משחק החיים: למה המשחק תופס כל כך הרבה מקום בחיים של אנשים?

ערב אחד הגעתי לבקר את דוד יוסי ודודה שולה ברמת גן, לאחר שנים רבות שלא נפגשנו. דודה שולה נזכרה בערגה בתקופה, לפני שלושים שנה, שבה הייתי חייל המחפש את דרכו. התגוררתי בתל אביב והם נהגו לבקר אותי כדי לשוחח על החיים ומשמעותם.

הם קידמו אותי במאור פנים, הגישו פירות ופיצוחים בהשגחת הבד"ץ ושתייה בשלל צבעים. לאחר מכן שאלו "מה אתה עושה בחיים?", ו"מה שלום ההורים?". ניסינו להתקדם לאיזה נושא משמעותי, אך לא נותר כמעט זכר לאותם ימים. ניסיתי להסב את השיחה לענייני אמונה. הם סיפרו על בנם יובל שחזר בתשובה, אבל ראיתי שפניהם מחמיצות, כאילו שידרו לי: פעם חיפשת את האמת ללא הרף, והיום, כשמצאת - אין לך מה למכור לנו... 

השניים חזרו לעמדותיהם. דוד יוסי התיישב מול ערוץ הספורט, ודודה שולה צפתה בערוץ הסרטים. הדוד הזמין אותי לצפות בשידור ישיר של משחק כדורגל בין מכבי תל אביב לעירוני קריית שמונה.

התבוננתי בשניהם ושאלתי במחשבתי: ריבונו של עולם, האם הגעתי לכאן כדי לצפות בהבלים הללו?! עלה בדעתי שהספורט התחרותי וסרטי העלילה הדמיוניים שולטים בעולמנו. ניסיתי להבין מדוע. 

אחרי כמה דקות ניתר הדוד ממושבו וצעק: "איזה אידיוט!", וכעבור רגע קרא: "יופי! סוף סוף מסירה אחת נורמאלית!".

פניה של דודה שולה היו נעוצות במסך הקטן באיזו מלודרמה אמריקאית. 

חשבתי לעצמי שהמשחק, על סוגיו השונים - משחק הספורט התחרותי ומשחקי הדמויות - תופס מקום מרכזי בחייהם של אנשים בעולם החיצון. מה הפשר? 

"תראה איזו הפתעה קריית שמונה!", הסב אלי דודי את ראשו, "אני זוכר שאהדת פעם את מכבי תל אביב. היית מאמין שעירוני קריית שמונה תהיה אלופה?! התנתקתי לרגע משרעפיי והודיתי שזה באמת הזוי, בדיוק כמו שהפועל אילת תהיה אלופה.

"דורותי לא נורמאלית!", אמרה דודה שולה לבעלה, "איך היא לא קולטת שהכול היה תרגיל מלוכלך של פיטר?!".

הדוד הנהן בראשו וחזר לדשא הסואן, ואני שבתי לחוט מחשבתי שנקטע.

הרהרתי כי תחרות הספורט מבטאת את המאבק הבלתי פוסק של האדם כנגד יצרו הרע. פעם הוא מנצח ופעם מפסיד, פעם צוהל ופעם מיילל, פעם הוא אלוף ופעם יורד ליגה, ואילו סרטי העלילה הדמיוניים משקפים את משחקו של האדם בנבכי חייו. התורה מורה לאדם איך לנצח את יצרו הרע ואיך לשחק נכון את משחק החיים המתעתעים.

"אם הם ימשיכו ככה, העונה הם לא ייקחו אליפות", קבע דוד יוסי.

"בסוף דורותי תתמוטט", חתמה דודה שולה.

לא באתי לכאן לחינם, התנחמתי בקרבי. משחק זה לא צחוק. ברכתי ברכות אחרונות ונפרדתי מהדוד והדודה, כשאני מאחל להם שיזכו לרוות נחת מנכדיהם.

"כמעט כל הנכדים שלנו מיובל", ציינה הדודה.

"בגלל שהוא חוזר בתשובה", הסביר הדוד.

"הוא שיחק אותה בגדול!", קראתי בהתפעלות מבלי לחשוב, והם הנידו כלפי בראשם בחיוך נבוך, ובקשו שאמסור דרישת שלום להורים.

ניתן להשיג ב"הידברות שופס" את ספרי המחבר - סדרת ספרי "אור חוזר" - סיפורי תשובה מיוחדים, ו"תוהו ובו הוא" - סיפורים מעולם התשובה.

נהניתם מהכתבה? ספרו לנו על כך בתגובות, ואל תשכחו לדרג את הכתבה.