כשהילדים מדברים על הפוליטיקה בטבריה

עם ובלי להיות מעורבים עם מה שקורה בתקשורת, איכשהו (???) הילדים שלנו נחשפים למה שקורה בארץ ובעולם.

יש משפחות שבהן מדברים על הדברים בגלוי ויש משפחות שהנושא של תקשורת, פוליטיקה וכו' לא ממש מדבר אליהם, ואין שיח על זה בבית.

אז כיצד מגיבים כשילדים מגיעים והם מספרים לנו על מה שקורה במדינה? מתי הבחירות, מה קורה בטבריה, האם ראש העיר עושה את תפקידו נאמנה, איזה ראש ממשלה עדיף וכו'...

כמו בכל דבר בחיים, יש לנו האפשרות לנצל כל הזדמנות על מנת לחנך את הילדים שלנו לערכים ולדברים טובים. בדיוק במצבים אלו אנחנו יכולים מבלי משים ליפול למלכודת של דיבורי לשון הרע, רכילות, הוצאת שם רע וכו'.

אז אספר לכן מה שסיפרה לי אמא אחת שיישמה ביצירתיות רבה עם בעלה את אחד הכלים החינוכיים שלימדתי אותה.

זה היה בשבת האחרונה. בערב שבת ישבו כל בני המשפחה לסעוד את סעודת שבת, ואחד הילדים, בן ה-12, סיפר לתומו שיש בעיות עם ראש העיר של עיריית טבריה. הוא החל לכנות אותו בשמות גנאי ולהסביר לכולם (גם למי שלא כ"כ ידע...) את מעשיו ומעלליו של אותו ראש עיר.

אביו שאל אותו: "חיים (שם בדוי) מהיכן אתה יודע ומעודכן במה שקורה בטבריה?".

"אבא, כולם יודעים, כולם מדברים על זה", הוא ענה.

האב החכם, שלא רצה להעלות שיחות ודיבורים מסוג זה על שולחן השבת, וגם לא רצה שהשיחה תיגרר לעוד דיבורים של לשון הרע, הוצאת שם רע ודברי חולין, ומצד שני לא רצה להשאיר ילדים מסוקרנים שמי יודע מה הם ישמעו מאנשים אחרים, אמר לילדיו:

"אתם יודעים ילדים, העיר טבריה היא עיר קדושה מאד. קבורים בה הרבה מאד צדיקים גדולים - הרמב"ם, ר' מאיר בעל הנס, ר' עקיבא, ר' יוחנן בן זכאי ועוד הרבה צדיקים גדולים. אם אתם זוכרים, גם זכינו לעלות לקברם בטיול בחופש הגדול.

באמת, יש בעיה גדולה וחמורה של חילולי שבת בעיר הקדושה הזו. בואו נקדיש שיר-תפילה להקב"ה, שישמור ויגן על העיר טבריה, שתישאר קדושה ולא תתחלל... ולא תינזק מחילולי השבת. זה מה שאנחנו יכולים לעשות למען העיר טבריה ולמען הצדיקים הקבורים שם, שלא יצטערו".

ופצח בשירה, "אוחיל יום יום אשתהה, תמיד עיני צופיה, אעברה נא ואראה אדמת קודש טבריה. נעימה ישיבתה, גם טובה ראייתה, ים כנרת חומתה, שמה העיר בנויה, אעברה נא... אדמת קודש טבריה. ישרים בלבותם, נחו על משכבותם, ובתוכה מנוחתם, כולם בני עליה. אעברה נא... אדמת קודש טבריה. דרך ההר יתכונן, קבר רבן יוחנן, בן זכאי שם יתלונן, יחיד בדורו היה. אעברה נא... אדמת קודש טבריה. וחמישה תלמידים, מזהב נחמדים, צדיקים וחסידים, מונה שבחן היה. אעברה נא... אדמת קודש טבריה. דמה אחד לבור סיד, טיפה אחת לא יפסיד, ולחברו קרא חסיד וחד דחל חוביא, אעברה נא... אדמת קודש טבריה.

ואז שאל האב את הילדים, מי יודע מי זה התנא שכתוב עליו באבות בור סיד?

ומיהו חסיד? ומה זה בארמית חד דחל חוביא?

הילדים קמו מיד, והעניין הפך למשחק משעשע ומעניין. הם שלפו מארון הספרים את מסכת "אבות" והחלו לחפש מי הם התנאים שעליהם כתוב השיר.

הם ישבו דרוכים והאב מדרבן אותם "באיזה פרק, מי יודע?", "באיזו מסכת"?

וכך, הדיון - שיכול היה להיגמר בהרבה לשון הרע, רכילות ודברי חולין - הפך לדבר שבקדושה.

זוהי דוגמא נפלאה וראויה להערכה לכך שהורים חכמים יכולים לנתב לטוב דברים שיכלו לצאת לא כל כך טובים.

אנחנו יכולים ללמד את הילדים שלנו מכל דבר דוגמא אישית חיובית, ובו בזמן גם לחנך אותם לתורה, למצוות ולערכים.

חשבתי לעצמי שבדיוק בימים אלה, שהבחירות לראשות הממשלה קרבות ובאות, הרבה לשון הרע, הוצאת שם רע וכו' יכולים להיגרם מכך, ויש לנו הזדמנות טובה לנתב את הדיבורים וכל מה שהילדים שלנו נחשפים אליהם לטוב וללמד אותם דוגמא אישית.

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il