מדוע קשה לנו להאמין בכוחה של התשובה?

הַבְהָרָה רִאשׁוֹנָה לְכֹחָהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה - מִדִּבְרֵי תוֹרָה

נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת נִצָּבִים (ל, יא-יד): "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה... וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ".

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת"- אֵיזוֹ מִצְוָה? עַל אֵיזוֹ מִצְוָה מִתְכַּוֶּנֶת הַתּוֹרָה לְזָרְזֵנוּ שֶׁאֵינָהּ לֹא בַּשָּׁמַיִם וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם, אֶלָּא קְרוֹבָה הִיא אֵלֵינוּ עַד הַפֶּה וְהַלֵּב?

הָרַמְבַּ"ן וְהַסְּפוֹרְנוֹ, וּכְמוֹ כֵן בַּעַל הַטּוּרִים, מְבָאֲרִים פָּסוּק זֶה עַל מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, וְסָמְכוּ דִּבְרֵיהֶם עַל הַנֶּאֱמַר בְּסָמוּךְ בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם: "כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".

וְכָאן יֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ דַּוְקָא עַל מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה הֻצְרְכָה הַתּוֹרָה לְהַבְהִיר וּלְשַׁכְנֵעַ שֶׁאֵינָהּ בַּשָּׁמַיִם וְאֵינָהּ מֵעֵבֶר לַיָּם, אֶלָּא הִנָּהּ קְרוֹבָה אֵלֵינוּ בְּפִינוּ וּבִלְבָבֵנוּ?

מַשְׁמָע מִכָּאן שֶׁרָאֲתָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּי בְּנֵי הָאָדָם יִהְיוּ קְטַנ ֵּי אֱמוּנָה בְּמַתְּנַת הַתְּשׁוּבָה מֵאֵיזוֹ סִבָּה, וְדַוְקָא לְמִצְוַת הַתְּשׁוּבָה יִתְיַחֲסוּ בְּחֹסֶר אֱמוּנָה כְּמִצְוָה שֶׁהִיא בַּשָּׁמַיִם אוֹ מֵעֵבֶר לַיָּם וְאֵינָהּ אַקְטוּאָלִית כָּל כָּךְ, כִּי אִם הַתּוֹרָה מַדְגִּישָׁה שֶׁמִּצְוַת הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ בַּשָּׁמַיִם וְכוּ', מַשְׁמָע שֶׁהָיָה מָקוֹם אָכֵן לִבְנֵי אָדָם לוֹמַר שֶׁכֵּן הִיא בַּשָּׁמַיִם אוֹ מֵעֵבֶר לַיָּם. וְהַדָּבָר טָעוּן בֵּרוּר, מַדּוּעַ דַּוְקָא בְּמִצְוָה זוֹ יֵשׁ מָקוֹם לְטָעוּת זוֹ?

וְקֹדֶם שֶׁנַּסְבִּיר הַטַּעַם לְכָךְ, נִרְאֶה רְאָיוֹת נוֹסָפוֹת מִן הַמִּקְרָא וּמִן הַסְּבָרָא, שֶׁחָשַׁשׁ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְקַטְנוּת אֱמוּנָה בִּמְיֻחָד עַל מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה.

הַבְהָרָה שְׁנִיָּה- מִדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים

בִּיחֶזְקֵאל (לג, יג) נֶאֱמַר: "חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹקִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה". וְהוּא פֶּלֶא! לְשֵׁם מָה הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהִשָּׁבַע שֶׁהִנּוֹ חָפֵץ בִּתְשׁוּבָה, וְכִי לֹא הָיָה דַּי לוֹ לוֹמַר לָנוּ זֹאת בְּיַד נְבִיאָיו מִבְּלִי לְהִשָּׁבַע עַל כָּךְ? אֶלָּא כָּאָמוּר, צֹרֶךְ גָּדוֹל רָאָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא- עַד כְּדֵי שְׁבוּעָה- כְּדֵי לְשַׁכְנֵעַ אֶת בָּנָיו כִּי מוֹעִילָה הַתְּשׁוּבָה, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אַף חָפֵץ הוּא בִּתְשׁוּבָה וְלֹא הִסְתַּפֵּק בְּהוֹדָעָה גְּרֵידָא. וְכַמְבֹאָר שָׁם (פסוק י) חֲשָׁשָׁם שֶׁל יִשְׂרָאֵל: "כִּי פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים וְאֵיךְ נִחְיֶה", שֶׁלְּכָךְ הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְהִשָּׁבַע לָהֶם שֶׁאָכֵן יֵשׁ תַּקָנָה לְחַטֹּאתֵיהֶם.

הַבְהָרָה שְׁלִישִׁית לַאֲמִתּוּת פִּתְרוֹן הַתְּשׁוּבָה- מִדִּבְרֵי הַתַּלְמוּד

בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (דף ד ע"ב): אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה- חֵטְא בַּת שֶׁבַע, וְלֹא יִשְׂרָאֵל הָיוּ רְאוּיִים לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה- חֵטְא הָעֵגֶל, אֶלָּא לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם: גִּבּוֹרִים וְשַׁלִּיטִים בְּיִצְרָם הָיוּ, וְלֹא הָיָה רָאוּי שֶׁיִּשְׁלֹט יִצְרָם עֲלֵיהֶם, אֶלָּא גְּזֵרַת מֶלֶךְ הָיְתָה לִשְׁלֹט יִצְרָם עֲלֵיהֶם כְּדֵי לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה, שֶׁאִם יֹאמַר הַחוֹטֵא לֹא אָשׁוּב, שֶׁלֹּא יְקַבְּלֵנִי- אוֹמְרִים לוֹ: רְאֵה וּלְמַד מִמַּעֲשֶׂה דְּדָוִד וּמִמַּעֲשֵׂה הָעֵגֶל, שֶׁכָּפְרוּ וְנִתְקַבְּלוּ בִּתְשׁוּבָה.

וּבַגְּמָרָא שָׁם עוֹשֶׂה צְרִיכוּתָא מַדּוּעַ הֻצְרַךְ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְלַמֵּד תָּקְפָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה גַּם אֵצֶל יָחִיד כְּדָוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה, וְגַם אֵצֶל צִבּוּר בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.

וַהֲרֵי גְּמָרָא זֹאת מַבְהִילָה כָּל רַעְיוֹן! רַשְׁבִּ"י אוֹמֵר וּמְגַלֶּה לָנוּ טַעַם חֵטְא דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּבַת שֶׁבַע, וְהוּא מִבְּלִי לְהִצְטָרֵךְ לוֹמַר שֶׁ"כָּל הָאוֹמֵר דָּוִד חָטָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה", אֶלָּא יֵשׁ לִלְמֹד כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁאָכֵן חָטָא דָּוִד בְּבַת שֶׁבַע, וְכִפְשַׁט דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא בְּתוֹכַחְתּוֹ אֵלָיו בִּמְשַׁל כִּבְשַׂת הָרָשׁ, וּכְמוֹ כֵן אֶת חֶטְאָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בָּעֵגֶל יֵשׁ לְהַסְבִּיר לְדַעַת רַשְׁבִּ"י כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדָה זָרָה מַמָּשׁ. וְאִם תֹּאמַר הֵיאַךְ נִכְשַׁל מַלְכֵּנוּ מְשִׁיחֵנוּ בְּחֵטְא חָמוּר כָּזֶה, וְכֵן דּוֹר הַמִּדְבָּר, דּוֹר מְקַבְּלֵי הַתּוֹרָה, דּוֹר דֵּעָה שֶׁשָּׁמְעוּ דִּבְּרוֹת ה'- "אָנֹכִי" וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים"- וּלְמָחָר עָשׂוּ עֵגֶל? אֶלָּא בֶּאֱמֶת שַׁלִּיטִים בְּיִצְרָם הָיוּ, אֶלָּא שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם אֵל עֶלְיוֹן לַחֲטֹא וְהִשְׁלִיט אֶת יִצְרָם עֲלֵיהֶם, וְאִם כֵּן אֵין לִמּוּד זְכוּת עֲלֵיהֶם יוֹתֵר גָּדוֹל מִזֶּה.

נִתְבּוֹנֵן, הֲרֵי עָשָׂה כָּאן הַבּוֹרֵא מַעֲשֶׂה חָרִיג שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה כָּמוֹהוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד כָּמוֹהוּ, לָקַחַת אֶת הָאִישִׁיּוּת הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר בְּעַם יִשְׂרָאֵל, הוּא מְשִׁיחֵנוּ מְשִׁיחַ ה', "נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד אֱמֶת וְכוּ'" שֶׁהוּא יִהְיֶה מְשִׁיחוֹ לָנֶצַח, וּלְסוֹבֵב לוֹ מִכְשׁוֹל בַּחֵטְא הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר, וּכְמוֹ כֵן לָקַח הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶת הַדּוֹר הַמְעֻלֶּה שֶׁבַּדּוֹרוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה כְּמוֹתוֹ וְלֹא יִהְיֶה כְּמוֹתוֹ עַד שֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר עַל דּוֹר זֶה, וְסוֹבֵב לָהֶם מִכְשׁוֹל בַּחֵטְא הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר- עֲבוֹדָה זָרָה. וְכָל זֶה לָמָּה? כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לָנוּ אֵמוּן בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקַבֵּל אֶת הַשָּׁב בִּתְשׁוּבָה.

לֹא הִסְתַּפֵּק הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לֹא בְּמַאֲמָרוֹ בַּתּוֹרָה כַּנַּ"ל "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת לֹא בַּשָּׁמַיִם וְכוּ'", וּכְמוֹ כֵן לֹא הִסְתַּפֵּק בַּשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע לָנוּ כַּמּוּבָא בִּיחֶזְקֵאל, אֶלָּא אַף עָשָׂה מַעֲשֶׂה נוֹרָא לְסַבֵּב לִמְשִׁיחוֹ, מְשִׁיחַ ה', חֵטְא בַּת שֶׁבַע, וְאֶת הַדּוֹר שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לְסַבֵּב לָהֶם חֵטְא עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל זֶה עַל מְנָת שֶׁנִּרְכֹּשׁ אֵמוּן בּוֹ שֶׁהִנּוֹ מְקַבֵּל שָׁבִים.

וּפְלִיאָה הִיא, מַה כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת שֶׁחָרְדָה חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּבְיָכוֹל עַד שֶׁהֻצְרַךְ לְהַבְהִיר לָנוּ וּלְחַזֵּק אֶת אֱמוּנָתֵנוּ כָּל כָּךְ בְּדָבָר זֶה, שֶׁהִנּוֹ נֶאֱמָן לְקַיֵּם דְּבָרוֹ בְּקַבָּלַת הַתְּשׁוּבָה, וְרָאָה הֶכְרֵחַ לַעֲשׂוֹת כָּל הַנֶּאֱמַר לְמַעַן נַאֲמִין לוֹ שֶׁמּוֹעִילָה תְּשׁוּבָה, שֶׁהִיא הֲרֵי בְּעֶצֶם מִצְוָה כְּכָל הַמִּצְווֹת?- הַתְּשׁוּבָה לְכָךְ בַּקֶּטַע הַבָּא.

הַטַּעַם לַחֲשָׁשַׁת חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ מִקַּטְנוּת אֱמוּנָה בְּמִצְוַת הַתְּשׁוּבָה

וְנִרְאֶה לְבָאֵר הַטַּעַם לַחֲשָׁשׁוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא עַל קַטְנוּת אֱמוּנָה מִצִּדֵּנוּ- בִּמְיֻחָד עַל מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה- הֱיוֹת שֶׁבְּעֶצֶם הַתְּשׁוּבָה אֵינָהּ מִצַּד הַהִגָּיוֹן. שֶׁהֲרֵי נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, אָדָם חָטָא וְעָבַר עֲבֵרַת חֹק בִּמְדִינָתוֹ, מוּבָא הוּא אֶל הַשּׁוֹפֵט, שׁוֹאֵל הַשּׁוֹפֵט: מוֹדֶה הִנְּךָ בָּאַשְׁמָה? מֵשִׁיב הַנֶּאֱשָׁם: בְּוַדַּאי מוֹדֶה אֲנִי, וּבִפְרָט שֶׁיֶּשְׁנָם עֵדִים עַל מַעֲשַׂי! שׁוֹאֲלוֹ הַשּׁוֹפֵט: יֵשׁ לְךָ מַה לּוֹמַר לְצִדְקָתְךָ קֹדֶם שֶׁאֶגְזֹר דִּינְךָ? מֵשִׁיב הַנֶּאֱשָׁם: אָכֵן כֵּן, יֵשׁ לִי מַה לּוֹמַר לְצִדְקָתִי, וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לְפָטְרֵנִי מֵעֹנֶשׁ מִפְּנֵי שֶׁמַּבְטִיחַ הִנְנִי שֶׁלֹּא אָשׁוּב פַּעַם נוֹסֶפֶת עַל עֲבֵרָתִי זֹאת... תְּשׁוּבָה שֶׁכָּזוֹ תִּתְקַבֵּל?!- בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא!

וְאִלּוּ לְגַבֵּי מִצְוַת הַתְּשׁוּבָה, הָבָה נִרְאֶה אֶת הַמּוּבָא בַּגְּמָרָא (ירושלמי מכות ב, ו, ז):

שָׁאֲלוּ לַחָכְמָה: מַה מִּשְׁפַּט הַחוֹטֵא? וְעָנְתָה: "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה" [הֲרֵי שֶׁהַחָכְמָה קוֹבַעַת מִיתָה לַחוֹטֵא]. וְעוֹד שָׁם, שָׁאֲלוּ לַנְּבוּאָה: חוֹטֵא מַהוּ עָנְשׁוֹ? אָמְרָה לָהֶן: "הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת". שָׁאֲלוּ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: חוֹטֵא מַהוּ עָנְשׁוֹ? אָמַר לָהֶן: יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר לוֹ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ"- יוֹרֶה לַחַטָּאִים דֶּרֶךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. עַד כָּאן.

וְכִי אֵיפֹה שָׁמַעְנוּ שֶׁשּׁוֹפֵט פָּטַר אָדָם מֵעֹנֶשׁ בִּשְׁבִיל הַהַבְטָחָה שֶׁעוֹד פַּעַם לֹא יָשׁוּב לְכִסְלוֹ, וְאִלּוּ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹפֶסֶת וּמוֹעִילָה הַבְטָחָה שֶׁכָּזוֹ לִמְחֹל וּלְהַעֲבִיר פֶּשַׁע וּלְכַלֵּה חַטָּאת.

וְהוּא הַמּוּבָא בְּרַבֵּנוּ יוֹנָה בִּתְחִלַּת סֵפֶר "שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה": "מִן הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הֵיטִיב ה' עִם בְּרוּאָיו- שֶׁהִמְצִיא לָהֶם מָנוֹס לָנוּס מִפַּח פִּשְׁעֵיהֶם". הֲרֵי שֶׁהִגְדִּיר אֶת הַתְּשׁוּבָה בְּגֶדֶר "טוֹבָה וָחֶסֶד", וּבָרוּר הוּא שֶׁבַּמֻּשָּׂגִים שֶׁלָּנוּ לִמְחֹל לַמַּבְטִיחַ שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְחֶטְאוֹ, זֶהוּ נִקְרָא "וִתּוּר". וַהֲרֵי גַּבֵּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לֵיכָּא וִתּוּר, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ"ל (בב"ק נ ע"א): כָּל הָאוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וַתְּרָן וְכוּ', חַס וְחָלִילָה.

אִם כֵּן, הֱוֵי אוֹמֵר שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּרֹב חַסְדּוֹ רוֹאֶה אֶת הַשָּׁב- בִּתְשׁוּבָתוֹ בִּלְבַד- כְּאֶחָד שֶׁרִצָּה אֶת עָנְשׁוֹ בְּפֹעַל וּכְאִלּוּ בָּא עַל עָנְשׁוֹ וּפָרַע חוֹבוֹ בְּפֹעַל מַמָּשׁ, מַה שֶּׁלֹּא שַׁיָּךְ כְּלָל אֵצֶל מִשְׁפַּט בָּשָׂר וָדָם לְהִמָּלֵט מִבְּלִי לְרַצּוֹת אֶת הָעֹנֶשׁ בְּפֹעַל, דְּאַחֶרֶת יֵחָשֵׁב זֶה לְוִתּוּר מַמָּשׁ.

הַתְּשׁוּבָה מִתְקַבֶּלֶת אֵצֶל ה' כְּהִתְנַדְּבוּת וְלֹא כִּפְרִיעַת חוֹב

וְהוּא הַמּוּבָא בַּמַּבִּי"ט בְּסִפְרוֹ "בֵּית אֱלֹקִים" פֶּרֶק א' עַל פָּסוּק (הושע יד, ה) "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה". דְּהַיְנוּ, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לֹא דַּי שֶׁמְּרַפֵּא אֶת מְשׁוּבַת הַשּׁוֹבָבִים הַשָּׁבִים אֵלָיו, אֶלָּא גַּם אוֹהֲבֵם כְּמִי שֶׁבָּא לִנְדֹּב, וַהֲרֵי אֵינוֹ דּוֹמֶה קַבָּלַת פְּנֵי הַבָּא לִפְרֹעַ חוֹבוֹ כְּמִי שֶׁבָּא לְנַדֵּב, שֶׁזֶּה הָאַחֲרוֹן מִתְקַבֵּל בַּחֲגִיגִיּוּת וּבְסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת כָּרָאוּי לְנַדְבָן, וְכָךְ מְקַבֵּל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶת הַחוֹטֵא, וְאַף שֶׁהַשָּׁב פָּחוּת הוּא מִפּוֹרֵעַ חוֹב, שֶׁהֲרֵי בִּתְשׁוּבָה שֶׁשָּׁב הָאָדָם אֵינוֹ נֶחְשָׁב בָּזֶה לְפוֹרֵעַ חוֹבוֹ, אֶלָּא לִמְשַׁלֵּם נִזְקוֹ מִמַּה שֶּׁהִזִּיק וְחִבֵּל בְּחֶטְאוֹ. אֶחָד כָּזֶה יֵשׁ סִבָּה לְקַבְּלוֹ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת?! וְעִם כָּל זֶה מְקַבְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כְּאִלּוּ וּבָא לְהִתְנַדֵּב; מֵאִיר לוֹ פָּנִים וּמְקַבְּלוֹ כְּמוֹ שֶׁמְּקַבְּלִים נַדְבָן גָּדוֹל שֶׁבָּא לְנַדֵּב מִלִּבּוֹ סְכוּם גָּדוֹל. הֲיֵשׁ הִגָּיוֹן בָּזֶה?! אִם כֵּן זֶה מֵעֵין "חֹק" בְּהַנְהָגַת ה'.

וְהוּא פֶּלֶא, דְּאָמְנָם מָצִינוּ חֻקִּים בְּמִצְווֹת ה' כְּשַׁעַטְנֵז, בָּשָׂר וְחָלָב וְכַדּוֹמֶה. אָכֵן אֵלּוּ חֻקִּים בְּמִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, אוּלָם הַנְהָגָתוֹ עִם בְּרִיּוֹתָיו הִיא שִׂכְלִית, וְהִיא הַנְהָגָתוֹ הַמְפֻרְסֶמֶת, הַנְהָגַת "מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (דברים רבה פ' ראה): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִיּוֹם שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים"- "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב" (איכה ג, לח), אֶלָּא מֵאֵלֶיהָ הָרָעָה בָּאָה עַל עוֹשֵׂי הָרָעָה, וְהַטּוֹבָה עַל עוֹשֵׂי הַטּוֹבָה. הֲרֵי שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה, הַנְהָגַת "מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה" הִיא הַהַנְהָגָה הַחוֹתֶכֶת אֶת הָרַע וְאֶת הַטּוֹב. הָעוֹשֶׂה טוֹב מְקַבֵּל טוֹב, וְהָעוֹשֶׂה רַע מְקַבֵּל לְהֶפֶךְ.

וְהִנֵּה בְּהַבָּעַת חֲרָטָה וּוִדּוּי מְסַלֵּק אָדָם מֵעָלָיו אֶת דִּין מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה וְנִפְטָר מֵהָעֹנֶשׁ, אִם כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁהַתְּשׁוּבָה הִיא אֵינָהּ הַנְהָגָה שִׂכְלִית אֶלָּא חֶסֶד גָּמוּר שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. וְכָרָגִיל, לִבְנֵי אָדָם קָשֶׁה לִסְבֹּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שִׂכְלִי וּבִפְרָט כְּשֶׁהוּא בְּהַנְהָגָה, דְּמֵילָא מִצְוָה חֻקִּית עוֹד מְקַבְּלִים בְּנֵי אָדָם, אוּלָם "הַנְהָגָה" חֻקִּית קָשֶׁה מְאֹד לִבְנֵי אָדָם לְקַבֵּל.

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.