סיון רהב מאיר: מבחן הבגרות הראשון שלכם

כך כתב לי השבוע הרב יובל לוינגר מאולפנת קרית גת: "שלום סיון. לפי כללי משרד החינוך, היום אמורים עשרות אלפי נערים ונערות לקבל תשובה מכריעה – האם התקבלו לישיבה התיכונית או לאולפנה שבה ביקשו ללמוד. זה כבר הבן השלישי שלי, ואני קצת מתורגל. התשובה תגיע במייל. אם תהיה שלילית, בחור צעיר שרק לפני שנה חגג בר מצווה ייאלץ להתמודד עם 'לא', ואז לשמוע אם גם חבריו האחרים התקבלו או נדחו.
אני פונה לכל בני הנוער המקסימים שיקבלו היום תשובה שלילית, וזה מסר לצעירים גם במגזרים אחרים, מול כישלונות אחרים: כל החיים עוד לפניכם. זו לא קלישאה, עוד תמצאו את המקום המתאים לכם. התשובה השלילית שקיבלתם רק משדרגת אתכם: היא הופכת אתכם לאנשים שידעו להאמין בעצמם גם כאשר אחרים לא תמיד האמינו בהם. תצטרפו לאלברט איינשטיין, תומס אדיסון, סטף ורטהיימר, רמי לוי ועוד רבים אחרים, שהצליחו בתחומם גם כשאחרים לא נתנו להם סיכוי, שלא לדבר על רבנים וגדולי תורה שצמחו כך. תאמרו תודה למוסד שלא קיבל אתכם, על מבחן הבגרות הראשון שעברתם. במבחן הזה גיליתם שהערך שלכם לא תלוי רק באחרים.
ואתם ההורים – זה הזמן שלכם. קבלו באהבה את יצירת המופת ששלח לכם הקדוש ברוך הוא, בלי כל תנאים ובלי מבחני קבלה".

לעשות מה שצריך

עשיתם פעם משהו כמו שצריך, מההתחלה ועד הסוף? גם זה דבר ראוי לציון. לפעמים הדרמה הכי גדולה בחיים היא שאין דרמה, שהדברים פשוט מתבצעים. פרשנים רבים שואלים למה התורה חוזרת בפרשת השבוע שוב על פרטי בניית משכן. הרי רק לא מזמן קראנו בפירוט את כל ההוראות שצריך לבצע, ועכשיו – פשוט מסופר לנו בפרשת השבוע שהכול בוצע, פרט אחרי פרט. התשובה היא שלעשות את מה שצריך זה דבר גדול. בני ישראל ממלאים את ההוראות היטב, במסירות ובאהבה ובנאמנות, וגם זו כותרת. עמידה ביעדים, עמידה בזמנים, ביצוע מדויק – כל אלה הם דבר בעל ערך בחיים.
גם היום זה לא מובן מאליו שהכול מתקתק, בלי שום שערורייה, שביתה או ועדת חקירה. הבנייה מסתיימת במילים נפלאות, שמתארות איך הכול התבצע כפי שצריך: "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל-הָעֲבֹדָה. וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', כֵּן עָשׂוּ, וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה". שנזכה גם אנחנו להשלים כך משימות טובות בחיינו.

הדברים מוקדשים לרפואתו של קצין צה"ל שנפצע השבוע קשה בפיגוע דריסה באזור בנימין.

שלטי פרסומת אחרים

בהתחלה לא הבנתי מה תלוי שם על העצים. אנחנו רגילים לשלטי פרסומת מסוג אחר. אבל בביקור באולפנת בהר"ן בגדרה, גיליתי לאחרונה שלטי-עץ פשוטים עם אמירות חינוכיות קצרות. את המשפטים הנוקבים האלה חיבר המייסד, הרב אברהם בהר"ן, שנפטר ב-1995. ביום שישי האחרון נפטרה בגיל 82 רעייתו ושותפתו להקמת המקום, הרבנית מרים. השלטים שהכינו עדיין תלויים שם, גם הבוקר. הנה רק כמה סיסמאות שמעידות על הרוח החינוכית של שניהם:

• כדי להעריך את חברתך, העריכי קודם את עצמך
• אם ראית עלה נובל, בדקי שמא כל העץ כושל.
• המתרפק על צרותיו, צרותיו מתרפקות עליו.
• הצדק איתך? הישארי צודקת גם בתגובה.
• אל תאמרי "בסדר", אמרי "הנני".
• את הביטחון העצמי יש לשאוב מהקדוש ברוך הוא, ולא מאנשים.

חשבתי שכדאי לפרסם את המשפטים האלה לא רק בשטח בית הספר.

לאיזה קול להקשיב

איכשהו נדחקה הצידה העובדה שקצין צה"ל, סרן ישראל אליצור, נשוי ואב לשניים, עדיין מאושפז במצב קשה. אחיו, דוד אליצור, כתב לי אתמול בלילה את המילים הבאות: "אחי ישראל, שנפצע בתחילת השבוע בפיגוע דריסה, מונשם ומורדם. יש מעט שיפור, אבל אתמול ניסו להעיר אותו וראו שעוד מוקדם מדי. עדיין צריך תפילות. אנחנו מקווים ומאמינים שהוא יחזור לאיתנו. הערב ראש חודש אדר, ואני מצרף קטע קצר לרפואתו, על פורים המתקרב: כל אחד מאיתנו הוא אחשוורוש, שמתלבט בכל פעם האם להקשיב להמן שבתוכו: לקולות הביקורת העצמית שרוצים לאבד ולשפוט, לקולות האומרים שהפנימיות שלנו מפוזרת ומפורדת, שאינה שווה - או להקשיב למרדכי ואסתר שבתוכו: לראות את הטוב והערך הפנימי, לתת אמון ולפעול עם טבעת המלך, להרגיש ראויים לכתר, לרכב על סוס מכובד.

שנזכה לבחור יותר ויותר להאמין ולהקשיב לדברי מרדכי ואסתר, אל הטוב ואל האמון שלנו בעצמנו, לראות איזה מיוחדים ומאירים אנחנו, ולתת משלוח מנות של אהבה לעצמנו.

מוקדש לרפואת אחינו היקר והאהוב, ישראל מאיר יעקב בן רות, אח שמלא באהבה ואכפתיות, נתינה וטוב ללא תנאי, שיבריא במהרה, וימשיך להוסיף אור וטוב בעולם, אמן. חודש טוב!".

איך לשמוח

חודש טוב! משנכנס אדר מרבים בשמחה, והוא נכנס היום. איך שמחים? הנה קטע מתוך הספר החדש של הרבנית ימימה מזרחי, "הזמנה לשמחה":
"אנחנו חיים בחברה מאותגרת-שמחה. היום שמחה צריכה לימוד. דווקא השמחה, שכולם מתייחסים אליה בקלות ראש, מצריכה כובד ראש. השמחה נתפסת לעתים כשטחית, בניגוד לטרגי, למלנכולי, שנתפס כמשהו עמוק ורציני. אבל אין זה כך. שמחה אמיתית היא עומק גדול. זוהי הכרעה, החלטה, בחירה. נשים צריכות לבחור לשמוח. כי הרי נשים בימינו מצפות מעצמן לעשות הכול – לעבוד, לחנך, להצליח בבית ובחוץ, לארח, לתקתק. ואני אומרת: תוותרי לעצמך הרבה בדרך, רק אל תוותרי על השמחה. כי מה את עושה בדרך כלל? מתעקשת להספיק ולעשות הכול, לא מוותרת על כלום, מלבד על השמחה. מיטה מבולגנת אפשר לסדר. דו"ח לעבודה אפשר להכין. אבל אישה לא שמחה, זה חמור יותר מכל אלה. אז נכון, לא סיפרת סיפור לפני השינה. לא סיימת את הרשימה שצריך לסיים. שוב התעצבנת. אבל שכחת לכתוב לך ברשימת משימותייך את המשימה לחייך וליהנות. תבחרי נכון את המטלות, תחליטי על מה לוותר ועל מה לא לוותר, אבל על דבר אחד חלילה אל תוותרי בדרך – על השמחה שלך היום, עכשיו".