כל מה שרציתם לדעת על החודש החדש, חודש אדר ב’

מדי כמה שנים בלוח השנה העברי מופיעה שנה מעוברת. זוהי שנה הכוללת 13 חודשים. בעוד בשנים רגילות יש חודש אדר אחד, בשנה מעוברת שניים: חודש אדר א' ואדר ב'.

מטרת עיבור השנה היא כיוון שכל המועדים העבריים בנויים מצד אחד על מולד הלבנה, ומצד שני צמודים לעונות השנה. בשל הציווי: "שמור את חודש האביב", יש צורך להוסיף חודש נוסף לפני חג הפסח, כדי לגרום לכך שחג הפסח יחול תמיד בעונת האביב.

בתקופת חז"ל הייתה הסנהדרין מחליטה מדי שנה אם לעבר את אותה שנה. חברי הסנהדרין היו דנים בנתונים שונים היכולים להשפיע על עיבור השנה. הנתון העיקרי היה, כמובן, האם חג הפסח יחול באביב או לא. אך היו גם נתונים נוספים כמו דרכים משובשות או גשרים הזקוקים לתיקון שעלולים לסכן את חיי העולים לרגל לירושלים בחג הפסח. לאחר שההחלטה התקבלה, היו נשלחים מכתבים מיוחדים לכל עם ישראל עם עדכון לוח השנה.

כיום נוהג לוח עברי קבוע, שבו השנים המעוברות נקבעות מראש בקביעות מחזורית של 7 שנים מעוברות בכל מחזור של 19 שנים. כלומר, שנה מעוברת חלה בערך אחת ל-3 שנים. השנים המעוברות הן: גו"ח אדז"ט.

בשנה מעוברת נוסף חודש בין שבט לאדר המכונה אדר א', או 'אדר ראשון', וחודש אדר הרגיל נקרא 'אדר ב'. חכמינו קבעו כי ימי הפורים מצוינים באדר ב', על מנת לסמכם לחג הפסח.

גם ציון יום פטירתו של משה (ז' באדר) נקבע לאדר ב', על פי דברי חז"ל שקבעו כי משה נפטר באדר הסמוך לניסן.

חודש אדר ב' הוא חודש מיוחד וסגולי לקירוב ישראל לאביהם שבשמים. ב"שם משמואל" מובאים הדברים הנפלאים הבאים: "חודש ניסן הוא זמן מיוחד לדביקות ישראל באביהם שבשמים, ועל כן הוא זמן מיוחד לגאולה. בכל שנה, בחודש אדר שקודם ניסן, נותנים מן השמים התעוררות חדשה בלב ישראל, אפילו לאותם שהיו בכל השנה בבחינת שינה". עוד מבאר בעל ה"שם משמואל" שכיוון שחודש ניסן הוא זמן חידוש עבודת ה', בחודש אדר מקבלים ישראל משמים הכנה לכך. כה דבריו: "ניסן הוא זמן חידוש עבודה שמתבקשת התאמצות הלב וחיות ורגש הנפש והתרוממות הנפש וחיזוק ידיים, על כן באדר שקודם לו נותנין מן השמים בלב ישראל אומץ וחיזוק הלב, ורגש קודש והתרוממות הנפש". ("שם משמואל", ויקהל תרע"ט)

בתפילה שנזכה לנצל את הימים הקרובים, עם ימי הפורים הגדולים העומדים לקראתנו, ולהתקרב עוד ועוד לאבינו שבשמים.