הידברות לנוער: בואו נדבר על זה – הריאליטי של החיים שלנו

מוכנים קצת להפעיל את גלגלי הדמיון בשבילי? אז בואו נצא לדרך!
אני מכניס אותך לבנייני "וול סטריט", אלא שלא אני פותח את הדלת הראשית, אלא אתה.
ואני אומר לך, שהמפתח הזה משמש גם לפתיחת המשרד האישי שלך, כולל חשבון מנופח במיוחד
להשקעות מעכשיו ולתמיד. יש לך זמן בלתי מוגבל להכנס לחדר.
מוכן? צא לדרך!
אתה נכנס, הדלתות נסגרות. אתה לא יכול לצאת. והנה אתה רואה שורות – שורות של חדרים נעולים ובאמצע עומד לך עוד אחד שנכנס בדיוק כמוך, אלא שאותו אחד הוא בדיוק האויב מס' אחד שלך (המורה המעצבנת, חבר לכיתה שמשפיל אותך, כל אחד והדמות שלו), וגם לו הבטיחו אותו פרס. משום מה לא אמרו לך שאתה מתחרה כנגדו, אתה כבר מבין שיש פה תחרות חמה במיוחד. אתה, מבחינתך, תעשה הכל כדי לנצח. והנה, שניכם מתחילים לרוץ. החלפת מבטים פותחת את התחרות בלהט. בדרך אתה פוגש זקן אחד, שמשום מה צץ לו ומבקש עזרה, ומנגד אתה רואה שכתוב על הדלתות, "לחדר האישי שלך לך בכיוון הזה". אין זמן עכשיו לזקן הזה, אתה חושב לעצמך, צריך לנצח את המעצבן הזה! והנה מגיע אחריך אותו אויב מושבע שהיה אתך, וגם הוא רואה אותו זקן. הזקן, כמובן, מבקש עזרה, אך גם הוא רואה "לחדר האישי שלך לך בכיוון הזה", וחושב בדיוק אותו דבר – לנ-צ-ח!.
שניכם רצים - אתה עוקף, הוא משיג אותך, אתה עושה קפיצה חדה, הוא הולך בדרך קיצור במסדרון הקרוב, והנה שניכם מגיעים לדלת "החדר שלך" שלידה תיבת דואר. כל אחד רואה את המנעול, טס "ספרינט" לחדר ופתאום... מה אתם מגלים? שצריך שני מפתחות. אתם מנסים לפתוח בשני המפתחות אך לא מצליחים, משנים צד ולא מצליחים. למעשה, המנעול השני צריך מפתח אחר ושונה משל שניכם. שניכם רצים לבדוק מי ימצא את הזקן הזה, שהיה היחיד שהיה אתכם בכל הבניין. שעה עוברות, ועוד חצי שעה, והנה הוא! כל אחד מכם מתחנן ומבקש שיביא דווקא לו את המפתח. בינתיים כל אחד מתווכח מי אמור לקבל, כי הרי כל אחד חושב שהוא הראשון. בינתיים נכנס לו עוד בחור, רואה את הזקן, מדבר אתו, שואל לשלומו, עוזר לו והולך לחפש אחר הדלת.
בינתיים הגעתם למשא ומתן, שהוא יאמר לשניכם מה צריך לעשות, וכל אחד יטוס. ומי שיכנס ראשון - יכנס.
לא יודע מה אתם רוצים ממני, אומר הזקן. יש לכם ליד הדלת שם קופסה גדולה, עם שלט כתוב מעל:
"נא לפתוח את הקופסה לקבלת המפתח השני". וחוץ מזה, אני אשמח אם תעזרו לי, כי אז...
הוא לא מסיים את המשפט, והנה אתם דקה לפני הדלת, מגיעים אליה, פותחים את הקופסה - ואין מפתח. הדלת נראית כפתוחה מאליה, והנה אתם רואים אותו בחור שלישי יושב על הכיסא ומארגן את משרדו. איך?! אתם זועקים, איך ידעת להכנס?
והבחור עונה: אה, טוב, זה פשוט. הייתי בלחץ כמוכם, רק עצרתי שניה לעזור לזקן, כי לא יכולתי שלא לרחם עליו. והנה הוא נתן לי טיפ: לא להיות בלחץ, כי אז בוודאי אכשל. הוא גם נתן לי את הסיסמה למחשב, והיא "ניצחון".

אז מה היה לנו פה, למען ה'?! הניצחון היה שלך, איך יכול להיות שפתאום עכשיו הפסדת?

הדמות שהכנסתי אתכם לתוכה, היא לפעמים אנחנו ממש.

לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים טוב יותר מה לעשות, איך לנהוג. המחשבה על הניצחון מחדדת לנו את החושים, ובו בזמן מעוורת אותנו לחלוטין, כמו סם ערמומי. התרבות המערבית מלמדת שהחזק הוא השולט. הניצחון הוא החשוב ביותר, ממש כמו שהיטלר חשב, אבל בינתיים - הכל נחרב...
אתה מאבד מצלם האנוש שלך, פתאום אתה לא שם לב שהפסדת יותר ממה שהרווחת.

אנחנו לא שמים לב איך יצר הרע שם אותנו ב"תוכנית ריאליטי", מהטובות שיש במציאות, אפילו יותר מאלו שבטלוויזיה. הוא גורם לנו לחשוב שאנחנו מסוגלים לכל, והכול כבר בידינו. אנחנו לא עוצרים לראות את אלו שמסביב או לחשוב עליהם, לקבל מהם עצה או תבונה, אנחנו רק מתחרים בהם, במקום לשתף פעולה.

הקב"ה מלמד אותנו ש"ואהבת לרעך כמוך" זו לא עצה טובה, זהו בסיס קיומי לכל חיינו האישיים ולכל חיינו כעם בפרט. להיות ערב לשני, גם כשאנחנו רוצים לנצח, זה לא חטא או פשע. זה לא אומר שתפסיד, זה בעיקר אומר שתשמור על צלם האנוש שלך כיהודי.

איך, למען ה', הניצחון הפך למיליון דולר?! איך, למען ה', שכחנו שאהבה ללא תנאי היא הבסיס החשוב לכל יהודי?! אם אבותינו בגולה לא היו יודעים להיות ערבים זה לזה בכל מקום שהוא, תאמינו או לא, אולי לא היינו כאן היום. הניצחון האמיתי הוא לנצח ביחד, מתוך אהבה לשני, ללמוד מכל אחד, וממילא לקבל את הסיסמה לניצחון. בואו לא ניתן לתקשורת לעצב לנו ריאליטי שאנו לא באמת רוצים לחיות בו. יצר הרע כבר דואג לעשות את זה בעצמו, אז בשביל מה להכניס את עצמנו לשם ולהיות מושעים מזה?

מי שנמצא במקום הזה, שלנצח זה הכי חשוב, יודע שלא קל להשתנות, אבל עם רצון אמיתי ותפילה להידבק באמת ובטהור - בוודאי יוכל ויצליח. רק להאמין.

נתבונן בחיינו, במי אנחנו מתחרים? עם מי אנחנו הולכים ביחד ומנצחים? ומה אנחנו מפסידים כששוכחים את התכלית, לחיות באושר?