכוונה חינם לנשים למניעת הפסקות הריון והפלה: טל' 073-2221333, נייד 052-9551591. מייל kalina@htv.co.il