חדשות ומשמעותן: אז איך זה שלמרות שוועדת הבחירות פסלה את זועבי היא שוב התמודדה בבחירות?

לאחרונה אנו נחשפים יותר ויותר להחלטות של ועדת הבחירות המרכזית. בכלי התקשורת היא עשויה להיות מוצגת כמילה האחרונה בנושא קביעת כשירות מועמדותן של מפלגות שונות לרוץ לכנסת. מסתבר שהיא לא המילה האחרונה, ואחריה יש לבית המשפט העליון זכות לטעון, וכאן נגלה שאף לנו הציבור – יש הרבה זכות לטעון. ולא, לא בגלל הזכות הדמוקרטית שמתירה למתוח ביקורת, אלא בגלל שמדובר בוועדה פוליטית של נבחרי הציבור שלנו.

ראשית, הבה נניח את החדשה המרעישה: למעשה, מאז הקמתה ב-1965 ועד 2015, קיבלה הוועדה 14 החלטות שפסלו מפלגות. 10 מתוכן בוטלו על ידי בית המשפט העליון!

אז מי את ועדת הבחירות? מה משמעותך? מה תפקידייך? ולמה מרבית החלטותייך נפסלות וייפסלו?

לצורך כך, יש להבין שלושה מרכיבים חשובים בארגון הזה: תפקוד, סמכות וכוח.

בחוק, שמכוחו הוועדה פועלת, נקבע כי לוועדה יהיו שתי זרועות: האחת היא הזרוע השיפוטית, והשנייה היא הזרוע המנהלתית.

המנגנון הניהולי עוסק בניהול תקין של מערכת הבחירות, כמו הכנת פתקי ההצבעה, הקלפיות ואיוש בעלי תפקידים בהן. בראש מנגנון זה עומד מנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית. תחת הוועדה המרכזית – אשר נבחרת מיד עם תחילת כהונת הכנסת, ומכהנת לכל אורך הקדנציה – מוקמת בסמוך לבחירות "הוועדה האזורית". ועדת הבחירות האזורית פועלת במבנה דומה לוועדה המרכזית, והיא מורכבת מנציגי סיעות, כשבראשן עומד שופט בבית המשפט המחוזי שנבחר על ידי נשיא בית המשפט העליון.

לצד זאת, עומד המנגנון השיפוטי הפועל כוועדה ואשר עוסק באישור או בפסילה של מועמדים ורשימות. בוועדה חברים 30 אנשים המשמשים כנציגי סיעתם בכנסת.

על פי החוק, לכל סיעה המונה ארבעה חברים ומעלה תינתן הזכות לייצוג בוועדה. שאר החברים מתמנים לפי גודל העודפים ביניהן, כך שלכל סיעות הכנסת יש ייצוג בוועדה.

בתפקיד יושב הראש של הוועדה עומד שופט מכהן בבית המשפט העליון, ולו ארבעה סגנים מארבע הסיעות הגדולות בכנסת. עם זאת, נקבע כי ועדת הכנסת רשאית להגדיל את מספר הסגנים אף לשמונה, כשבסמכותה לקבוע גם את זהות הסיעות שיזכו בכך.

לאחר שהבנו את שתי הזרועות של הועדה, הבה ניגש לדבר החם: סמכות הוועדה לפסול מפלגות או מועמדים.

ראשית, יש לדעת כי החוק – שעוגן למעשה רק ב-1985 – שמסמיך את הוועדה לפסול מועמדים, עושה זאת רק בהינתן אחד מהדברים הבאים:

1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית

2. הסתה לגזענות

3. תמיכה במאבק מזוין של ארגון טרור נגד מדינת ישראל

בחוק נקבע, כי ההחלטה האם הרשימה עומדת בקריטריונים שיביאו לפסילתה נתונה שרירותית לשיקול הוועדה, ומשכך על הרשימה מוטלת חובת ההוכחה שלא כך.

מאז עיגון החוק ב-1985, קיבלה הוועדה 11 החלטות פסילה, כש-8 מהן בוטלו על ידי בית המשפט העליון. בסך הכל, מעת כינון הוועדה ב-1965, קיבלה הוועדה 14 החלטות פסילה כש-10 מתוכן בוטלו על ידי העליון.

אז איך זה קורה? ובכן, כאן ניגע באלמנט הכוח שנתון לוועדה:

לאחר תום שבוע מעת הגשת הרשימה לוועדה, רשאים שליש מחברי הוועדה להגיש בקשה לפסילת המפלגה או מי ממועמדיה. אופן קבלת ההכרעה בעניין מתבצע באמצעות הצבעה של חברי הוועדה – שכאמור, מדובר בנציגי סיעות פוליטיות. עם זאת, לתהליך קבלת ההחלטה בפועל שותף גם בית המשפט העליון, שאליו צריכה הוועדה לשלוח את החלטתה המנומקת לצורך אשרורה. את ההחלטה יקבל בית המשפט בהרכב מיוחד שיכלול, בדרך כלל, 9 שופטים.

אם כן, נמצאנו למדים כי מדובר בזרוע פוליטית לכל דבר ועניין, שמקבלת החלטות פוליטיות באצטלה משפטית. בשל כך, יש הקוראים לפירוקה של זרוע זו והעברתה לגוף שיפוט עצמאי או לבית המשפט העליון, שם ייבחנו העתירות באופן משפטי ולא פוליטי.